ביקורת ספרותית על המנגינה האחרונה מאת ניקולס ספארקס (נצחיה )

ביקורת ספרותית על המנגינה האחרונה מאת ניקולס ספארקס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בספטמבר, 2013
ע"י נצחיה

צאו וראו לאיזה שפל הגיע משבר הספרים שלי בתקופת החגים. אפילו לקחתי לידי ספר של ניקולס ספארקס ואפילו קראתי אותו עד תומו. וזה דבר שלא עשיתי מאז... מאז "מכתב בבקבוק" אני חושבת. לא יודעת. כבר הרבה זמן שלא עלה בדעתי לקרוא ספר של ניקולס ספארקס. אבל עכשיו לא היתה ברירה.

מה הופך ספר לספר נוער? הוא אמור לעסוק בבני נוער. סביר, אבל לא בהכרח. יש ספרי-מבוגרים לחלוטין שעוסקים בבני נוער. לפעמים קוראים להם "ספרי התבגרות" או חניכה. יש גם (אבל זה באמת מעט) ספרי נוער שגיבוריהם אינם בני נוער. ספר נוער יעסוק בשאלות הנוגעות לבני נוער. יעלו בו סוגיות חברתיות העוסקות ביחיד מול החברה. ויהיה בו סיפור אהבה. סיפורי אהבה יש גם בספרי מבוגרים. בספרי הנוער הם נושאים אופי תמים למדי.

אולי זו לא היתה הכוונה מראש, אבל ניקולס ספארקס יצר ספר נוער. בשאלה המעסיקה תמיד, האם הוא יצר דמויות נוער אמינות או לא, אני לא אגע. יש כאן את אנג'ל, ואת מילים ואת לואיזיאנה מנטש ועוד רבות וטובות ממני שיוכלו לשפוט האם רוני נשמעת ומתנהגת כמו בת 18 אמיתית. רוני היא נערה ניו-יורקית מתוחכמת, והיא נסחבת לפריפריה דרומית רק כדי להיות עם אבא שלה. ועם אחיה הקטן. היא מוצאת חברים, או שכך נדמה לה. היא גם מוצאת את אהבת חייה, וגם זה לא פשוט, והיא מגלה אמיתות חיים לא פשוטות.

עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שלקראת הסוף הכל הלך ונהיה יותר מדי טוב ויפה. ואולי זה מאפיין נוסף של ספרי נוער - עיסוק פשטני יחסית בסוגיות כבדות משקל, המתבטא בכל שכל הדברים מסתדרים בסופו של דבר, וגם שברון הלב נושא בחובו נחמה. קצת קשה להמשיך מבלי לפרט פרטי עלילה, אבל אני חייבת לציין שלאור סוף הספר, חלק ניכר מדמותו של סטיב, אביה של רוני, נעכר קשות בעיני. כל הזמן חשבתי שהוא אחלה אבא, מתמודד יפה עם בת מרדנית, ונוקט באמצעי חינוך ייחודיים. בסוף התברר שהוא לא נקט בכלום, והמניעים שלו היו שונים לחלוטין. שאר סוגיות הנאמנות והבגידה העולות בספר הן יפות בפני עצמן, אבל כפי שאמרתי דברים מסתדרים קצת יותר מדי יפה. לא כמו בחיים.

בסך הכל הספר לא רע, אבל גם לא יותר מדי טוב. משהו לקרוא ולדפדף הלאה. אני יודעת שיש קוראות (הסטטיסטיקה אומרת שהן קוראות ולא קוראים) שהתרגשו עד כדי דמעות. אני לא הגעתי לידי כך. התחושה היתה יותר מדי קיטשית ומלו-דרמטית מכדי להביא בכי אמיתי. וזהו. היום כבר הלכתי לספריה.

