ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר בסדר

---

נמשכתי לספר בשל עטיפתו, וזו אמנם אחד הדברים המוצלחים ביותר שבו...אבל הוא לא כזה גרוע, ולמעשה מעורבים בו דברים מצוינים עם דברים בינוניים ומשמימים (מה שמסביר את ההטרוגניות הרבה בביקורות). מה שאהבתי זה את האמיתיות שבה מתוארים הדברים - מצד אחד מעשה קיצוני עד כדי כך שיש משהו לא אמין בהיתכנותו, מצד שני - כך זה בדיוק קורה: ברגע של חולשה אדם עושה טעות, ואח"כ לא מסוגל לקחת אחריות ולתקן, וחיים שלמים מתנהלים מתוך פחד ורצון להסוות את האמת וכך מתפספסים. הנושא המרכזי של הספר, לדעתי, ומה שהפך אותו למעניין בעיני, הוא נושא הסוד. איך להיעדרות יש נוכחות כה מכריעה והרסנית על החיים. איך מה שלא נאמר כל כך נוכח ומשפיע. אני מאמינה בזה. והשימוש במטפורה של הצילום על גווניו והיבטיו השונים- צילום רפואי (רנטגן), צילום אמנותי, פולרואיד - כמשקף תפיסת עולם וגישה לחיים ומשפיע עליהם - הסתרה וחשיפה לאור, גלוי וסמוי, התייחסות לסובייקט כאובייקט - מאד מעניין ומעורר למחשבה. תיאור הדמויות אמין, אם כי לעתים שטחי. הסופרת מצליחה לתאר בכשרון ובחמלה ובתלת מימד אדם שלכאורה עשה מעשה שלא יעשה וקל לשפוט אותו, ולהעביר את חוסר היכולת שלו לפרוץ דרך קירות חדר החושך שבו כלא את עצמו, להיחשף ולגעת בחיים עצמם, בכאב. חידלון שזורע סביבו הרס וכאב נוספים. מה שלא אהבתי בספר זה שהיתה בו לעתים כניסה לפרטים מיותרים שלא נאספו למשהו שלם(מה זה מעניין אותי שהם אכלו פירה עם אפונה, או איזה נעליים היא נעלה בדיוק), ואני חייבת לציין שלא ממש הצלחתי להתחבר רגשית לדמויות ולספר. היתה תחושה של חזרתיות ושהיה אפשר לערוך ולדלל. לסיכום, ניתן לשאול את המטפורה של הסופרת ולומר שהספר עצמו מתאפיין בעירבוב של סוגים שונים של תמונות: חלקן תמונות של פוזה וסטראוטיפים, חלקן שטחיות ומקריות כפולרואיד, וחלקן רב מימדיות ועמוקות.
הסרט, אגב, בינוני ומשעמם אף יותר מהספר.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון