ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 בספטמבר, 2013
ע"י Click
ע"י Click
יש לי המון מה לומר, טוב ורע, על הספר הזה.
נדמה לי כאילו מזמן לא היה לי ספר שהיה לי כל כך הרבה מה להגיד עליו. אולי זה סתם נדמה לי. אני חושבת שזה ספר שטמון בו פוטנציאל מאוד גדול, והוא הצליח לממש אותו רק חלקית.
טוב, אז באופן כללי, זה ספר מעניין ומותח.
הכתיבה מצויינת! מפורטת היטב, מאוד אהבתי. יש מסר יפה.
הספר גם מתחיל בצורה מאוד מותחת, והמידע ניתן בפיסות קטנות שגורמות לך לרצות עוד. זה לא כתוב בבירור בתקציר, אז למי שעוד לא קרא, בתחילת הספר הדמות מתכננת להתאבד. עכשיו, אל תקחו צעד אחורה! חברה שלי זרקה מילה על זה, ולפני שהתחלתי את הספר באמת תהיתי איך אני אצליח להתחבר למישהי שרוצה להתאבד, ולא סתם ה"בא לי למות" הנפוץ אלא גם במובנים המעשיים. אבל הסופרת מצליחה להכניס אותך לזה ממש טוב.
אסכם ואומר שהכתיבה מעולה, ושחציו הראשון של הספר טוב בהרבה מחציו השני. אם אתם שואלים אם שווה לקרוא את הספר בשביל החצי הראשון, אז התשובה היא כן. שווה לקרוא.
אז פירטתי את הדברים הטובים.
וכאן מתחיל ה"אבל".
לפני שתקראו את כל ה"אבל", אני רוצה שתביטו קצת יותר למעלה ותראו שדירגתי את הספר ב-4 כוכבים. ככה שבאופן כללי הוא ספר די טוב, עם כל הפגמים. אני אומרת את זה כדי לאזן את כל מה שאני הולכת לומר, כי יש לי די הרבה הערות על הספר. אבל זה לא שהוא מזעזע וזוועתי.
נתחיל במסר. לסיפור של מסר נהדר על איך שצריך להעריך את החיים, אבל אני לא הרגשתי שהוא הועבר במלואו. כלומר, יש לספר שאלה טובה מאוד - ומנגד, תשובה צולעת ולא ברורה. השאלה עצמה מדהימה. איך אפשר להתמודד עם איך שהעולם עובד, נותן ולוקח, איך אפשר להמשיך לחיות כשאתה לא יודע מה יינתן לך מחר ומה יילקח ממך. התשובה? קצת פחות מדהימה. למעשה, היא לא ממש כתובה בשום מקום, ואי אפשר לגבש מסקנה מהסיפור. חבל. נראה שלסופרת היתה שאלה באמת טובה, אבל היא לא הצליחה לענות עליה בעצמה. אפשר לומר שהתשובה היחידה שהצלחתי לחלץ לשאלה היא שצריך לחיות ולהיאבק לחיות ולהיאבק עוד קצת, פשוט כי זה אינסטינקטיבי.
זה היה פוטנציאל אחד של הספר שלא מומש.
עוד משהו שהפריע לי היה ההשקעה המצומצמת בדמויות. שמעו, בספר שבו שתי דמויות תקועות על הר מושלג בלי אף אחד אחר, אני לא מצפה שיהיו הרבה חבר'ה בסביבה, אבל הכותבת ממש הזניחה את הדמויות של הספר בעיניי. הדמויות בסיפורי הרקע חסרות עומק. יש להן שם, וזהו. בלי אופי ממש. ומרגישים את זה, מרגישים שפשוט מדברים על שמות ופחות על אנשים של ממש. אז זה פחות מעניין. (*ספוילר: מה גרם שסיפור הרקע של פול לא עד כדי כך שונה מסיפור הרקע של ג'יין.*) הסופרת מתארת לפעמים קטעי זכרון, אבל איכשהו הם תמיד חוזרים לאותה סצינה יחידה שהיא מציינת אותה לאורך כל הספר. כאילו שזה הזכרון היחיד שיש במוח של הגיבורה.
וחוץ מהאופי וסיפורי הרקע, גם השינוי הנפשי של ג'יין לא מספיק הגיוני ואמין. כאילו, רגע אחד היא מתאבדת-לעתיד, וברגע הבא היא שורדת-התרסקות-מטוס שנאבקת על חייה בכל כוחה. המעבר חד מדי, ולא מספיק ברור.
עוד משהו די מטריד: כקוראת, ג'יין נשמעת לי בת 17 ופול נשמע לי בן 20 או 21. בפועל, בספר מצויין שג'יין בת 15 ופול בן עשרים ומשהו!!! האם עלי לזעוק פדופיליה? כאילו, אני יודעת שלא באמת, אבל זה די דוחה. ילדה בת 15 עם בחור צעיר בן עשרים ומשהו. וזה גם לא הגיוני לי שג'יין בת 15 מבחינת האופי וההתנהגות וכל זה.
(((***ספוילרים ענקיים ביותר, נא להפסיק לקרוא: טוב, גם הסוף הטרגי לא כל כך עשה לי את זה... אני שונאת סופים טרגיים. לא כיף לי לקרוא את זה. אנשים אומרים, "אבל זה מציאותי!" מי צריך ספרים אם אתה רוצה משהו מציאותי? לך תחייה את חייך ותלך לקניות בסופר ותעשה שיעורים במתמטיקה. זה לגמרי מציאותי. אבל זה לא מעניין ואף אחד לא ירצה לקרוא את זה. טוב, אז אחרי הנאום חוצב הלהבות שלי על סופים טרגיים, אני גם חייבת לחזור שוב לעניין של המסר ולהגיד, שאחרי הסוף הטרגי, התגובה הטבעית של הדמות אמורה להיות אחרת לגמרי. היא צריכה לרצות שוב להתאבד. אז... בקיצור, הסוף מעפן שכזה, מלודרמטי ולא ממש כיפי לקריאה. הייתי מרחיבה ואומרת שאפילו הקטעים שלפני הקטעים-המתקרבים-לסוף, הם קצת יותר משעממים, כי הכל בהם זה טיפוס בהרים, ולכן ציינתי קודם שהחצי הראשון של הספר מעניין יותר מחציו השני. אוקיי. סוף ספויילרים.***)))
ולסיכום,
זה כן ספר ששווה לקרוא. הוא לא מושלם, ויש לו הרבה פגמים. אבל כן כדאי לקרוא אותו, בשביל החצי הראשון, ובשביל השאלה הטובה שעולה בספר, ובשביל הכתיבה הנהדרת.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
