“ממש קשה לכתוב על הספר הזה בלי לגלות פרטי עלילה, בכל זאת אנסה להמעיט בזה. מי שמעוניין לקרוא - כדאי לדלג על הסקירה הזאת. ג'ודי פיקו נראית לי יותר ויותר כבעלת מלאכה טובה, ואינני מזלזלת בזה. יש לה נוסחה מנצחת שהיא ליטשה במשך השנים. יש לנוסחה כמה מרכיבים עקרוניים המשתנים מספר לספר, אבל בדרך כלל הם קיימים: צריכה להיות דילמה מוסרית קשה, כזו שאי אפשר מיד להכריע בה, או כזו שאיננה ניתנת להכרעה. ככל שהעניין יהיה קשור יותר לרגשות - כן ייטב (שימו לב שלא אמרתי בפירוש סחטנות רגשית...). כדי להדגיש את הצדדים השונים כדאי לדבר בגוף ראשון מפיהן של כמה דמויות. הפעם הדילמה היא אמתית - מה יעשה אב גרוש, הנתקל שוב ושוב בחוסר התפקוד של גרושתו, בהזנחה של הבת שנמצאת במשמורתה. האב לא מחזיר את בתו בת הארבע לבית גרושתו, רוכש מסמכים מזויפים לעצמו ולילדה ועוקר לקצה האחר של ארצות הברית, שם הוא מצליח לבנות לעצמו זהות של אדם אהוב ומקובל על הציבור. עוברות עשרים ושמונה שנים, הבת היא כבר אם בעצמה, וסוף סוף רשויות החוק מאתרות את האב. האב נעצר ומובא למשפט. פיקו מעלה הרבה שאלות, ואין ספק שהשאלה המרכזית - מהי טובת הילדה בתרחיש שתיארה - היא שאלה אמתית, שוודאי מתחבטים בה עובדים סוציאליים וכדומה. עם זאת, פיקו מתנהגת כמו התלמידה השקדנית שמעצבנת את כולם - היא פשוט אינה מסוגלת להסתפק בנקודה הזו ולהעמיק בה, ומעלה נושאים רבים כל כך שמראים שהשקיעה עבודה רבה של מחקר ולימוד, אבל לא ברור למה. רוצים דוגמאות? ובכן, בין השאר תלמדו הרבה על שיטות קעקוע בבתי הסוהר בארצות הברית ובמשמעות הסמלים והכיתובים השונים, כיצד בנויים יחסי הכוחות בכלא בין הגזעים השונים, איך מתנהל מסחר הסמים בכלא, איך מייצרים סמים סינתטיים ואיך מבריחים אותם, אלכוהול ושכרות, גמילה מאלכוהול, התעללות מינית בגיל הרך, אינדיאנים ומורשת הכישוף או הרפואה שלהם, מקסיקנים - כנ"ל, זוגיות במשבר, ויש כאן גם חולת סרטן שבוחרת להפסיק לטפל במחלה, ועוד ועוד. בקיצור - מוגזם. אנחנו יודעים שעבדת על הספר ושחרשת ובדקת ולמדת, אבל אנחנו לא צריכים את כל זה. עדיף היה להתמקד בחלק קטן מזה. עדיף היה ליצור דמויות אמינות יותר, שהתגובות שלהן למתרחש נראות אמינות יותר.”

“זהו הספר הראשון של המחברת שקראתי. קיבלתי אותו כמתנה ולא הפסיקו לשאול אותי "נו איך?", למרות שיש לי עוד שני ספרים שלה בבית, שרכשתי פעם מחנות יד שנייה, אבל עדיין לא קראתי אותם. טוב,אז לא הזהירו אותי שיש בספרים האלו משהו מאוד שטחי, אפילו הייתי קוראת לזה "מלוקק". נכון שהמחברת מתעסקת בדילמה מוסרית גבוהה: מדובר באב שחטף את בתו מאמה בגיל שלוש לערך, משום שהאם לא תיפקדה, ובנוסף קיימה קשר עם גבר חדש (ההורים היו גרושים), אדם שהיווה סכנה לילדה. הבת והרשויות מגלים את העניין כשהיא כבר בת 32. והסניגור של האב, שהוא במקרה החתן שלו,מנסה להוכיח, גם לנו, את חפותו. אי אפשר לומר שהספר לא ממגנט, רק אפשר לומר שאין בו ממש עומק, יש בו יותר מדי צירופי מקרים מסוגננים כאלו, כמו שהמקצוע של הבת הוא מציאת אנשים שהלכו לאיבוד. ובנוסף, לא במיוחד שכנע אותי הסיפור שהאבא לא יכול היה לפנות לרשויות. עכשיו כשאני אמא אני דיי מזועזעת, למרות שלאורך כל הדרך המחברת דיי מובילה את הקורא להאמין כי הסיבה והתוצאה במקרה זה היו מוצדקים. היא מזכירה מעט מאוד, לטעמי, את חסרון האם אצל הילדה, ומדברת על דברים חסרי חשיבות כמו פירוט של כל מיני עניינים בכלא.”

