ביקורת ספרותית על ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, משיחים והוזים מאת אליעזר ויצטום
ספר מעולה

---

כל קריאה של ספר מהווה מסע למקומות מרתקים בהם הדמיון ממריא ולפעמים מתפרע, מסע המחבר בין עבר ועתיד ומעורר זיכרונות שראוי שיזכרו. מסע במהלכו דמויות נרקמות, עלילות נשזרות, מתעוררים ומתחדדים חושים של ריחות, טעמים, מראות ונופים. מסע שבו אגדה, חיזיון ומציאות משתלבים מבלי לדעת אם הסיפור התרחש באמת או פרי מוחו הקודח של היוצר.
"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי

אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

תהלים קלז, ה-
כולנו מכירים את שבועת החתן היהודי- תפילה המכילה מארות איומות אם לא יזכרנה ביום שמחתו.
התפילה הזו ככל הנראה נכתבה על ידי גולי בבל והיא מחדדת מאוד את היחס המיוחד של היהודים לירושלים. אך האם הדבר ייחודי רק ליהודים?
הספר שבחרתי, עוסק ב"סינדרום ירושלים" ונכתב על ידי שני פסיכיאטרים שחקרו וטיפלו בסימפטומים ובתופעה הזו. מסתבר שלא מעט תיירים וצליינים העולים לירושלים לקו בעבר ולוקים גם כיום באותו "סינדרום ירושלים". ירושלים פשוט מצליחה להעביר אותם על דעתם.
הספר הוא ספר מחקרי מרתק. הפסיכיאטרים ויצטום וקליאן סוקרים את ירושלים והדמויות המשיחיות, ההוזות שהגיעו לפיתחה במהלך הדורות, תוך שהם מנסים להבין את מניעיהם ולפצח את חידת התופעה הזו המכונה "סינדרום ירושלים". המקרים המתוארים, תוך שמירת דיסקרטיות של המטופלים, הם בלתי נתפסים. המקרים המתוארים התרחשו בכל התקופות ומכל הדתות והאמונות. בלתי מובנת גם העובדה שגם במציאות של היום ירושלים מושכת אליה בני אדם: גברים ונשים צעירים ומבוגרים שבעקבות ביקורם בעיר הקדושה, מגיעים לבסוף לבתי החולים במצב נפשי קשה.
מבין האישים המפורסמים המתוארים בספר, אחת הדמויות "שתפסה" אותי במהלך הקריאה הוא בנימין ד'יזראלי, יהודי מומר, שברבות הימים כיהן כראש ממשלת בריטניה. ד'יזראלי, כך מסתבר, לקה בתקופת צעירותו המוקדמת בתיסמונת "מחלת היאפים" וסבל בתקופות שונות בהתבגרותו מחולשת הנפש. המסע שלו גם לירושלים ב"גרנד-טור", טיול במקומות אקזוטיים שהיה מאוד פופולארי בקרב האליטות באירופה, היה אמור לרפא אותו ממצוקות הנפש.
אחד מתיאוריו של ד'יזראלי ביומניו ריתק אותי. לא תיאורי ירושלים הפעם כי אם מראות יפו ורמלה באותה תקופה. כדי להגיע לירושלים מיפו היה צריך לעבור דרך רמלה. וכך הוא מתאר את רמלה בעמוד 165 בספר.
"רמלה, הלוא היא ארימתיאה העתיקה, הייתה בעינינו כדגם לכפר סורי נאה. כל בית ניצב לעצמו, מוקף בדקלים, עצי זית מעטרים את העיר ואת שולי השדות, לעיתים כמטע עשיר ששולב בעצי תאנה".
ספר שהוא מסע מרתק ועשיר בידע ובתובנות מקצועיות. מומלץ.

» ביקורות נוספות של זהבה חן-טוריאל
» ביקורות נוספות על ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, משיחים והוזים