ביקורת ספרותית על אני, הנרי השמיני - יומנו האישי של מלך - עם הערות מאת ליצן החצר שלו מאת מרגרט ג'ורג'
ספר מעולה

---

****הביקורת מכילה פרטים על הספר****

אוי הנרי, הנרי...
איזה ספר מרתק! איזה איש מרתק! איזה ראש ג'ינג'י וסוער!
חוששני, הנרי יקירי, כי הדבר הכי פחות בריא באנגליה של שנות ה- 1500 הוא להיות חבר שלך-איכשהו, כמעט כל חבריך נשלחו לגלות, הוכו, נרדפו או נערפו על ידך...
אני משוכנע שאילו הסופרת הייתה חיה בזמנך- היא כבר לא הייתה חיה בזמנך! היית מוצא גם בה בעיה כלשהי ועורף את ראשה, או חושש שהיא מכשפה (עובדה, על כריכת הספר נטען כי הוא כתוב בצורה "מכשפת") והכל "לטובת הכתר והממלכה האנגלית", כמובן, כמובן!
ככלל, ניתן לומר כי לאורך כל חייו נלחם הנרי במחזוריות בקתולים, צרפתים וסקוטים.

הספר מתחיל בימיו של הנרי כילד קטן המסתתר בצלו של אחיו האפור, ונס על נפשו מאימת הקתוליות האדוקה של קרוביו. והופך במהירות מפחידה ממש לגבר נחוש: אבא שלו מת בפתאומיות, והנרי לא ממש הזיל דמעה על כך. קשה ליבב על אביך, אם במותו נהפכת למלך!
הספר מסתיים –לאחר 1000 עמודים גדושים- באופן דומה: רגע אחד הנרי חי, כותב עוד שורה ועוד שורה ביומנו האישי, ופתאום, הופסי!- ויל מציין כי המלך מת.

היה מבדר במיוחד לקרוא את כל הדיאלוגים של הנרי עם ישו- אוהב אותו, שונא אותו, מתרעם עליו, סוגר איתו עסקאות חשאיות...
הלו, הנרי, יש"ו עצמו הוא המצאה ספרותית, חבל שכל כך התרגשת ממנו..


מששת נשותיו הרווחתי תובנה אחת פשוטה: עדיפה אישה שנראית כמו "סוסה פלמית" (אוהו הנרי הנרי, מי לימד אותך לכנות כך נסיכה??) אבל טובת לב ושקטה, מאישה יפה ונועזת, שמתבררת כמכשפה במקרה הטוב, וכנואפת במקרה הרע.

והערת הסיכום שלי: הספר כתוב מדהים. הכל קולח, זורם. עם הומור מנצנץ וקתולים צבועים שהנרי אנוס לכבד, אך לא טורח להסתיר זאת.
בקיצור, רוצו לקרוא ואל תשכחו לדלג על הפרולוג, הוא זוועתי, כבד, ולא קשור לכלום.

» ביקורות נוספות של קורא כרוני
» ביקורות נוספות על אני, הנרי השמיני - יומנו האישי של מלך - עם הערות מאת ליצן החצר שלו