• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לפני השינה

לפני השינה

מאת ס.ג'. ווטסון

הביקורת של סביון

תמונה של סביון
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני השינה

לפני השינה

מאת ס.ג'. ווטסון

הביקורת של סביון

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של סביון
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
סדרה:כתר - מתח
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
eliya
לפני 12 שנים

“מרתק....לא הפסקתי לקרוא מהרגע שפתחתי את הספר”

53/65
ביקורות על לפני השינה
הבאה
Scarlet

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעניין, לקראת האמצע יש תחושה שהעלילה לא מתקדמת יותר מדי ונהיה קצת משעמם
אך שווה לשרוד את הכמה עמודים האלו בשביל הסוף המעולה! ממליצה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של תום
תום
1קורא|גיל ממוצע31|100%נשים

על המבקרת

תמונה של סביון

סביון

חברה מזה 13 שנים
13 ביקורות•30 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•תרגום (נוער)
תמונה של סביון
סביון
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות13
לייקים שקיבלה30
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת7ספרות מקורית2תרגום (נוער)2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סביון

לפני שאפול

לפני שאפול

לורן אוליבר

יש ספרים שהתקציר שלהם נשמע נפלא אבל בכל זאת אתה לא מרשה לעצמך לצפות מהם יותר מדיי, ואז הם מפתיעים אותך וסוחפים אותך.
הספר אכן מתחיל בתיאור שטחי של חבורת "מקובלות" אמריקאיות מטומטמות ומעצבנות, אבל לאט לאט אפשר לראות תהליך התבגרות לא שגרתי, לאט לאט מראים לך איך כל צעד בחיים יכול לשנות את כל היום שלך, את כל החיים שלך, ואת החיים של הסובבים אותך. זה גם לא ספר על רומנטיקה ואהבה קיצ'ית, אלא מציג גם את הצד השני הסתמי שזוגיות יכולה להגיע אלייה.
הספר הזה מלא בדמויות שלא קל להתחבר אליהן, אך מגלים רבדים ומתחילים להבין אותן, אולי לא להסכים עם דרכי הפעולה שלהם, אבל כן גורם לך להבין שיש דברים שהם נסתרים מן העין.
לדעתי, הסיפור הזה הוא קודם כל על חשבון נפש שמתגבר ומסתבך, על חברויות ואומץ, על השלמה ועל קבלה, וכמובן גם על מעשים טובים בים של אנוכיות וחוסר אמפתיה בסיסית לבני אדם.
זה ספר שהשאיר אותי בתהייה בדבר הרנדומאליות הנוראית של החיים, ועל לקיחת אחריות גם עלייה.
לכן, הסיפור הזה הוא באמת על החיים האמיתיים, למרות הרובד הבדיוני שלו.


"רוב הזמן - תשעים ותשעה אחוז מהזמן - אתה פשוט לא יודע איך ולמה החוטים נשזרים זה בזה, וזה בסדר. אתה עושה מעשה טוב, ומשהו רע קורה. אתה עושה מעשה רע, ומשהו טוב קורה. אתה לא עושה כלום, והכל מתפוצץ.
ולעיתים ממש ממש נדירות - בזכות יד הגורל או איזשהו ציאוף מקרים, כמו פרפרים שחובטים בכנפיהם סתם ככה, ופתאום על קצוות החוטים נשזרים לרגע - יש לך הזדמנות לעשות את הדבר הנכון".

