ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בדצמבר, 2011
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
נהניתי. ראסמי. הספר הזה משעשע מאוד, צבעוני, ריחני, מזיע ושמנוני, כמו מנה של דאל במיין בזאר בדלהי. לא האמנתי לאף מילה, כן? כי ויקאס סווארופ טווה פה עלילה פוליפונית סבוכה ועתירת "חורים", עמוסה בדמויות מוגזמות וגדולות מהחיים כאחרוני הגיבורים הבוליוודיים, המקיפות במסעותיהן במאמץ רב וללא כל צורך נראה לעין אזורים וצדדים שונים של הודו, מאיי אנדמן בדרום ועד קשמיר בצפון. רבגוניותה של הודו ניבטת אל הקורא כמקסימה וטרגית, מושחתת עד היסוד ושואפת צדק, יפהפיה ומזוהמת, בדיוק כפי שנראתה בסרטו המקסים של דני בויל, "נער החידות ממומביי".
כמו בסרט, בו הגיבורים מפסיקים בשלב כלשהו לדבר הינדי ומתחילים לדבר אנגלית במבטא הודי/אוקספורדי, מצאתי את עצמי כמעט בעל כורחי מתרגם בראש כל משפט לאנגלית במבטא הודי כבד ומגוחך, כמו של אפו נהספימפטילון, בעל המינימרקט מ"משפחת סימפסון". כשקוראים את הספר ככה, גם כששוברים לאחד הגיבורים את העצמות במכות רצח, הסיטואציה מתפרשת כקומית לחלוטין, כך שלפחד ממש בספר אי אפשר - אבל מחייכים רוב הזמן, וזה כבר טוב מספיק בעיניי.
פתרון התעלומה היה משני בעיניי למארג הסיפורים שהתחוללו בדרך, כך שכשכבר נתגלה, לא נרשמה אצלי התעלפות רבתי.
הספר מומלץ בראש וראשונה לכל מי שנוסע להודו ורוצה שיהיה לו מה לקרוא כשהוא משלשל את נשמתו בגסט האוס ("השיבה מהודו" לא יצלח לצורך זה). אין פה חומר לפרס נובל לספרות, אבל מי שאוהב לקרוא סיפור טוב וקליל, רווי בפולקלור הודי ממדרגה ראשונה שמעניק חוויית קריאה נעימה ולא מאמצת - ימצא כאן את מבוקשו.
****
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
שניהם טובים, אבל אחרת.
בתעלומת המשרתת יש הומור טוב לב, בתעלומה יש הומור עוקצני ונשכני. שניהם טובים. ושין שין, אפשר לחבר לספר סנדלי בטון וכך זה יהיה בעל כובד מטאפיזי וגם ישקע בתהום נשייה.
|
|
|
טופי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
קצת שעשוע וקצת כובד.... :)
למשל "תעלומת המשרתת הנעדרת" מאת טרקווין הול
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
צריך גם ספרים בלי כובד מטאפיסי?! לא!!!!!
סורי, אם זה לא שוקל 90 טון לפחות זה לא עושה לי את זה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
נכון
מצד שני, הספר הזה נעים לקריאה. אין בו כובד מטאפיסי, רצינות תהומית ומאבקים אל מול שיטת הקאסטות (יש, אבל בקטנה). צריך גם ספרים כאלה.
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
אני לא אוהבת ספרי פולקלור "עאלק" על הודו
המדינה הזאת ראויה ליותר. ואכן נכתבו ספרים מצוינים על הודו, כגון: ילדי חצות מאת סלמאן רושדי, איזון עדין וענייני משפחה מאת רוהינטון מיסטרי ושידוך הולם מאת ויקראם סת to name but a few...
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
גם הביקורת שלך משעשעת וצבעונית. (שקלתי גם לכתוב "ריחנית", אבל החלטתי נגד.)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
לטעמי, שתיכן צודקות
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
יעל, אני מאוד אהבתי את
הספר ובעיני זו בכלל לא אותנטיות לכאורה. דווקא נער החידות מבומבי הוא סרט בוליוודי-הוליוודי ולא מתאים לדני בויל. תעלומה בשישה קולות הוא ספר מפתיע מאוד, מצחיק ופורש בפני הקורא את כל תחלואיה של הודו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
נראה לי שהסופר הבין שיש ביקוש לסוג הזה של "אוטנטיות לכאורה" ומספק את הסחורה...
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
