ביקורת ספרותית על היעלמויות מאת ג'ודי פיקו
ספר בסדר

---

ממש קשה לכתוב על הספר הזה בלי לגלות פרטי עלילה, בכל זאת אנסה להמעיט בזה. מי שמעוניין לקרוא - כדאי לדלג על הסקירה הזאת.
ג'ודי פיקו נראית לי יותר ויותר כבעלת מלאכה טובה, ואינני מזלזלת בזה. יש לה נוסחה מנצחת שהיא ליטשה במשך השנים. יש לנוסחה כמה מרכיבים עקרוניים המשתנים מספר לספר, אבל בדרך כלל הם קיימים: צריכה להיות דילמה מוסרית קשה, כזו שאי אפשר מיד להכריע בה, או כזו שאיננה ניתנת להכרעה. ככל שהעניין יהיה קשור יותר לרגשות - כן ייטב (שימו לב שלא אמרתי בפירוש סחטנות רגשית...). כדי להדגיש את הצדדים השונים כדאי לדבר בגוף ראשון מפיהן של כמה דמויות.
הפעם הדילמה היא אמתית - מה יעשה אב גרוש, הנתקל שוב ושוב בחוסר התפקוד של גרושתו, בהזנחה של הבת שנמצאת במשמורתה. האב לא מחזיר את בתו בת הארבע לבית גרושתו, רוכש מסמכים מזויפים לעצמו ולילדה ועוקר לקצה האחר של ארצות הברית, שם הוא מצליח לבנות לעצמו זהות של אדם אהוב ומקובל על הציבור. עוברות עשרים ושמונה שנים, הבת היא כבר אם בעצמה, וסוף סוף רשויות החוק מאתרות את האב. האב נעצר ומובא למשפט.

פיקו מעלה הרבה שאלות, ואין ספק שהשאלה המרכזית - מהי טובת הילדה בתרחיש שתיארה - היא שאלה אמתית, שוודאי מתחבטים בה עובדים סוציאליים וכדומה. עם זאת, פיקו מתנהגת כמו התלמידה השקדנית שמעצבנת את כולם - היא פשוט אינה מסוגלת להסתפק בנקודה הזו ולהעמיק בה, ומעלה נושאים רבים כל כך שמראים שהשקיעה עבודה רבה של מחקר ולימוד, אבל לא ברור למה.
רוצים דוגמאות? ובכן, בין השאר תלמדו הרבה על שיטות קעקוע בבתי הסוהר בארצות הברית ובמשמעות הסמלים והכיתובים השונים, כיצד בנויים יחסי הכוחות בכלא בין הגזעים השונים, איך מתנהל מסחר הסמים בכלא, איך מייצרים סמים סינתטיים ואיך מבריחים אותם, אלכוהול ושכרות, גמילה מאלכוהול, התעללות מינית בגיל הרך, אינדיאנים ומורשת הכישוף או הרפואה שלהם, מקסיקנים - כנ"ל, זוגיות במשבר, ויש כאן גם חולת סרטן שבוחרת להפסיק לטפל במחלה, ועוד ועוד.

בקיצור - מוגזם. אנחנו יודעים שעבדת על הספר ושחרשת ובדקת ולמדת, אבל אנחנו לא צריכים את כל זה. עדיף היה להתמקד בחלק קטן מזה. עדיף היה ליצור דמויות אמינות יותר, שהתגובות שלהן למתרחש נראות אמינות יותר.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על היעלמויות