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סביון
הזריחה

הזריחה

ויקטוריה היסלופ

מי שמכיר את ספרייה הישנים של היסלופ יכול להתאכזב.
חשבתי בהתחלה לעזוב את הספר, את האמת הוא שיעמם קצת, ולא התחברתי לאף דחות.
החלטתי עקב היכרות עם שאר הספרים שלה להמשיך, ואכן החל מעמוד 150-200 הספר פתאום השתפר פלאים. והזכיר לי קצת את קודמיו.
עדיין לא התחברתי מדיי לאף דמות (היה גם קשה לעקוב אחרי כל הדמויות המרובות), אבל בסוף הספר כן הבנתי מה הרעיון וההגיון שלו, ואני שמחה שקראתי אותו. אכן מחציו השני לפחות - ספר טוב.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•סביון
מיליון רסיסים קטנים

מיליון רסיסים קטנים

ג'יימס פריי

בד"כ אני נמשכת לסיפורים קיצוניים, אך הפעם משהו התפספס לי.
אולי זו הכתיבה. אני מבינה שהחוסר בסימני פיסוק, החזרות המתישות על אותם דברים וסגנון הכתיבה של ילד ביסודי - בעצם באים להביע את מצב הדמות.
אולי זו העלילה - שפשוט לא מתקדמת לשום מקום, אחרי 200 עמודים כל מה שאני יכולה להגיד שסופר לי זה על שגרת היום - הארוחות ההקאות וההרצאות. כמה אפשר לטחון מים?
אולי זו אני הבעייתית. אני מאמינה שספרים מסוג כזה זה או שאתה ממש ממש מתחבר, או שבכלל לא. והאמת שאני מאמינה שהפעם "זה לא אתה זה אני".

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סביון
כפרה

כפרה

איאן מקיואן

לקח לי שני פרקים עד שהתחלתי לרפרף.
משעמם, כתוב בצורה עייפה ומייגעת.
גם אם יש בספר הזה סיפור מרתק, לא הצלחתי לא להירדם בנסיון להגיע לאותו הסיפור.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סביון
אהבה ברחוב דבלין

אהבה ברחוב דבלין

סמנתה יאנג

הגעתי קצת אחרי האמצע.
הספר לא אמין בעיניי,
הרגשתי כאילו הנסיון להרכיב עלילת פתיחה כדי לתאר דרכה את הדמות הראשית לא משכנע,
או כאילו הקטעים הסוטים בספר באים לכפר על כל מה שחסר ב200 עמודים הראשונים של הספר,
הרגשתי שהספר מאולץ, לא מתפתח לשום מקום משמעותי,ובגלל זה גם מאוד לא התחברתי עם הדמות שנהייתה גרוטסקית יותר עם כל פרק ופרק.
אני אסיים את הספר רק כי אני לא אוהבת לסיים באמצע,
אבל לכל מי שחושב לקרוא אותו - עזבו, לא תפסידו כלום.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סביון
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

בספר הזה אין תחכום, כל מילה היא פשוטה כמשמעה - מה שגורם לספר הזה להיות זורם. עד כדי כך שתוך יומיים סיימתי אותו בלי לאבד ריכוז מדיי פעם.

אני חושבת שהסופרת יכלה להאריך אותו עוד קצת ולשים לב יותר לפרטים הקטנים, לדוגמא - אני לא חושבת שהיא פירטה מספיק על ההשפעה של המגפה על העולם, היא הזכירה מדי פעם כמה השפעות ללא פירוט אך הדבר היחידי שבאמת היה מפורט עד כדי כך שאפשר לדמיין זה הפחד מהחיים בגלל גנבים ואנשים שחוטפים בחורות.
היו גם דברים לא מאוד הגיוניים, כמו שהאיש שחטף אותה והתחתן איתה כנגד רצונה נישק אותה פעם ראשונה רק אחרי כחצי שנה, וכל שאר הזמן שהם היו "ביחד" הוא נישק אותה רק עוד פעמיים, ורק פעם אחת ניסה יותר. בכל הסיפורים שחוטפים בחורות זה לא נגמר בטיול בפרדס התפוזים, וזה לא משקף מצב של אנשים שיש להם רק עד גיל 20-25 לחיות, עם כל הצער שבדבר.

מה שכן, הסיפור הכללי מעניין, ומה שהכי אהבתי הוא שאין ריבוי דמויות מוגזם שסותר את כל העלילה מהתפתחות (כמו הספרים המאכזבים האחרונים שקראתי).
אהבתי את התלבטויות והסתירות הפנמיות של הגיבורה לגבי המקום בו היא חיה והאיש אליו היא "נשואה", אין שחור לבן, היא לא מתכחשת שהיא מתרגלת למותרות ושהיא יודעת שהיא תתגעגע אלייהם, ולא מסתירה רחמים וחיבה כנה שהיא מפתחת לבעלה.

