ביקורת ספרותית על טיסת יום מאת אורית שחם-גובר
ספר בסדר

---

טיסת יום הוא ספר טוב למדי. זאת אומרת שהוא כתוב היטב בשפה עשירה, יש עלילה מעניינת ומגוונת, יש קו מרכזי שהעלילה מסביבו ועלילות משנה. ובכל זאת לא התלהבתי מקריאתו כמו מספר אחר של אותה מחברת ("ובאתי על החתום").

והסיבה העיקרית היא הגיבורה - נטע. יש בה משהו מזויף לטעמי. היא בוגדת סדרתית - באהובה הראשון, בבעלה, באתיקה המקצועית שלה, בערכיה, בהחלטותיה. גם כשהיא עושה חשבון נפש, חסרה בו אמת. נו, באמת - פגעת במישהו שאהב אותך עד כדי כך שהוא עזב את הכול ונדד לחוץ לארץ כדי לא להתעמת עם העבר, ואת מתחילה לקלוט את זה רק אחרי עשרים שנה? ולמה זה כל כך נוגע בך? כי חייך עכשיו ריקים מתוכן ואת מתנחמת בזכרונות אהבת הנעורים? קשה לקבל את ההארה הפתאומית הזו - גם אם אתה החבר לשעבר שבמעשה שטן מקבל את המושב הסמוך אליה בטיסה ארוכה לארצות הברית, וגם אם אתה הקורא.

יש הרבה נסיבות מקלות - ילדות עשוקה בקיבוץ, אם קרה ומנוכרת וחברת נוער מתעללת - ובכל זאת קשה לרחם על נטע.

המחברת לעומת זאת מרחמת על נטע ומקבלת את חשבון הנפש שלה כפשוטו. בסוף הספר היא מקרבת את נטע לסיום הוליוודי מתקתק, יש סיכוי לאהבה. אבל בעצם - המעגל לא נסגר. העונש שנטע מענישה את עצמה אינו מכפר כלל ואם המעגל נסגר כרצונה - אנשים רבים נותרו בצדי הדרך, דוממים וכואבים. יש מעוות שלא יוכל לתקון.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על טיסת יום