ביקורת ספרותית על ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, משיחים והוזים מאת אליעזר ויצטום
ספר בסדר

---

המניע שלי לבחירת הספר היה אהבתי הגדולה לירושלים. מגיל קטן למדתי לאהוב את ירושלים מכל זויותיה. אולי זה מהחינוך של הוריי, אולי זה מאהבתי לצילום (אפילו את דרום תל אביב אני אוהבת ברמה היסטרית...) ואולי זה מספרים וסרטים שעברו בחיי. מה שאני יודעת בוודאות זה שכשאני מגיעה לירושלים, אפילו כשאני רק מתיישבת באוטובוס לכיוון ירושלים, בין אם זה לצורך טיול של כמה ימים, סיורון קצר או משהו שקשור לעבודה הלב שלי יצא מכליו ולא ידע מנוח מרוב אושר!

כל פעם כשאני עושה את דרכי לירושלים אני מרגישה הרגשת שלווה נוסכת בי, כשאני מהלכת ברחובות העיר - בכותל, ברובע היהודי על כל רחובותיו הצרים, ברובע המוסלמי, בשוק, במחנה יהודה, בכנסיית הקבר ואפילו בהר הבית שנפל עליי המזל לסייר שם במשך שעתיים שלמות לפני מספר ימים, בכל מקום ומקום אני מרגישה רגועה,מלאת השראה, אוהבת ובאמת רואה את החיים כטובים יותר.

לא פעם נתקלתי בכל מיני אנשים הזויים ברחבי העיר, זכור לי אחד לפני שנה כשטיילתי לי ליד חומות העיר עמד לו איזה בחור אחד עם שיער ארוך ובגדים זרוקים (כנראה דימה עצמו לישו...) עם שלט הכתוב בכתב יד משהו בסגנון "סוף העולם מגיע, תיגאלו עוד היום!" והנדון מתקשר ישירות לספר שעליו הסקירה בשל כך שהיא בדיוק מדברת על אותם 'צליינים, משיחים והוזים' שמגיעים לירושלים בשל אותן הזיות או אמונות או שההזיות נגרמות להן תוך כדי ביקור בירושלים.

לשני הסוגים ניתן להתוודע בספר, שהרי הספר מחולק לפרקים כאשר כל פרק כמובן קשור לירושלים אך עוסק בתתי נושאים שונים.

הספר מתחיל בהיסטוריה על שתי הדתות המוכרות ביותר בעולם (הנצרות והיהדות, כמעט ואין התייחסות לאיסלם), מספר על חזון אחרית הימים ועל העלייה לרגל לירושלים מתקופת ימי קדם. לאחר מכן עוברים לסקירה על השינויים שהעיר ראתה ברבות השנים וכן על פריחת התיירות והצליינות החל מהמאה התשע-עשרה.

מהפרקים הבאים הספר מתחיל להתמקד ולטוות את הדרך לנושא 'תסמונת ירושלים' ע"י מתן דוגמאות לתסמונות דומות כמו "תסמונת הבית הלבן" ו"מוות בוונציה" וכן להגדרות של קדושה ע"י מתן דוגמאות למקומות קדושים וכיצד הם הוגדרו כ'קדושים' עד שאנו מגיעים לדבר על התסמונת עצמה ובהמשך עד סופו של הספר יש המון המון המון דוגמאות לאנשים שניתן לומר עליהם שלקו בתסמונת הזו. (כמובן שהכל נתון לדעת הקורא והכתוב לא מחייב להגדיר אדם כלשהו כלוקה בסתמונת!).

מכיוון שדעתי האישית מחוייבת כאן (ספר שאני סוקרת ולא אתן דעה אישית - מצידי כאילו זו סקירה יבשה ושטחית שלא שווה את קריאתכם) - הספר מייגע. כשהגיע הספר התלהבתי ורק חיכיתי להתחיל לקרוא בו... ואז התחלתי... ואני אומרת את זה עם יד על הלב - אם לא הייתי מחוייבת לתת סקירה על הספר יכול להיות שבמקרה הטוב הייתי מדלגת לפרקים שאני חושבת שמעניינים אותי ובמקרה הרע הייתי זונחת אותו.

הספר מגולל המון סיפורים והמון היסטוריה שאת חלקה היה ניתן להשמיט וזה לא היה פוגם בספר. רעיון הספר הוא נפלא, התחקיר שנעשה הוא תחקיר עצום ויש לתת עליו את הדעת וראוי שיקראו את הספר! אבל חבל לי שהספר נסחב ורק חיכיתי לסיים אותו.

לסיכום, מי שאין לו בעיה לשמוע עוד ועוד סיפורים ולקבל עוד ועוד היסטוריה (מלמדת, לא משהו שכבר הכרתם) וכמובן אוהב את ירושלים המדהימה - מוזמן לקרוא בספר.

מי שיש לו ספרים אחרים על המדף והספר לא דחוף לו כרגע, ניתן להניח אותו בצד ולחזור אליו אחר כך.

מדד הכוכבים של ראיה (* - בסדר, ** - חביב, *** מעולה) : **

הוצאת אריה ניר, 400 עמודים, 98 ש"ח.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, משיחים והוזים