9 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המנגינה האחרונה

טוקבקים

+ הוסף תגובה

נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) יערה - נראה שלא קראת מה שכתבתי. לא כתבתי שהוא נחות. אפילו כתבתי שהוא לא רע. בפעם הבה תקראי את הסקירה לפני שאת מגיבה (או תכתבי בעצמך סקירה אחרת. זה הכי טוב)
יערה	יערה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים) זה ממש סגנון מתנשא איך שכתבת. זה שאת לא אוהבת סוג ספרים לא מחייב שזה סוג נחות.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) שין שין - גם אני חשבתי ככה. never say never. לואיזיאנה - זה מישהו שכתב כמה ספרים. חלקם נחמדים, כולם קיטשיים. לא חור גדול בהשכלה לא לדעת מי הוא.
לואיזיאנה מנטש השקנאית	לואיזיאנה מנטש השקנאית (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) אהבתי את הביקורת, אפילו שאין לי מושג מי זה ניקולס ספארקס, חוץ מזה שהשם שלו מהדהד לי מוכר...ותודה על המחמאה!
שין שין	שין שין (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) באמת מצב קשה, אני לא יכולה לדמיין סיטואציה בה אגע בספר של ניקולאס ספרקס.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) וזה הדבר החשוב מבחינתי. אמרתי שאת אוטנטיות הדמות הראשית (ודמויות בני הנוער בכלל) יכולים רק אלה שהינם בני נוער עכשיו לשפוט. גם הבת שלי, אגב, אהבה מאוד את הספר, וקראה אותו בעניין רב ובנשימה עצורה.
שרון	שרון (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) בתכל׳ס אני נתתי לו מצוין רק בזכות רוני(: דמות שדי הזדהתי איתה. היא אולי מתוחכמת מידיי אבל יכולתי להזדהות עם הפגיעות שלה.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) שרוני זו לא תובנה טיפשית ולא תגובה קיצונית. אני ממש מסכימה עם כל הניתוח שלך. אם תוסיפי לזה את ההתנהגות של ההורים של וויל - זה ממש מסדר את הדמויות בצורה חד ערכית: הגברים בספר קדושים (או מרושעים, אבל זה הצד השני של המטבע), והנשים נעות ונדות ביניהם. ולרוני - הכל מסתדר קצת יותר מדי טוב. גם מול סקוט (ואם הוא באמת היה עושה את מה שחשדו בו שעשה), גם מול בלייז (ואם היא לא היתה חוזרת בה?), גם מול ההורים שלה (אני הייתי יוצאת מדעתי אל מול דבר כמו זה שעשו לה) וגם מול ויל ומשפחתו. בגלל זה זה "ספר בסדר", ולא יותר מזה. אין ספק שספארקס מיטיב לכתוב, וליצור עלילה, לא זאת הנקודה.
שרון	שרון (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) האמת שגם וויל היה טיפה מעצבן..... לא ברמות ענקיות אבל היה גם בו משהו לא אמיתי. פתאום הבנתי משהו. זאת אולי תגובה קיצונית אבל אני נזכרת עכשיו בכל הדמויות בספר והגעתי כרגע לסוג של תובנה(אולי תובנה טיפשית אבל עדיין תובנה). הספר מציג את הנשים בצורה לא כ״כ מחמיאה. רוני בהתחלה היא בת סוררת(לדעתי היא דיי ממוצעת מהבחינה הזאת אבל מילא), הבחורה הזאת שרוני מתחברת אליה,בלייז היא בחורה גם מתוסבכת וסוג של ״נשמה אבודה״, אמא של רוני(מי שקרא את הספר יבין), חברה לשעבר של וויל. כולן מוצגות בצורה זו או אחרת באופן לא מחמיא במיוחד. אבל הגברים בסיפור(אולי חוץ ממרקוס וחבר של וויל-אבל פחות)מוצגים כקדושים מעונים שהחיים הובילו אותם לאן שהם הגיעו. אבא של רוני הוא אדם חכם ומוכשר שהגיע לאן שהגיע רק בגלל נסיבות חייו והוא ״יודע הכל״, וויל אותו הדבר רק עם כסף, אח של רוני אולי קטן אבל גם הוא מוצג כמלאך קטן וטהור. בסוף הם אלה שגואלים את רוב הנשים ממצוקותיהן. זה טיפה מעצבן שכל הנשים בסיפור מוצגות ככה(למרות שבמקרה של רוני היא קצת כמו אביה, הגיעה לאן שהגיעה עקב נסיבות חייה. והיא גם יותר מעוררת אמפטיה).