“עוד ספר מעולה מבית ג'ודי פיקו, ג'ודי מביאה לנו עלילות מן המציאות ומציבה לנו שאלות מוסריות אמיתיות עד כאב והפעם ג'ודי מספרת לנו על אב שמואשם בחטיפת ביתו מאמה בזמן של הסדרי הראיה, האם הוא צודק או לא? האם יש לזאת תשובה חד משמעית? או שהסיפור הרבה יותר מורכב ממה שנראה על פניו. אני אישית מצאתי את עצמי בוכה לא מעט לאורך הספר הזה. ממליצה בחום לקרוא אותו, ספר שאסור להחמיץ!”

“דיליה הופקינס, צעירה בת 32, בת יחידה לאביה ואם לילדה קטנה בת 4, חושבת שהכל בחייה מלא אהבה ומזל. חבר ילדות שעומד להתחתן איתה, אבא אוהב שגידל אותה שנים ארוכות לבדו, סיפוק בעבודה. נראה שהחיים מחייכים אליה עד שיום אחד כל חייה מתהפכים. הכל מתחיל בזכרונות שהיא חווה, של חיים שאינה זוכרת מגיל הילדות המוקדם, ממשיך בארועים הקשורים לה לאמה שאינה זוכרת ולאביה, והיא כבר לא בטוחה שהיא יודעת מי היא באמת ומיה לגבי הוריה. ארוסה העו"ד נקרא לסייע אך גם ממנו נתבע מחיר כבד וכואב שמשפיע על חייהם. סיפור על הזיכרון האנושי, מגבלותיו והאם הוא אמיתי ונכון, על חברות אמת ואהבה ללא גבולות ותנאים, בכל מחיר. על אמון באנשים הקרובים לנו ועל החיים ומה שאנשים גורמים לעצמם ולסובבים אותם, לפעמים בלי דעת או בלי יכולת לשנות.”

“ממש קשה לכתוב על הספר הזה בלי לגלות פרטי עלילה, בכל זאת אנסה להמעיט בזה. מי שמעוניין לקרוא - כדאי לדלג על הסקירה הזאת. ג'ודי פיקו נראית לי יותר ויותר כבעלת מלאכה טובה, ואינני מזלזלת בזה. יש לה נוסחה מנצחת שהיא ליטשה במשך השנים. יש לנוסחה כמה מרכיבים עקרוניים המשתנים מספר לספר, אבל בדרך כלל הם קיימים: צריכה להיות דילמה מוסרית קשה, כזו שאי אפשר מיד להכריע בה, או כזו שאיננה ניתנת להכרעה. ככל שהעניין יהיה קשור יותר לרגשות - כן ייטב (שימו לב שלא אמרתי בפירוש סחטנות רגשית...). כדי להדגיש את הצדדים השונים כדאי לדבר בגוף ראשון מפיהן של כמה דמויות. הפעם הדילמה היא אמתית - מה יעשה אב גרוש, הנתקל שוב ושוב בחוסר התפקוד של גרושתו, בהזנחה של הבת שנמצאת במשמורתה. האב לא מחזיר את בתו בת הארבע לבית גרושתו, רוכש מסמכים מזויפים לעצמו ולילדה ועוקר לקצה האחר של ארצות הברית, שם הוא מצליח לבנות לעצמו זהות של אדם אהוב ומקובל על הציבור. עוברות עשרים ושמונה שנים, הבת היא כבר אם בעצמה, וסוף סוף רשויות החוק מאתרות את האב. האב נעצר ומובא למשפט. פיקו מעלה הרבה שאלות, ואין ספק שהשאלה המרכזית - מהי טובת הילדה בתרחיש שתיארה - היא שאלה אמתית, שוודאי מתחבטים בה עובדים סוציאליים וכדומה. עם זאת, פיקו מתנהגת כמו התלמידה השקדנית שמעצבנת את כולם - היא פשוט אינה מסוגלת להסתפק בנקודה הזו ולהעמיק בה, ומעלה נושאים רבים כל כך שמראים שהשקיעה עבודה רבה של מחקר ולימוד, אבל לא ברור למה. רוצים דוגמאות? ובכן, בין השאר תלמדו הרבה על שיטות קעקוע בבתי הסוהר בארצות הברית ובמשמעות הסמלים והכיתובים השונים, כיצד בנויים יחסי הכוחות בכלא בין הגזעים השונים, איך מתנהל מסחר הסמים בכלא, איך מייצרים סמים סינתטיים ואיך מבריחים אותם, אלכוהול ושכרות, גמילה מאלכוהול, התעללות מינית בגיל הרך, אינדיאנים ומורשת הכישוף או הרפואה שלהם, מקסיקנים - כנ"ל, זוגיות במשבר, ויש כאן גם חולת סרטן שבוחרת להפסיק לטפל במחלה, ועוד ועוד. בקיצור - מוגזם. אנחנו יודעים שעבדת על הספר ושחרשת ובדקת ולמדת, אבל אנחנו לא צריכים את כל זה. עדיף היה להתמקד בחלק קטן מזה. עדיף היה ליצור דמויות אמינות יותר, שהתגובות שלהן למתרחש נראות אמינות יותר.”