אני יכולה להבין למה הספר הזה סומן כספר נוער, ולמרות שציפיתי ליותר, בסופו של דבר לא התאכזבתי שקראתי אותו, ונהנתי לא מעט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סביון
ספינות הלב (2008)

ספינות הלב (2008)

בנואט גרול

ספר מטעה.
הסיפור אמור להיות סיפור אהבה שלא מצליחה אך לא נשכחת, סיפור על אישה ששוברת מוסכמות ישנות על הצפייה מנשים,
כשבפועל, אין פה סיפור אהבה, ולא נותנים לנו צאנס להתגעגע אלייה.
הדבר היחידי שאפשר להגיד בלב מלא זה שהאישה 'התאהבה' בבחור בשל ביצועיו במיטה,
לאחר מכן יש עמודים בודדים שמהם הקורא אמור להרגיש את הכאב שבפרידה שלהם, ואת הגעגוע לדבר ה"אמיתי", שבהם מסופר על כמה ילדים הוליד כל אחד במשך 13 שנה, ואז כשהם נפגשים שוב, נחשו מה קורה.
רק אחרי 13 שנים ורק בגלל שהבחורה פצועה, הם גם מדברים על החיים. הגיע הזמן לא?!
סיפור אהבה לא אמין, ללא רקע וללא התקדמות ממשית, גיבורה שאמורה לשבור מוסכמות רק מגבירה אותן כשמפנטזת כל חייה על בחור אחד ששכבה איתו פעם, ולכאורה התאהבה בו.
מיותר לציין שלא סיימתי את הספר. אמנם יש בו רק 230 עמודים אך אין בו שום סיפור שום מסר ושום דבר שמשך אותי לסיים אותו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סביון
בדידותו של קורא המחשבות

בדידותו של קורא המחשבות

דלית אורבך

מאוד נמשכתי בחנות לספר הזה.
נראה לי כמו רעיון מקורי ושונה שיעניין ויסחוף.
למרות שאני לא מתלהבת על ספרי משפטים חקירות רציחות וכו', קניתי את הספר.
בד"כ ספרים לא מושכים אותי או מעניינים אותי עד האמצע, עד שהעלילה מתחילה לתקתק, אך בספר הזה זה היה הפוך.
ישר נשאבתי לעולם הקודר והשונה של קורא המחשבות. נהנתי מאוד.
באמצע הספר, לעומת כל ספר אחר - נהיה לי משעמם.
קרו שני דברים מרכזיים - ההראשון הוא, שהסופרת התחילה להסתמך על הייחוד הרעיוני של כתיבת המחשבות, והתחלתי להרגיש שהיא כבר חוזרת על עצמה.
דבר שני - העלילה התחילה להתפתח, וכמו שאמרתי- אינני חובבת ספרי משפטים. אך בספר הזה, חוסר העניין הוכפל כאשר עלילת המשפט הייתה מאוד לא 'עלילתית' - שוב - כי הסופרת הסתמכה על הייחודיות של קריאת המחשבות.
אני נותנת לו שלושה כוכבים כי הוא כן בחציו הראשון היה מאוד מעניין וייחודי. חבל רק שבסוף היתה תחושה שהסופרת "נחה על זרי הדפנה". ואכן עזבתי את הספר 100 עמודים לפני הסוף, ובטח אחזור לסיים אותו עוד שנים - שלושה ספרים שאקרא. עכשיו אני לא מצליחה לסיים אותו כי יש לי תחושת מיצוי גדולה מאוד מהספר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סביון
הזכרונות שלי

