ביקורת ספרותית על טיסת יום מאת אורית שחם-גובר
ספר מעולה

---

יש קסם בספרים ישראלים ששיכים רק לנו. לזהות נופים, תיאורים, רגשות שכאילו שייכים רק להוי הישראלי. הסיפור מתמקד בשתי נקודות נושקות וסותרות יחד, יחסי אהבה שנאה של הדמות הראשית לקיבוץ ולמאהב ישן. הביקורת על הקיבוץ שביצע ניסוי בבני אדם ולא נשאר לאסוף את החתיכות נגע ללב.היא שופכת אור על כל אותם הילדים, ילדים שאמורים להיות שורש ומלח הארץ והם רחוקים מאוד מהמציאות שיחלו להם. עוד נקודה כאובה שנוגעת בה הסופרת היא התחושה האינסופית של אי סיפוק בחיים. זה כה מאפיין את הדור שלנו שלא למד להתרצות ורוצה עוד ועוד, ומתחת לכל זה הוא אינו מאושר ובטח לא מרוצה. היא מציגה משפחה מושלמת וזוגיות שעל פניה מושלמת אבל במוחה היא נודדת למחוזות...הפגישה עם יואב מהעבר מניעה את הספר בציר העבר הקרוב והרחוק עד לשינוי בהווה.

» ביקורות נוספות של גשם משמים
» ביקורות נוספות על טיסת יום