ביקורת ספרותית על תעלומה בשישה קולות מאת ויקאס סווארופ
ספר בסדר

---

הכל התחיל כשוויקאס סווארופ הוציא לאור את ספרו הראשון "נער החידות ממומביי". הוא הפך בן רגע לרב מכר, זכה בהמון פרסים, ועובד לסרט מצליח בקולנוע. ואם אפשר, אז נהנתי ממנו מאוד. מאוד.
אבל אז... אז הוא הוציא לאור את ספרו השני שנקרא "תעלומה בשישה קולות".
וזה כבר עניין אחר לגמרי.

לכאורה, הרעיון של הספר נורא נחמד: רצח, שישה חשודים, כל חשוד מספר את סיפורו ולבסוף נחשפת התעלומה.
אבל זה לא כך.
הדמויות לא מעניינות במיוחד, הודו כבר לא נראית קסומה כל כך, והכתיבה כבר לא חדה ומקסימה.
ההתדרדרות של ויקאס דורשת חקירה.
והנה מתחילה החקירה שלי:

בהתחלה חקרתי את החשודים (בני משפחתו) ושאלתי אותם כל מני שאלות מוזרות: מה עשיתם בזמן שויקאס כתב את הספר? האם הסחתם את דעתו? בילבלתם אותו? או שפשוט גרמתם לו להרגיש רע? איך הוא התנהג בזמן כתיבת הספר? האם היו רמזים כלשהו להתדרדרות? האם הוא היה חולה בזמן כתיבת הספר? ועוד מלא שאלות שלא צריך להזכיר כאן את כולם.

לבסוף, אחרי הרבה הרבה זמן, הסקתי מסקנה: האשם בהתדרדרות הוא לא אמו, אביו, אחיו, אחותו, בנו או בתו.
הנאשם הוא הוא עצמו!
הערכה היא שלאחר ההצלחה המידית של ספרו הראשון, מוחו השתכר לגמרי ולפני שעיכל את האושר והשמחה, החל בכתיבת הספר הזה. הוא לא היה מרוכז ולכן חלה התדרדרות.

אני מאוד מקווה שהספר השלישי שלו "היורשת מדלהי" שמחכה לי על המדף, לא יאכזב אותי כמו שהספר הזה אכזב.

בשורה תחתונה: למרות כל האכזבות שצברתי מהספר, הוא לא גרוע עד כדי כך. יש בו כמה קטעים שהיה שווה לקרוא. פשוט מסופר מוכשר כמוהו, ציפיתי ללא פחות ממצויין.
וכשיש ציפיות גבוהות, מה לעשות, קורה שמתאכזבים.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על תעלומה בשישה קולות