הזכרונות שלי

מרים קיפר

הופתעתי לראות שהספר הזה נמצא באתר - כי הוא אינו ספר שנמכר בשום שלב בשום חנות, אלא ספר שסבתא שלי הוציאה על זכרונותייה מהשואה ותרמה לספריות, ליד ושם, ובשנים מאוחרות יותר תרגמה אותו לאנגלית ושלחה אותו גם לחו"ל.
מיותר לציין שקראתי את הספר פעמים רבות, ואכן קשה לי לסמן "5 כוכבים" על ספר שואה.
כמובן שאני ממליצה לכולם לחפש אותו בספריה, או אפילו לדבר איתי ואשמח להלוות אותו (בתנאי שיחזור אלי בצורה שלמה כמו שקיבל), יש לי כמה עותקים ממנו בעברית ועוד אחד באנגלית.
בעיקרון - זה לא ספר שכתוב בצורה קשה מאוד, בכוונת תחילה, כדי שלכל אחד תהיה אפשרות לקרוא בו.

לפני 12 שנים•סביון

ביקורות נוספות על "לפני השינה"

לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

תחילת הספר מעוררת ציפיה להמשך מעניין, סוחף ומותח. בקיצור, לספר מתח זורם ואסקפיסטי כמו שצריך.
הבטחה לחוד, מציאות לחוד.
אחרי לא הרבה עמודים העגלה מתחילה לקרטע.
העסק נהיה משעמם.
העלילה מעצבנת במופרכותה.
ספוילר זהירות: *כל כך גרוע שנעצבתי כשהבנתי שהתקווה למות הגיבורה לא התממשה*
מה שאמור היה להיות שיא העלילה מבחינת המתח גרם לי לעבור ל MODE קריאה מהירה.
בגלל האקספוזיציה זה לא כוכב אחד.
ואולי בגלל ההבטחה מהפתיחה שלא קוימה בעצם דוקא היה צריך להיות רק 1...

