סיימתי את הספר השבת, לא יודעת למה לא כל-כך אהבתי את הספר. וממש אהבתי את הספר הקודם הפילוסופית.דחיתי את הקריאה של הספר ברגע שקיבלתי אותו. התחלה מעניינת הסיפור מגולל את סיפורה של קלריסה המכונה הפרינצ'פסה אנגליה שמגיעה לרומא, היא מגיעה לרומא בעקבות החלטת הוריה אחרי לחימה באיזור אנגליה. היא משתכנת אצל דודתה דונה אולימפיה, היא אמורה להעמיד פנים שהיא איטלקיה אבל מגלים שהיא ממוצא אנגלי. ובכל זאת היא דוברת איטלקית כאילו זאת שפת אימה, היא מכירה שני אומנים ברניני ברומיני, שניהם נלחמים על ליבה, זה מקסים בעיני. אני בכלל אוהבת סיפורי אהבה שכאלה , שני גברים נלחמים על אישה זה מאוד רומנטי, מושך, אבל משהו בספר הזה עייף אותי. המלחמה הארוכה בינהם, זה היה על גבול הטעם הטוב, יותר מדי עמודים, ומשהו בספר שינה את פניו, גם הדמויות הגעתי לסוף איכשהוא עם טעם מר בפה, ציפיתי לאיזה סוף מעניין או התגלות מיוחדת רק נמשך ונמשך, הנושא מעניין עם התחלה טובה, אבל האורך של הספר זה איבד כנראה את טעם הסיפור.

לא מזמן הכנסתי ספריה לחדר השינה שלי. בספריה הזו אני שמה את הספרים הקלילים שאני רוצה לקרוא. כאלה שאינם ייצוגיים דיים לספריה המהודרת שבסלון, מצד שני אין לי כוח להתחיל לחפש בכל פעם בספרים שבשורה השניה, אלה הנמצאים מאחורי ה"ייצוגיים". מאז שהספרים האלה נמצאים בחדר שלי אני מוצאת את עצמי מתקשה יותר להחליט מה יהיה הספר הבא שלי. פרדוקס מוזר כזה של שפע. באחת מהתחבטויות הנפש הצפוניות האלה החלטתי על הפרינצ'יפסה. ספר שהביקורות עליו סיקרנו אותי ועל כן שמחתי עד מאוד למצוא אותו באחד שביקורי בחנות ספרי יד שניה. הוא כבר הספיק להיות בכל מיני מדפי ספרים וכשסידרתי את ספריית חדר השינה הוא התאים לה בדיוק.
הספר נפתח בפרולוג דרמטי ביותר. דרמה שגרמה לי להתחיל להתחרט על הבחירה שלי. דרמה שגרמה לי לחשוב "עוד קתדרלה ליד הים".
אני שמחה לומר שלא עוד קתדרלה ליד הים. אמנם גם הספר הזה כתוב בצורה ידידותית מדי, אבל הוא הצליח לסחוף אותי לתוכו ולא השאיר אותי בריחוק אליטיסטי לכל אורכו.
ספר על דמויות גדולות מחיים אך בכל זאת אמינות מספיק לטעמי.
זהו ספר על אמנות, נאמנות, מסירות ודבקות. מין אש יוקדת בחזה והפטיש שוב מכה באיזמל.
את הספר כתב פיטר פרנגה. ע"פ הכריכה האחורית של הספר מדובר בדוקטור לפילוסופיה. הייתי שמחה לראות קצת יותר מנושא הדוקטורט שלו בספר. העיסוק באמנות ושני האמנים המנוגדים כ"כ באופיים זה לזה היה יכול להיות עמוק הרבה יותר. במקום זה נראה שהמחבר רוצה להיות פשוט מספר סיפורים. הוא עושה זאת בעזרת שטיקים של מספרי סיפורים, יוצר הרבה מתח ודרמה ע"י העצמה והגזמה. אין קושי להבחין בגיבורים ובקונפליקט בכתיבה שלו. הכל ברור כשמש. כשמקבלים את הספר ככזה אפשר להתאהב בו. אפשר להתאהב בבורומיני שמכעט ונלקח מ"כמעיין המתגבר" של ראנד. כמעט כי הוא דמות עגולה הרבה יותר, בעל חולשות המכרסמות בבטחונו. הוא אינדיווידואליסט ומאוהב בארכיטקטורה, אך חש שהוא טכניקן יותר מאמן ומתייסר בשל כך.
אפשר להתאהב בברניני שהוא כולו שיר הלל ליופי, לחיפוש הבלתי נגמר אחר האסטטיקה. איש רעים להתרועע, גנדרן ורודף נשים שמגיע אל פי פחת ומצליח להתרומם שוב ולנסוק לגבהים חדשים.
אפשר להתאהב באצילה האנגליה המעודנת שהכל מכנים אותה הפרינצ'יפסה.
יותר מכל אפשר להתאהב ברומא, על ארמונותיה, כנסיותיה, כיכרותיה ומזרקותיה. העיר הנצחית שכל הדרכים מובילות אליה וסיפורה מעולם לא הפסיק להכתב.
כשהייתי ברומא לפני שנים לא ממש נהנתי, אך חשתי שיש בה עוד הרבה לגלות. אחרי הקריאה בספר הזה אני מקווה לחזור אליה בקרוב ולבחון אותה בעין שונה.
אין ספק שהפעם תהיה זו עין אוהדת.

