1. מרחוק

הכי חשוב זה לשמור מרחק.
כמה שיותר רחוק , כמה שיותר קטן. להיות בלתי נראית.
כן זאת המילה , בלתי נראית.
שהוא לא יראה שהסתכלת אליו.
שהוא לא יבחין בחיוך שחייכת, שהסתכלת בעיניו שזועקות אהבה.
שהוא לא ידע. שבלילה את בוכה. לא חיית את החיים אם לא חווית אהבה נכזבת
כזאת ששורפת מכאב. שמשאירה טעם מתוק

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

2. החלומות של דינה - חלק א'

רעש המכוניות והרחוב הסואן שטף את אויר הלילה הקר. ודינה לגמה את הקפה החם שהיה מונח על השולחן בבית הקפה הקטן שבעיר. כל כך הרבה מחשבות עברו במוחה של דינה והטרידו אותה תמידית. אבל , דינה הייתה מאושרת. מחשבות הם דבר שמתרגלים עליו, לפעמים מחשבות נהפכות למעשים. אבל את דינה זה לא הטריד יותר מדי. דינה אהבה להכחיש. וככה את כל חייה חיה בהכחשה מוחלטת בנוגע למה שתעשה עם חייה, אבל כמו שהוזכר בעבר דינה הייתה מאושרת. הבוס של דינה בעבודה דרש שתגיש את הדו"ח ליום שלישי , אז דינה התחילה לכתוב את הדו"ח במהירות . יותר מהכול , דינה הייתה כישרון מבוזבז, היא הייתה יפיפייה, חכמה ביותר , אסרטיבית ויצירתית. אבל דינה הייתה חולמנית. היא העדיפה לחלום שהיא מטיילת ברומא בזמן שהייתה צריכה להחליט . חלמה שהיא בפסטיבל בריו בזמן שהייתה צריכה להשתדל ולגשת למבחנים. אבל כמו שהוזכר בעבר דינה הייתה מאושרת. ביום דינה עבדה במשרד כמזכירה ובזבזה את יומה מול המחשב וניסתה לעשות כאילו היה מעשנת סיגריה בהפסק עם חברתה הטובה כדי שתוכל לצאת מהמשרד למספר דקות ובלילה נהנתה להישאר בבית של במיטתה , או לרדת לבית הקפה במורד הרחוב ולחלום. על ריו ורומא ופריז. רינה סיימה את הדו"ח את ואת הקפה ואת העוגה הקטנה והמתוקה שלצידו , היא הכניסה את המחשב לתוך התיק ועלתה לדירה שלה , במדרגות , כדי לשמור על הכושר וכדי להוריד את הקלוריות שצברה מהעוגה. דינה התארגנה באיטיות וצללה לתוך מיטתה, הקפה לא מנע מדינה להירדם והיא עצמה את עיניה ושקעה בשינה עמוקה. הבוקר האיר השמש עברה דרך התריסים וסנוורה את דינה , השעון המעורר צפצף בקולו המעצבן ורינה שלחה את ידה והעיפה אותו לעבר הקיר. לבשה את השמלה הכחולה שהייתה תלויה על הארון. ויצאה לעבודה. דינה הלכה לעבודה, התיישבה ושלחה כאלף מיילים וכמיליארד דוחות כך היה נדמה לה , שתתה כ15 כוסות קפה בקירוב ועשתה כאילו היא מעשנת בערך 3 סיגריות דמיוניות. בשעה 3 אחר הצהריים . דינה החליטה לסיים מוקדם על מנת ללכת למרוח לק על ציפורניה. היא יצאה לעבר המעליות וירדה לכיוון קומת הכניסה והחלה לחלום, כמה היה נחמד אילו הייתה בבית קפה בפריס מציירת לה את מגדל אייפל... שלפתע נתקעה במשהו או יותר נכון, במישהו. "אוי לא ," אמרה כשתיקה נפל לרצפה וכל המסמכים שהיו בו נפלו ארצה, היא התכופפה להרים אותו אלא כשאז שמה לב שמי שנתקעה בו גם מתכופף להרים משהו שהפיל בעודו מסנן כמה קללות מהירות. היא זה גבר צעיר וגבוה עם שיער חום קהה הוא היה לבוש בחולצה לבנה מכופתרת וג'ינס ועל צווארו הייתה תלויה מצלמה מקצועית ונדמה שהוא ממש ממהר או עסוק ועיניו ירוקות, כן את הירוק הזה דינה לא תשכח עוד הרבה זמן. "תשימי לב לאן את הולכת , מה נראה לך שאת עושה?!" אמר האיש. " סליחה ," אמרה דינה די במרמור ובכעס , הוא לא היה צריך להיות כזה גס רוח חשבה לעצמה. אבל ברגע שפנתה ללכת עצר אותה האיש . "סליחה , " אמר ומבטו היה יותר נעים ממקודם. " אני פשוט די ממהר , לא הייתי צריך להיות כזה מגעיל " "זה בסדר " אמרה דינה וחייכה, ובכן כנראה שהאיש הזה לא מגעיל כמו שחשבתי, חשבה וחייכה לעצמה. בזמן שעמדה לעצור מונית בדרך הביתה חיטטה בתיקה שוב ושוב ונתקפה חרדה. היא לא מצאה את הארנק שלה. "אוי שיט" צעקה לעצמה והחלה לרוץ .

נכתב לפני 12 שנים ו-7 חודשים

3.

נכתב לפני 12 שנים ו-7 חודשים