לפני שנה•
★★★★★
•גלילית1
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

שלום, שמי ס.ג'. ווטסון ואני ניצול של סדנת כתיבה. בעצם רעייתי היא ניצולה, שכן מאז שנרשמתי לסדנה היא ניצלה מטרחנותי. אתם יודעים, כמו כל אדם הנושא בחובו קורטוב של כישרון וחלומות של הצלחה, גם אני הייתי זקוק לזוג אוזניים ופה חנפן שיעניקו לי חיזוקים. מאז שנרשמתי לסדנה, קיבלה אשתי פטור, ידידי לסדנה משמיעים זה באוזני זה את הגיגיהם בכל שבוע, ושלום הבית שב אל מעוננו.
במסגרת לימודנו והתנסותנו בכתיבת טקסט רציף ובעל משמעות, הגיתי רעיון גאוני על אשה שאיבדה את זיכרונה בעקבות תאונה. האמנזיה שלה היא ייחודית, כיוון שמידי בוקר היא מתעוררת לריק של זיכרון וכל זיכרונותיה הם המאגר שצברה עד גיל עשרים. במהלך היום היא חווה חוויות ולומדת על עצמה עד שהשינה מוחקת את הזיכרונות הטריים וחוזר חלילה. למחרת בבוקר היא מתעוררת שוב אל חוסר הידע ואל חוסר האונים שבאי הידיעה.
הרעיון היכה בתדהמה את כל המשתתפים. זכיתי לסופרלטיבים מקיר לקיר וכך התחלתי לכתוב את הספר הטרחני וחסר הכישרון שאתם אוחזים בידיכם.
משתתפי סדנה הם התומכים הנלהבים ביותר. ראשית, הם עצמם מוכשרים רק באופן מינורי, כך שכל הבזק של כישרון, חובבני ככל שיהיה, נדמה להם כמו זינוק מטאורי של כוכב חדש. שנית, כל מחמאה היא בבחינת רפד אותי ואני ארפד אותך. אלא שבשעה שאנחנו נישאים על גל החנופה, אנחנו שוכחים כי יש להתייחס אל המחמאות כאל כרעי תרנגולת.
למזלי הטוב, מנחה הסדנה, גם הוא סופר בהתהוות, שמילא אינספור מגירות בדפים שלא ראו אור יום. המנחה, נכנה אותו בשם ג'ון, הוא בעל קשרים מגוונים בהוצאות הספרים. הסוכנים מכירים אותו בתור היוצר הכי נדחה שחי כיום בבריטניה. שנים עשר כתבי יד הוא הגיש לסוכנים שהגישו למו"לים ונדחה. לא על הסף, כי להידחות על הסף זהו סוג של נחמה: כתב היד שלך אפילו לא הגיע לעורך ונעצר בדרך על ידי לקטור בור ועם הארץ, אלא דחייה מוחלטת, לאחר קריאה של לקטור או אפילו של סגן עורך. משמע: אדוני, הזבל שלך יגרום לכריתת יער גשם. למען האמת, בהתחשב בעובדה כי כל כתב יד נשלח לכל הוצאות הספרים בארצות אנגלוסקסיות, מכתבי הדחייה עצמם גרמו לכריתת עץ או שניים.
ובכן, ג'ון, המנחה שלי, החליט למחול על כבודו הנרמס ולבקש מהסוכן שלו להציג בפני המו"לים את הרעיון הגאוני שלי, על האשה והאמנזיה. אני מעדיף שלא לפרט את מספר מכתבי הדחייה שקיבלתי אני, אבל הוצאת ספרים אחת עמדה על הפוטנציאל הגלום ביצירת הבוסר שלי וחתמה אתי חוזה.
מכאן והלאה התגלגלה ההצלחה כמו סלע במורד הר תלול, רק להיפך כמובן. מיליוני העותקים שנמכרו הם ההוכחה כי גם לספר בינוני יכול להתרחש איזה נס.
פסגת ההצלחה שלי הן זכויות ההסרטה שנמכרו לרידלי סקוט. כמובן שבמאי בסדר הגודל שלו מסוגל להפיק יצירת מופת גם מקש וגבבה כשלי, אבל האחוזים שלי יבטיחו את החינוך הפרטי של ילדי. אני לא תמים לחשוב שסקוט יניח לי לכתוב שורה בתסריט, וככל הנראה הוא גם ישנה את תוכן הספר ויוציא את המוץ מן התבן, כמו שאומרים, אבל מה אכפת לי, לנצח אני אזכר כמי שכתב את הספר שעל יסודותיו בויים סרטו של רידלי סקוט הגדול.
ואם אתם רוצים לקבל מידע נוסף על הספר, אוכל לתת לכם רק רמזים, שהרי מדובר בספר מתח (שלא כל כך מותח, אני מודה). הגיבורה שלי, כריסטין, תמחזר יום יום אותו סיפור ותשחזר בעזרת בעלה והרופא שלה את סיפור חייה הנשכח. נשמע נפלא, נכון? אז זהו, שלא. עד שיגיע הסוף שימתח אתכם קצת, אתם תרגישו שלקרוא את הספר הלעוס שלי, זוהי פעילות מעייפת לא פחות מאשר להיות נשוי לכריסטין וללמד אותה מידי יום מי היא.
הבעייה העיקרית שלי היא, שבתור סופר מצליח אני כבר לא יכול להשתתף בסדנאות. ועכשיו, נטול סדנה ונטול מנחה אני מרגיש כמו תינוק שמשליכים למים. רעייתי המסכנה שוב צריכה להאזין לפירות יצירתי ואני יודע שיתכן כי לפני השינה יהיה פרץ הכישרון היחיד שלי. מה חבל!
שלכם,
ס.ג' ווטסון (וכדי שתהיו במתח, לא אגלה לכם מה המשמעות של ראשי התיבות של שמי!)

