ביקורת ספרותית על תעלומה בשישה קולות מאת ויקאס סווארופ
בזבוז של זמן

---

ספר מתח אמור להיות מותח, כזה שאי אפשר להניח לרגע. אם כך, ל"תעלומה בשישה קולות" קשה לקרוא ספר מתח, לאור העובדה שנאבקתי *לא* להניח אותו מהיד בערך *כל רגע*. הדמויות היו משעממות והיו כל כך הרבה תיאורים מיותרים! רציתי לשדר לסופר בטלפתיה: פשוט. תגיע. לנקודה.
כאילו, ממש לא בא לי עכשיו לקרוא 500 עמודים על חייה של דמות משעממת שאני צריכה לחשוד בה שהיא הרוצחת בסוף. ממש לא. היו כל כך הרבה סצינות משעממות ומיותרות על מציאות משעממת של הדמויות המשעממות של הספר. ותסלחו לי על השימוש החוזר במילה "משעמם", זה פשוט דורש.
תודה לאל שחסכתי מעצמי את הייסורים לקרוא את הספר כולו. פשוט דילגתי על אינספור פסקאות ורפרפתי רק על אלו שנראה שהכילו מידע חשוב. מה שמוכיח כמה מילים מיותרות יש בספר הזה.
בערך שישית מהספר חיונית לסיפור (!)

וגם הסיפור עצמו, תסלחו לי, לא גאוני.
ציפיתי לתעלומת רצח שתערב גם את ליל הרצח, שמתואר בצורה פשוטה ומשעממת ורק בשלב מאוד מתקדם של הספר. מה עם רמזים מבלבלים? משהו שדומה לחקירת רצח? במקום זה קיבלתי 6 דמויות משעממות שחפרו לי על חייהן הדפוקים במשך 500 עמודים.
מה גם שהסופר ניסה להכניס גם קצת על-טבעי (רוח רפאים שנכנסת לבנאדם? בספר על תעלומת רצח???), כנראה בשביל ההומור, וזה יצא עלוב, הזוי ולא מצחיק.

» ביקורות נוספות של Click
» ביקורות נוספות על תעלומה בשישה קולות