חיפשתי הפוגה מספרי המתח שאני קוראת לאחרונה בתדירות גבוהה מדי. לפעמים "נשימה עצורה" היא אובר-רייטד, וצריך קצת שקט ורוך, איזה ספר שייכנס ללב. לא קראתי את הספר בגלגולו הראשון לפני 13 שנה. ראיתי את הסרט, אבל זכרתי מעט מאוד ממנו. לשמחתי, הספר הזה ענה בדיוק על כל מה שחיפשתי: ספר נעים וקליל שכיף להעביר איתו כמה שעות.
אומרים שילדים וכלבים תמיד גונבים את ההצגה. אי אפשר לעמוד בפני ילדים, בטח שלא בפני טרוור מק'קיני, גיבור הספר. אני מניחה שכולם מכירים את עלילת הספר, רק אולי לא זוכרים אותה. אז ככה: טרוור הוא ילד בן 12, חי עם אמו החד-הורית בקליפורניה. אביו בא והולך, חוזר ונעלם שוב, משאיר את אמו בעיקר עם חובות. אמו אלכוהוליסטית בגמילה. הסיפור מתחיל כשמגיע לבית הספר שלו מורה חדש לאזרחות, רובן סנט קלייר. רובן הוא נכה ממלחמת וייטנאם, איבד עין אחת ונשאר מצולק בכל הגוף. בשיעור הראשון שלו בבית הספר הוא נותן לתלמידים משימה: לחשוב על דרך לשנות את העולם. אזרחות הייתה אחד המקצועות השנואים עליי בבית הספר, אבל בארצות הברית מסתבר שיש לה פוטנציאל להיות משהו חי ומעניין יותר. טרוור הוא היחיד שלמעשה לוקח את המשימה הזאת עד הסוף והוגה את שיטת "תעביר את זה הלאה": כל אחד בוחר שלושה אנשים ועוזר להם בדרך כלשהי, והם בתורם מעבירים את זה הלאה לאנשים אחרים. רעיון תמים ומקסים שרק ילד נטול פחדים, עם אמונה בבני אדם ובטוב לבם, מסוגל לחשוב עליו. הפרוייקט שלו מתחיל בצורה קצת צולעת, אבל בסופו של דבר תופס תאוצה והופך באורח פלא לתנועה המונית שזוכה לסיקור תקשורתי ומזכה את טרוור מק'קיני ואת אמו בטיול לוושינגטון ופגישה עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון. כחלק מהניסיון של טרוור לעזור לאנשים, הוא גם משדך בין אמו לבין רובן, המורה לאזרחות.
הספר מסופר מכמה נקודות מבט: מנקודת המבט של טרוור, נקודת המבט של אמו ושל רובן, נקודת המבט של אנשים שלקחו חלק בשרשרת ה"תעביר את זה הלאה" ונקודת המבט של העיתונאי שסיקר את התנועה. והוא תמים ונעים, הקריאה בו קולחת, והוא מאוד מרגש. אי אפשר להישאר אדישים כלפי הרעיון הזה של ילד סקרן ואוהב אדם, שמוכן לתת מעצמו כי הוא באמת מאמין שכל דבר שיעשה, ישפיע על העולם ויהפוך אותו למקום טוב יותר. התוצאה של הפרוייקט הזה נשמעת כמו משהו קסום ודי בלתי אפשרי. לא יכולתי שלא לחוש גם מעט ייסורי מצפון. נכון, מעת לעת מתקשרים מעמותה זו או אחרת ואני תורמת כסף. אבל זה לא הרבה וזה לא מספיק. ואיכשהו תמיד הרעיון הזה של להתנדב נופל בין הכיסאות בתירוצים של עומס וחוסר זמן. אין ספק שהספר הזה גורם לך להרגיש קצת לא נעים בהקשר הזה. ולכן ברורה ההשפעה הגדולה שהייתה לו בזמנו, הוא גרם לאנשים לצאת מהבית ולהתנדב, הוא גרר הקמה של עמותות התנדבותיות רבות, כולל את עמותת "תעביר את זה הלאה" שקיימת עד היום. אבל אני בספק אם זה לא משהו שפשוט התאים לאותה תקופה. תמיד חושבים על העבר כתקופה תמימה יותר. אני באמת חושבת שלפני 13 שנה, העולם היה כנראה תמים יותר, או שלפחות לאנשים היו יותר אנרגיות לדאוג לאחרים ולא רק לעצמם.
בשורה התחתונה: אהבתי את הספר. אי אפשר שלא לאהוב ספרים תמימים כאלה. הוא מהנה, הוא קליל ומעורר השראה. אני לא יודעת מה גרם להוצאה המחודשת שלו, אבל נהניתי לקרוא אותו, גם אם באיחור אלגנטי של למעלה מעשור.












![חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/44819.jpg)



