“כשיום בהיר אחד חייזרים ישתלטו על העולם - ואני מבטיחה לכם שזה יקרה ביום מין הימים - אם הם יימצאו את ספרי יומנו של חנון, אנחנו אבודים. גזר הדין נקבע. אני רצינית! המין האנושי צריך להתבייש! אני יודעת שאני מתביישת בהיותי אחת מהם. ולא, אנחנו לא צריכים להאשים את ג'ף קיני. אני רצינית, אנשים כמו ג'ף קיני עושים טעויות. לא כל אחד הוא פרופסור לספרות, אנחנו לא יכולים לצפות מכל ספר שיהיה יצירת מופת בלתי נשכחת,”

“שלום לכולם! זהו מכתב פתוח לכותב הסדרה "יומנו של חנון" (שבוודאי לא יגיע אליו, אבל קחו את זה כחומר למחשבה.) ג'ף קיני שלום. אני תלמידת בית ספר תיכון, בת 14, ואני קראתי חלק מהספרים שלך כשהייתי בת 12. אחת התקופות הנוראות בחיי. ובחיי שנעלבתי. ג'ף קיני, עצור לרגע, וחשוב, האם אתה באמת יודע מה פירוש ילד "מאותגר" חברתית, כפי שאתה מתיימר לתאר בספר שלך? אני מתערבת אתך שלא. בתור אחת כזאת. ג'ף קיני, אני יו”

“אני לא מאמינה שאני כותבת ביקורת על הספר הזה. הרבה חברות וחברים שלי מבית הספר ואפילו מסימניה שאלו אותי מה דעתי על הספר הזה; אז החלטתי לכתוב ביקורת. למה לא, בעצם? נתחיל בחסרונות. הספר רדוד, שטוח, דבילי, אידיוטי ומציג את בני נוער כאנשים שדבוקים למשחקי המחשב ומתגלחים פעם ביום (אהמ אהמ, אני לא כזאת! הלו, אנשים! אני 100% תולעת ספרים!). רוב הספר מכיל רק קומיקסים וציורים. אבל... עם כל הכבוד,”

“מה לומר? סבבה - ספר מצויין בשביל להעביר צהריים משעממים כשהחברים לא בבית. אין שום פואנטה, מסר או התקדמות, ואפילו לא סוף. בתחל'ס, אם התחלת לקרוא אתה לא תפסיק, אבל זה לא אומר שכל כך תהנה... אין שום עלילה, אבל שיא הכיף להתרפק על המיטה ולקרוא אותו. זורם וכיפי. לג'ף קיני, הסופר המשועמם - כל הכבוד. יצרת ספר בלי שום עלילה ופואנטה, אבל הוא מצליח לרתק הרבה ילדים, אז כנראה יש לזה סיבה.”

“כשיום בהיר אחד חייזרים ישתלטו על העולם - ואני מבטיחה לכם שזה יקרה ביום מין הימים - אם הם יימצאו את ספרי יומנו של חנון, אנחנו אבודים. גזר הדין נקבע. אני רצינית! המין האנושי צריך להתבייש! אני יודעת שאני מתביישת בהיותי אחת מהם. ולא, אנחנו לא צריכים להאשים את ג'ף קיני. אני רצינית, אנשים כמו ג'ף קיני עושים טעויות. לא כל אחד הוא פרופסור לספרות, אנחנו לא יכולים לצפות מכל ספר שיהיה יצירת מופת בלתי נשכחת,”

“שלום לכולם! זהו מכתב פתוח לכותב הסדרה "יומנו של חנון" (שבוודאי לא יגיע אליו, אבל קחו את זה כחומר למחשבה.) ג'ף קיני שלום. אני תלמידת בית ספר תיכון, בת 14, ואני קראתי חלק מהספרים שלך כשהייתי בת 12. אחת התקופות הנוראות בחיי. ובחיי שנעלבתי. ג'ף קיני, עצור לרגע, וחשוב, האם אתה באמת יודע מה פירוש ילד "מאותגר" חברתית, כפי שאתה מתיימר לתאר בספר שלך? אני מתערבת אתך שלא. בתור אחת כזאת. ג'ף קיני, אני יו”

“אני לא מאמינה שאני כותבת ביקורת על הספר הזה. הרבה חברות וחברים שלי מבית הספר ואפילו מסימניה שאלו אותי מה דעתי על הספר הזה; אז החלטתי לכתוב ביקורת. למה לא, בעצם? נתחיל בחסרונות. הספר רדוד, שטוח, דבילי, אידיוטי ומציג את בני נוער כאנשים שדבוקים למשחקי המחשב ומתגלחים פעם ביום (אהמ אהמ, אני לא כזאת! הלו, אנשים! אני 100% תולעת ספרים!). רוב הספר מכיל רק קומיקסים וציורים. אבל... עם כל הכבוד,”

“מה לומר? סבבה - ספר מצויין בשביל להעביר צהריים משעממים כשהחברים לא בבית. אין שום פואנטה, מסר או התקדמות, ואפילו לא סוף. בתחל'ס, אם התחלת לקרוא אתה לא תפסיק, אבל זה לא אומר שכל כך תהנה... אין שום עלילה, אבל שיא הכיף להתרפק על המיטה ולקרוא אותו. זורם וכיפי. לג'ף קיני, הסופר המשועמם - כל הכבוד. יצרת ספר בלי שום עלילה ופואנטה, אבל הוא מצליח לרתק הרבה ילדים, אז כנראה יש לזה סיבה.”