רומא לא נבנתה ביום אחד. כך אמר מיגל דה סרוונטס. הספר מספר על רומא במאה ה-17, התקופה של ברניני ובורומיני, שני אמנים ענקיים שישבו פחות או יותר על אותה משבצת בתקופה בה לא היו יותר מדי מעסיקים פוטנציאלים. התוצאה הבלתי נמנעת היא התנגשויות ושנאה תהומית. הספר מומלץ במיוחד לאוהבי האומנות ולמי שקצת מכיר את רומא. הספר בהחלט עושה חשק לנסוע לשם שוב, לשבת באחד מבתי הקפה של פיאצה נאבונה מול מזרקת 4 הנהרות ולשוב ולהעמיק בספר. נהנייתי עד עמקי נשמתי.

ספר שווה קריאה ומרתק מאד הכולל פרטים על רומא בתקופת הבארוק.
הסופר מביא לנו בכשרון רב את קורות חייהם של ברניני ובורומיני בשלוב עולם הנצרות וכח האפיפיורים של אותה תקופה.

עלילה ארוכה שבמרכזה עומד הרעיון שבכל מחיר האומנות חשובה ועומדת מעל האומן ואפילו במחיר חייו.

הזכיר לי סיפור על אומן סיני שייצר פעמון אבל צלצולו לא היה צלול ונעים על פי בקשת הקיסר מזמין הפעמון.רק כאשר קפצה בתו של האומן לתנור היציקה ונשרפה הצליחה היציקה והפעמון הפיק את הצליל הנדרש ע"י הקיסר.

פרנגה המציא דמות בדיונית המחברת בכשרון רב בין הגיבורים שחיו ויצרו לבין העובדות ההסטוריות המצוינות בסיפור.

הספר מומלץ לחובבי אומנות ולאוהבי תקופת הבארוק (פנינה) שבה חל גם המעבר מהקו הישר באומנות לקווים האליפטיים.
בברכה
דן-1

רומן הסטורי זה מספר על יריבות בין שני גאונים איטלקיים
לורנצו ברניני ובורניני (השמות מבלבלים).
כהסבר ליריבות ביניהם בונה הסופר את דמות הפרינצ'פסקה
ששני הגאונים אוהבה.
הספר די משעמם וסתמי. דמות הפרינצ'סקה (שלא ממש ראויה לתואר הנסיכה, בעיני) שטחית.
לדעתי רומן מפוספס המלא בפרטים לא מעניינים בעליל.
לאחר קריאת הספר אוכל לומר שמה שעשה את היריבות בין שני הגאונים הוא האגו המנופח של שניהם.
התחברתי למסקנה של הגבורה שיתכן והודות לתחרות ביניהם,
(או הודות לאגו בכל זאת)זכתה רומא להינות מיצירותיהם
האמנותיות והאדריכליות.

פרק סיום בספר הוא: אמת ובדיה.
בפרק זה מובאים לפי סדר כרונולוגי הארועים ההסטוריים
האמיתיים שקרו.
ארועים אלו בעצם מסכמים את כל הספר ובהחלט מעשירים את הידע הכללי.
כדאי לקרא את הפרק ולוותר על 489 עמודים של הספר.

ספר מצויין ועלילה מקסימה הנמתחת על פני שנים רבות ברומא של תקופת הבארוק.
זהו ספר שרבות מדובר בו על אדריכלות, אם כי לא בצורה מוגזמת שעלולה להתיש, על ככרות, מזרקות ובניינים מלאי הוד והדר, אך בעיקר הוא מציג בפני הקורא את התככים והמזימות והפוליטיקה שבוותיקן, לפני כס האפיפיורים.
אני אישית מצאתי את עצמי מאד מסמפטת את הדמויות, מרגישה את הכאב של חלק מהם ומתוסכלת כמוהם על כך שהגורל, החיים ותחבולותיהם של אנשים בלתי ראויים הובילו אותם למקומות קשים וכואבים. מעניין לראות כיצד התכונות המנוגדות של שני האמנים הן בדיוק אלו שמונעות מהם לשתף פעולה וליצור מחזות יפהפיים, לעומת הכשרונות שלהם, שכאשר הם נפגשים ומשתלבים יחד מוצאים דרך חשאית לממש את החזון. הדמות הבדיונית של קלריסה, הכלואה בין דמויותיהם האמיתיות של בורומיני וברניני, ממחישה היטב את הריב ביניהם בצורה שתהיה מפורשת ומובנת גם לנו, כמעט 400 שנה אחר כך, ומתארת מה היה כה מנוגד באישיותם שדווקא לאחד מהם נקרתה הדרך והאפשרות לזכות באהדת הציבור ואנשיו הבכירים על חשבון השני, אשר נחשב לאנדרדוג ומקבל מן הציבור, על פי רוב, רק לעג ובזיון.
זה ספר מאד מומלץ למי שמוכן לעבור את 500 העמודים שבו, ולמי שאוהב את הדרמות עם האנשים הטובים והנדכאים שסובלים מנחת ידם ורשעותם של בעלי השררה רודפי הבצע והכבוד.

ספר חביב ונעים,מתוארים שם תיאורים אריכטקטורים מדהימים.מומלץ בחום!בעקבות קריאה הנוספת של הספר אני שוקלת לקחת מלגת לימודים לתואר שני באיטליה-התיאורים שם הקסימו אותי ואולי גם לי תהיה הזדמנות להכיר סופסוף פרנצ'סקו בורמיני הסתת שמייצג את השלמות הגברית במיטבה יופי,תשוקה וכישרון יוצא דופן.

הספר מומלץ בעיקר לאוהבי אומנות, אדריכלות וארכיטקטורה ברנסאנס... הספר קצת כבד במהותו, לא הייתי קוראת אותו שוב, אך אי אפשר לומר שהתאכזבתי ממנו.

ספר יפה ומומלץ בחום. טיילתי ברומא וחויתי מחדש את כל המבנים היפים שנבנו לפני 400 שנה. לחשוב כאדריכל ולדעת איך להשתמש ברגשות ..... מומלץ בחום