ביקורת ספרותית על ערפל - ספריה לעם #615 מאת מיגל דה אונאמונו
ספר טוב

---

יותר מהכל הספר הזה תלוי באופן שבו תקראו אותו. קריאה ריאליסטית, עכשווית, יכולה להוליד ביקורת שתראה בו לא יותר מאשר ספר טרחני, כזה שעבר זמנו, אוסף של רעיונות שחוקים שכבר מצאו להם ביטוי מתוחכם יותר בספרים שנכתבו במאה השנים שעברו מאז שנכתב הספר הזה. בקריאה תמימה ומתמסרת מתגלה ספר חינני שמעלה רעיונות מופשטים באמצעות סיפור גרוטסקי ושלל אמצעים ספרותיים שמשרתים אותם.

איך אני קראתי אותו? ככה וככה. רב הזמן התמסרתי. כשלא, עצרתי והזכרתי לעצמי שאולי כדאי להתמסר.

זה ספר של הגיגים בענייני בדיון ומציאות וההבדלים שביניהם, בעניין יצירות ספרותיות, היכולת שלהן להתקיים לאורך זמן, הביקורת עליהן והפרשנויות הניתנות להן, כשהכל נעשה תחת מעטה של עלילה שהיא ברובה סוג של פרשנות לדון קישוט, עם גיבור תמים וילדותי, אהבת אישה שמתקיימת בעיקר בדימיונו ודיאלוג פעיל בין הסופר לגיבוריו.

עכשיו, כשאני כותבת עליו, אני מרגישה קצת כמו בפרפטום מובילה, כי למעשה אחד הדברים שהוא אומר (ואולי מפחד מפניהם) הוא שיצירה שלא מתייחסים אליה, היא סוג של מוות. יש לו בספר איזה חוקר אחד שכותב לקסיקונים. אחד מהם הוא של סופרים שיצירותיהם נשכחו. אחר, של סופרים שיצירותיהם אבדו ורק שמם נותר. האחרון, אותו הוא מתעתד לכתוב, הוא של אילו שתכננו לכתוב אך לא הצליחו לממש את התכנית. אני, את תרומתי הצנועה למפעל של החייאת היצירה הזאת, תורמת כאן ועכשיו.

מי שמעדיף שפשוט יספרו לו סיפור, אולי כדאי לו לדלג על הספר הזה. מצד שני, בתוך בליל הרעיונות שהוא מפזר יש כמה מבריקים ממש, ועם כל כמה שהם רציניים, הוא כותב אותם תוך כדי קריצה, מאפשר לבחון אותם מבלי להכביד.

אולי לא כל הזמן, אבל איכשהו, בתוך המבוך המתבדר שמצאתי בו, נהניתי מאד.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על ערפל - ספריה לעם #615