“זהו הספר הראשון של המחברת שקראתי. קיבלתי אותו כמתנה ולא הפסיקו לשאול אותי "נו איך?", למרות שיש לי עוד שני ספרים שלה בבית, שרכשתי פעם מחנות יד שנייה, אבל עדיין לא קראתי אותם. טוב,אז לא הזהירו אותי שיש בספרים האלו משהו מאוד שטחי, אפילו הייתי קוראת לזה "מלוקק". נכון שהמחברת מתעסקת בדילמה מוסרית גבוהה: מדובר באב שחטף את בתו מאמה בגיל שלוש לערך, משום שהאם לא תיפקדה, ובנוסף קיימה קשר עם גבר חדש (ההורים היו גרושים), אדם שהיווה סכנה לילדה. הבת והרשויות מגלים את העניין כשהיא כבר בת 32. והסניגור של האב, שהוא במקרה החתן שלו,מנסה להוכיח, גם לנו, את חפותו. אי אפשר לומר שהספר לא ממגנט, רק אפשר לומר שאין בו ממש עומק, יש בו יותר מדי צירופי מקרים מסוגננים כאלו, כמו שהמקצוע של הבת הוא מציאת אנשים שהלכו לאיבוד. ובנוסף, לא במיוחד שכנע אותי הסיפור שהאבא לא יכול היה לפנות לרשויות. עכשיו כשאני אמא אני דיי מזועזעת, למרות שלאורך כל הדרך המחברת דיי מובילה את הקורא להאמין כי הסיבה והתוצאה במקרה זה היו מוצדקים. היא מזכירה מעט מאוד, לטעמי, את חסרון האם אצל הילדה, ומדברת על דברים חסרי חשיבות כמו פירוט של כל מיני עניינים בכלא.”

“עוד ספר מעולה מבית ג'ודי פיקו, ג'ודי מביאה לנו עלילות מן המציאות ומציבה לנו שאלות מוסריות אמיתיות עד כאב והפעם ג'ודי מספרת לנו על אב שמואשם בחטיפת ביתו מאמה בזמן של הסדרי הראיה, האם הוא צודק או לא? האם יש לזאת תשובה חד משמעית? או שהסיפור הרבה יותר מורכב ממה שנראה על פניו. אני אישית מצאתי את עצמי בוכה לא מעט לאורך הספר הזה. ממליצה בחום לקרוא אותו, ספר שאסור להחמיץ!”

“דיליה הופקינס, צעירה בת 32, בת יחידה לאביה ואם לילדה קטנה בת 4, חושבת שהכל בחייה מלא אהבה ומזל. חבר ילדות שעומד להתחתן איתה, אבא אוהב שגידל אותה שנים ארוכות לבדו, סיפוק בעבודה. נראה שהחיים מחייכים אליה עד שיום אחד כל חייה מתהפכים. הכל מתחיל בזכרונות שהיא חווה, של חיים שאינה זוכרת מגיל הילדות המוקדם, ממשיך בארועים הקשורים לה לאמה שאינה זוכרת ולאביה, והיא כבר לא בטוחה שהיא יודעת מי היא באמת ומיה לגבי הוריה. ארוסה העו"ד נקרא לסייע אך גם ממנו נתבע מחיר כבד וכואב שמשפיע על חייהם. סיפור על הזיכרון האנושי, מגבלותיו והאם הוא אמיתי ונכון, על חברות אמת ואהבה ללא גבולות ותנאים, בכל מחיר. על אמון באנשים הקרובים לנו ועל החיים ומה שאנשים גורמים לעצמם ולסובבים אותם, לפעמים בלי דעת או בלי יכולת לשנות.”