ביקורת ספרותית על מבחר ספורים (סיפורים) מאת ויליאם סארויאן

---

הו, ליבי מלא עד גדותיו ואזלה ממני טיפת הציניות האחרונה.
נמוגה כטל בשמש בוקר במרחבי השדות היבשים של המדבר, במרחבי הסיפורים הפשוטים המספרים על אנשים פשוטים, בעיירות קטנות באמריקה הגדולה. לא הרפתקאות ומתח ומעשים מרעישי עולם, אלא סיפורים קטנים על אנשי עמל ויגע, אנשי העיירה עימם גדל, אנשים קשיי יום החיים בעוני. על קישרי המשפחה הפטריארכלית בה גדל, על המהגרים שרובם אינם יודעים אנגלית ומצפים שילדיהם ישתלבו במדינה אליה הגיעו לאחר קשיים במולדתם אליה הם עדיין קשורים בעבותות של תרבות ופולקלור.
וילים סרוין (כך מאוית שמו על הכריכה) הינו ארמני, ומתאר כל אדם אותו הוא פוגש במוצאו תחילה. אך כוונתו אינה לגזענות אלא להפך המוחלט.
לב האדם ונפשו רגשותיו והבנתו, אותם הוא מתאר באהבה ובהבנה כה רבה עד שהפיל את מחסומי הציניות הטבועים בי.
חלק נכבד מהרגשתי נובע מהשפה בה תורגם, זו השפה שאני מחפשת בכל ספר שאני קוראת אך לשוא.
עברית מרוממת וחגיגית ולמרות זאת אינה קשה לקריאה כלל. היא מעטרת את הספר בקישוטי לשון שאולי לא קיימים בספר במקור,
אך מוסיפים לו לווית חן. והיא זורמת לה בנחת ואינה מפריעה לזרם הסיפור.
והנני מוכנה לקבל את לעגם של מוכי הסופיסטיקה על חיבתי הרבה לכתיבתו של וילים סרוין.
אשרי וזכיתי לקבלו לקריאה.
ואני מודה בזאת לבעלת הספר, שהסכימה להוציאו מרשותה ואפילו לזמן קצר..

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על מבחר ספורים (סיפורים)