אפרתי	אפרתי (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) נצחיה, לאן פרח חוש ההומור שלך? מה זאת הכבדות הזאת? אנחנו מסתלבטים עליך בקנאה גדולה ואת נעלבת... נו, שויין, פחות משתי סקירות ליום לא באות בחשבון. אם לא תעמדי בקצב תפוטרי לאלתר. ראי הוזהרת! את לא מבינה שאנחנו יודעים שאי אפשר לכתוב ביקורות נהדרות כאלה בלי לקרוא את הספרים? ושאנחנו פשוט בוערים מקנאה? בעניין השבב ההוא, אל תכחישי בבקשה.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) האבא בהחלט שטוח.... וזה מאוד מאוד מאכזב מבחינתי. לאור סוף הספר אני מבינה למה הוא מתנהג כמו קדוש, אבל זו לא הייזל שלימדה שלא חייבים להיות קדושים כל הזמן? רוני לא הפריעה לי כמו הסטריאוטיפ של וויל-העשיר-שלא-באשמתו. או מרקוס המניפולטור.
שרון	שרון (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) אני אישית אהבתי את הספר(: רוני נשמעת כמו מתבגרת תיפוסית בערך כמו הייזל. למרות שתחכום הייתר שלה נשמע לי קצת פחות מלאכותי. לא יודעת למה אבל את אבא של רוני דווקא פחות אהבתי. הוא מוצג לדעתי באור יותר מידיי חיובי. הוא מוכשר, אבא טוב שנסיבות חייו הובילו אותו לניתוק(שלא באשמתו)מרוני. והוא סוג של ״וויז גאי״. לא יודעת..... הוא היה מבחינתי חולייה די חלשה בספר.
נעמי	נעמי (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) מאמינים, מאמינים, הכל בהומור! תפרסמי כמה שיותר סקירות, וכל המרבה הרי זה משובח (זה טוב שיש הרבה ספרים שיש עליהם סקירות של אנשים שאתה מעריך את דעתם)
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) אז אני מבינה שיש לי מכונה שקוראת עבורי, ועוד מכונה שכותבת עבורי, ולא נותר לי אלא לחכך ידיי בהנאה. אולי אני אחשוב שלאנשים אחרים יש מכונה שעושה להם "אהבתי" בעשרות... באמת חבל שאין לי מכונה כזאת. הייתי סורקת אליה את ספריו של גוטפרוינד במקום להתייגע רבות בקריאתם הנמשכת עד אינסוף. והאמת היא שהיותה של יעל דומה לי מסבירה שאין כאן מכונה ואין כאן קסמים, אלא יש אנשים שקוראים מהר. יש אפילו טכניקות לעשות זאת, וכשהייתי נערה פרחו קורסים להוראה שלהן. יש כמה יתרונות לקריאה מהירה. אחד מהם שהוא שהמחו לא מתעייף, ולא נודד למחוזות אחרים במהלך הקריאה ולא מחייב קריאה חוזרת. השני הוא שאם כבר מגיעים לדברים מורכבים (ורוב ספרי הקריאה כיום אינם כאלה) אין שום בעיה פשוט לקרוא שוב. מצד שני נראה כי קוראי סימניה הם כמו אותן ספרניות בילדותי, שהטילו הגבלות מתובלות בחוסר אמון על קצב הקריאה. אני מוכנה לוותר, ולהכניס סקירה אחת לשבוע (או שבועיים. מה שתגידו שהוא קצב ראוי בעיניכם).
אפרתי	אפרתי (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) לך וליעל יש הספקים יוצאים מן הכלל וגם כתיבת ביקורות נהדרות. כבר ניחשתי כי ליעל השתילו שבב אלקטרוני. היא מקרבת את הספר עם הקוד הזה (איך קוראים לציור הזה שאנחנו מצווים לסרוק עם האייפון שאין לי) ואז, הופס, הספר נסרק למוחה והיא כותבת עליו ביקורת. הרשי לי לחשוד כי גם לך, נצחיה, יש שבב עתידני כזה.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) כשהייתי בכיתה ב' והחזרתי ספר ספריה מהר, הספרנית טענה שאני לא קוראת אותו, ורצתה לעשות לי מבחן. לספריה ההיא לא חזרתי. לא חייבים להאמין לי, אבל אני קוראת.
נעמי	נעמי (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) אם יש קנאת סופרים אז מהיום יש גם קנאת קוראים לנוכח הספקים
נעמי	נעמי (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) אני מתחילה לחשוד שאת קוראת רק את ראשי הפרקים =)
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) האמת? בסוד? אין לי ממש מגבלה על מספר הספרים שאני יכולה לקחת מהספריה. הספרניות כבר הבינו שאני לוקחת טון, ומחזירה מהר. לעומת אנשים שלוקחים ספר או שניים ומחזירים אחרי כמה חודשים. ואני עוד מספקת המלצות ושירותי ייעוץ, אז בכלל. אלא שלא תכננתי נכון את החגים, וכך נוצרה הבעיה. ובאמת אני חושבת שמשאית שלמה לא היתה מספיקה :)
נעמי	נעמי (לפני 11 שנים ו-11 חודשים) כמה ספרים מותר לך להשאיל שככה הידרדרת? מצד שני נראה שאת קוראת בקצב של דפדוף אז אולי רק משאית ספרים הייתה מספיקה לכל החגים... לשמחתי באוניברסיטה שלי אין מגבלה על כמות הספרים וככה אני חוזרת הביתה עם שלל רב וגם קוראת אותם כדי שלא ארגיש חמור נושא ספרים =)