ביקורת ספרותית על חיי מדף מאת נעה ידלין
ספר בסדר

---

סיפור די טוב ומותח .על אחורי הקלעים של הדמויות השונות בעתון במדור הספרות,על מורכבותם ,חלומותיהם ובעיקר חולשותיהם. הספר מתאר את, העורך הספרותי סגנו שנעלם וסביב סיטואציה זו נבנתה העלילה.
הזיוף ההתחזות השקר מאד נוכח בסיפור. חלק מהדמויות : רותי שהיא שקרנית פתולוגית, ביטון (שזה לא שמו האמיתי) ,של העורכים הספרותיים והשופטים בתחרוית ספרותיות ושל הסופר גרא יזרעאלי.
אני הבחנתי בין השורות על יחסה המזלזל והבוז של נועה ידלין הסופרת על הקבוצה הזאת של עורכי הספרות והעובדים בה ועל הסופרים בסצנה הישראלית כאן והיום שנתפסים על ידי הציבור כאנשים איכותיים . לדוגמא : "הסופרת הפוריה...שתקתקה מדי שנה ספר ועל הדרך הספיקה לתקתק גם שירים" (עמ' 61) . אך היא כנראה מכירה את פרצופם האמיתי(לכן היא כותבת ומתארת לנו אותם בספר).
בספר יש סיפור על התהליכים של יצירת הספר , הקלות שבו כל אחד יכול להוציא ספר ,כמעט זילות (באמצעות דגנית),ההוצאה לאור , ואח"כ הביקורות בעיתון במדור הספרותי.
נועה ידלין הצליחה ליצור מתח רב סביב העלמות און. הצליחה לגרום לי לחזור לספר מידי פעם שנאלצתי לעשות הפסקות בקריאה. את הסיבה להיעלמותו די מהר הבנתי , אבל היה טוב לגלות אותו גם מפי הסופרת.
דגנית שכטר היא הדמות שמניעה את העלילה, היא זוטרה בתפקידה במערכת , היא קטנה ,משחקת את הבלשית שמנסה למצוא את הסיבות להיעלמותו של און,
היה קטע בספר שמאד אהבתי , שהיה סיפור בתוך סיפור ,על אותו הסיפור . כאשר לתחרות הספורים הקצרים מגיע סיפור על הדמויות המשתתפות בעריכת המוסף הספרותי בעיתון. זה היה קטע שנון.
אני לא הייתי מכנה את הספר , כמו שכתוב בכריכה האחורית, "קומדית נימוסים שנונה ומקורית" , לא צחקתי באף קטע מהספר , אך כן הייתי במתח מסוים מידי פעם.
לאורך קריאת הספר הרגשתי שהסופרת מאד מנוסה בכתיבה וגם יש לה כנראה,ניסיון בעבודה במערכת עיתון, יש לה שפה עשירה , בשלה ,זורמת והיא משחקת עם המילים נהדר.
לסיכום : אין –און ,והמבין יבין (כי אפשר להסתדר גם בלעדיו ,וגם ליצור דמות שאינה נוכחת בספר).
לדעתי ,יש לנועה ידלין ,כשרון .

» ביקורות נוספות של תמיד קוראת
» ביקורות נוספות על חיי מדף