ביקורת ספרותית על אני, הנרי השמיני - יומנו האישי של מלך - עם הערות מאת ליצן החצר שלו מאת מרגרט ג'ורג'
ספר טוב

---

נער הייתי וגם זקנתי, ועדיין, כמו איזה ילד מפגר, כשאני קורא רומן היסטורי אני שואל: אבל מה היה שם באמת ?
אז לשאלה הזו קיבלתי תשובה בספר הזה (עמוד 852, 150 עמודים לפני הסוף!!!):
"האמת היא כל מה שאדם פשוט רוצה לרכול בו, אם באפשרותו לכתוב פרוזה ברמת דקדוק מתקבלת על הדעת ולממן את הדפסתו. אבל גורם רביעי ממלא פה תפקיד: אנשים חייבים להיות צמאים לקשקושיו, ומוכנים לשלם תמורת האפשרות לקרוא אותם."
אז גם אחרי שקראתי, בהנאה, את ה"אוטוביוגרפיה" של הנרי השמיני אני לא יודע מה היה באמת, אבל אני כן יודע שהגירסה הפשטנית של אדם שמן שזולל כמו חזיר ורוצח את נשותיו בזמנו הפנוי היא קשקוש.
אי אפשר להיות אוביקטיבי כלפי המלך שהכין את התשתית להפיכתה של אנגליה למעצמה שהשמש לא שוקעת על דיגלה. או שהרווחת ממדיניותו, או שהפסדת, ובהתאם לכך יהיו הקשקושים שהשארת אחריך (אם יכולת לממן את הדפסתם :) )
הספר כתוב כאילו מנקודת המבט של הנרי השמיני עצמו, אבל מכיוון שיש דברים שהוא לא היה יכול לדעת, הוכנסו לספר הערות שנכתבו בדיעבד ע"י אדם אחר שקרא את היומן והיה לו מה לומר. כך אנחנו מקבלים נקודת מבט נוספת על מה שהיה.
למי שמוכן להכנס להרפתקה של קריאת ספר בן 1000 עמודים, מזומנת חוויה מהנה ומרחיבת אופקים.

» ביקורות נוספות של חנן
» ביקורות נוספות על אני, הנרי השמיני - יומנו האישי של מלך - עם הערות מאת ליצן החצר שלו