“ראי רחוק מהעבר ברברה טוכמן, פורצת דרך בכתיבת היסטוריה כסיפור מרתק, גישה אותה היא הביאה לביטוי בספרה מצעד האיוולת, בו היא המחישה כיצד חוסר ההיגיון ומגבלת היכולת האנושית, הם גורמים משמעותיים בעיצוב פניה של ההיסטוריה האנושית. לא רק רעיון מבריק וכתיבה קולחת ומרתקת, מאפיינים את טוכמן כהיסטוריונית, אלא גם השליחות שהיא מבקשת למלא באמצעות כתיבתה, להראות את האופן בו ההיסטוריה היא ראי רחוק מהעבר, באמצ”

“עם הרעיון המוביל את הספר, אני הולך כבר שנים רבות, מרצה ומתריע בכל הזדמנות: האסונות שפקדו את העם היושב בציון נבעו בשל התנהגות פוליטית מוטעית של המנהיגות: כך היה בעת הכיבוש האשורי וההגליה של ישראל, בשל מרד כושל באשור. כך היה בימי חזקיהו אשר מרד באשור וסנחריב החריב את כל יהודה. כך היה בימי המרד הראשון בבבלים בימי יהויקים, ובשל כך הוגלו בין 8000-10000 לבבל. וכך היה בימי המרד של צדקיהו בבבל שסופו חורבן”

“הגעתי עם ציפיות גבוהות - והתאכזבתי. המחבר בונה על זה שהקורא הממוצע לא קרא מעולם את התנ"ך, לא בקיא בהיסטוריה היהודית-ישראלית, וממילא הוא יופתע מ'גילויים' חדשים על ההיסטוריה. בפועל, אין כמעט שום חידוש בכתיבה של עשהאל. מה שיש זו קריאה סלקטיבית, ספקולטיבית, חד-צדדית, שלוקחת את סיפורי התנ"ך, ומסלפת אותם לטובת אג'נדה פוליטית די שטחית - פחות או יותר כמו סיפור ממוצע של יוכי ברנדס. אז מה האג'נדה? מאו”

“בכתיבה קולחת ורווייה בדימויים, מניח המחבר הנחות הראויות לפרשנים פוליטיים. הנחות אלה מביאות אותו לנתח את המציאות באופן צר, מבלי לתת את הדעת על הגורם שמעסיק את היהדות מאז ומעולם: המאבק של האדם מול יצריו הרעים. הקריאה בספר הסבה לי אי-נוחות רבה, בדומה למה שהייתה מעוררת בי צפייה באדם שעקרו לו עין. כי כך בדיוק נוהג המחבר בתולדות העם - הוא מתמקד במאקרו של יחסים מדיניים, ומתעלם לחלוטין מהמיקרו של התדרדרות”

“ראי רחוק מהעבר ברברה טוכמן, פורצת דרך בכתיבת היסטוריה כסיפור מרתק, גישה אותה היא הביאה לביטוי בספרה מצעד האיוולת, בו היא המחישה כיצד חוסר ההיגיון ומגבלת היכולת האנושית, הם גורמים משמעותיים בעיצוב פניה של ההיסטוריה האנושית. לא רק רעיון מבריק וכתיבה קולחת ומרתקת, מאפיינים את טוכמן כהיסטוריונית, אלא גם השליחות שהיא מבקשת למלא באמצעות כתיבתה, להראות את האופן בו ההיסטוריה היא ראי רחוק מהעבר, באמצ”

“עם הרעיון המוביל את הספר, אני הולך כבר שנים רבות, מרצה ומתריע בכל הזדמנות: האסונות שפקדו את העם היושב בציון נבעו בשל התנהגות פוליטית מוטעית של המנהיגות: כך היה בעת הכיבוש האשורי וההגליה של ישראל, בשל מרד כושל באשור. כך היה בימי חזקיהו אשר מרד באשור וסנחריב החריב את כל יהודה. כך היה בימי המרד הראשון בבבלים בימי יהויקים, ובשל כך הוגלו בין 8000-10000 לבבל. וכך היה בימי המרד של צדקיהו בבבל שסופו חורבן”

“הגעתי עם ציפיות גבוהות - והתאכזבתי. המחבר בונה על זה שהקורא הממוצע לא קרא מעולם את התנ"ך, לא בקיא בהיסטוריה היהודית-ישראלית, וממילא הוא יופתע מ'גילויים' חדשים על ההיסטוריה. בפועל, אין כמעט שום חידוש בכתיבה של עשהאל. מה שיש זו קריאה סלקטיבית, ספקולטיבית, חד-צדדית, שלוקחת את סיפורי התנ"ך, ומסלפת אותם לטובת אג'נדה פוליטית די שטחית - פחות או יותר כמו סיפור ממוצע של יוכי ברנדס. אז מה האג'נדה? מאו”

“בכתיבה קולחת ורווייה בדימויים, מניח המחבר הנחות הראויות לפרשנים פוליטיים. הנחות אלה מביאות אותו לנתח את המציאות באופן צר, מבלי לתת את הדעת על הגורם שמעסיק את היהדות מאז ומעולם: המאבק של האדם מול יצריו הרעים. הקריאה בספר הסבה לי אי-נוחות רבה, בדומה למה שהייתה מעוררת בי צפייה באדם שעקרו לו עין. כי כך בדיוק נוהג המחבר בתולדות העם - הוא מתמקד במאקרו של יחסים מדיניים, ומתעלם לחלוטין מהמיקרו של התדרדרות”