ביקורת ספרותית על דם קר - האקדמיה לערפדים #2 מאת רישל מיד
ספר טוב

---

האם פעם חשבתם מה יקרה לעולם ספרות הנוער כשסופרי העולם יחליטו סופסוף לעזוב את הערפדים לנפשם? על מה ייכתבו? האם עדיין תהיה אותה תבנית של נערה שמתאהבת בנער כנגד כל הסיכויים וכל המכשולים שעומדים בדרך לאהבתם? או שהעלילה תהיה עמוקה יותר עם תובנות לחיים? לי אין תשובה לשאלות הללו, למרות שאני חייבת להדות שלא פעם הירהרתי בנושא.

אבל בזמן שרוב סופרי הנוער ממישכים לכתוב באותה תבנית, אני מנסה להנות ממה שיש. אני חייבת להודות שלא תמיד זה מצליח (אהמ דמדומים אהמ)...

את "דם קר" קיבלתי כמתנה ליומולדת מחברה שזכרה שדי התלהבתי מקודמו, "האקדמיה לערפדים". די הרבה זמן לא קראתי אותו, יותר מ-3 חודשים כי די פחדתי שהספר הזה לא יעמוד בציפיות שפיתחתי עבורו. אבל בסופו של דבר אזרתי אומץ, התחמשתי בשוקולד, סידרתי את הכריות, התיישבתי והתחלתי לקרוא.

למרות שנהנתי לקרוא אותו ולשמחתי הוא כן עמד בציפיות שלי אני חייבת להודות שאין פה שום דבר חדש. כלום. נאדה.
נערה שהתאהבה במנטור שלה (אהמ מפוצלים אהמ) והם נמצאים בפנימייה ליצורים על-טבעיים (אהמ מסומנת אהמ) והיא אוהבת אותו והוא אוהב אותה אך, אבוי, משהו עומד בדרך לאהבתם... מזכיר משהו? לא חדש, כבר אמרתי??

עכשיו לגבי החלק הביקורתי של הביקורת:
קל להתחבר לדמויות: לרוז, לדימיטרי, לליסה, לכריסטיאן.
הכתיבה מסמרה אותי ליום שלם לכורסה, בלי יכולת לקום. כלומר, עבורי זה היה ספר טוב.
הבעיה היחידה של הספר הזה הוא שיש קטעים קצת נמרחים אבל חוץ מזה הוא זורם וקליל ומומלץ.

בשורה התחתונה, ספר מומלץ ליום גשום (וכן.. אני מודעת לעובדה שעכשיו קיץ..) או כדי ליום ישיבה על הכורסה עם שוקולד ביד מתחת למזגן :))

» ביקורות נוספות של תולעת ספרים מס' 1
» ביקורות נוספות על דם קר - האקדמיה לערפדים #2