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אפרתי
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

וואוו ספר נדיר ומיוחד,הייתה לי חוויה נפלאה לקרוא אותו.
כרסטין בחורה בסביבות גיל הארבעים,חולה במחלת האמנזיה,
שנים רבות.
כל בוקר שכרסטין מתעוררת,נבהלת מעצמה איך ומי הדמות שלפניה במראה!
כמו כן מי האדם שישן לידה במיטה?
ואז בן זוגה מתחיל לספר לה מי היא.
עד שהיא מכירה רופא בשם ד"ר נאש,שהוא חוקר את המחלה,
ד"ר נאש מציע לכרסטין לנהל יומן וכל יום לפני השינה לכתוב בו מה עבר עליה ביום לפני.
ואז כרסטין מתחילה להיזכר בדברים שהיו בעברה האפל.
ומפה הספר מתחיל להוביל אותנו להמון מקומות אפלים.
ספר מיוחד במינו כתוב בצורה מיוחדת וזורמת.
ממליצה עליו מכל הלב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

ספר מותח ומהנה קראתי בנשימה עצורה מחכה לראות מה יקרה בסוף. בתוך כל המתח לפעמים לרגע היה נראה לי שפרטים אולי לא מתיישבים אבל מה זה משנה. נהינתי מכל רגע.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אריאלה
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

קראתי לפני הרבה שנים. זכור לי כספר מצוין. אני ממליץ עליו כל הזמן בחנות בה אני עובד (סיפור חוזר). גם ראיתי את הסרט. בקיצור - מומלץ מאד!

נדב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נדב11381
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

דמיינו את החוויה של כריסטין: כשהיא מתעוררת בבוקר - כל בוקר - היא אינה מזהה את החדר בו היא חיה, ולא את האיש שוכב לידה במיטה. לפעמים כשהיא מתעוררת היא ילדה, לפעמים היא אשה צעירה, ואז, כשהיא מסתכלת במראה היא מזדעזעת מול האשה בגיל העמידה הנשקפת אליה. ועל בעלה להסביר לה בכל בוקר שהיא בעצם בת 47, והם נשואים באושר מעל עשרים שנה, ותאונת דרכים לפני שנים השאירה אותה במצב הזה.

הרעיון של הספר הזה הוא גאוני: התאור של אמנזיה מוחלטת - מצב בו נפגע הזכרון לטווח ארוך - זה האחראי על "איכסון" כל תולדות חיינו וגם הזיכרון לטווח קצר - זה המזכיר לנו מה אכלנו בבוקר, מי האיש אותו פגשנו על השביל לפני שעה, ואיזה סידורים נועדו להיום - פגוע גם הוא. מה שנשאר הוא רק קליפה של אדם: הגיבורה תלויה בכל באנשים שיספרו לה מי היא, מה היא אוהבת לעשות, וידרשו אהבה ואמון בתמורה.

הרעיון, כמו שאמרתי גאוני. אבל הספר כלל לא: חלקו הראשון המתאר את מצבה של כריסטין מרתק בתחילה אבל מתחיל לעייף אחרי זמן קצר. חלקו השני הוא סיפור מתח אבל מהבחינה הזו הוא אינו אמין וככל שמתקדם הסיפור מצאתי את עצמי אומרת "נו, באמת!" יותר מפעם אחת, מה גם שאפשר להבין את הפיתרון מאמצע הספר בערך.

לסיכום: ספר סביר, כתוב בסדר. הפרק הראשון מרתק. אבל הסופרת - שזה לה ספרה הראשון (והוא, כמו שכתוב מאחור, תוצר של קורס לכתיבת רומן...) לא הצליחה להפוך את כישרונה לספר משמעותי. אפשר לקרוא. אפשר גם לוותר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

"נולדתי מחר
היום אני חי
אתמול הרג אותי"
(פרוויז אוציא)

כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי 20 שנה מחייה נמחקו.
כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי היא שוכבת במיטה זרה ולצדה גבר לא מוכר.
כריסטין סובלת מאמנזיה לאחר תאונה, כמידי בוקר כשהיא מתעוררת אין היא יודעת מי היא והיכן היא, היא רצה לחדר הרחצה בפחד ושם מגלה תמונות שעוזרת לה להבין שבעצם היא איבדה את זיכרונה, והגבר ששוכב לצדה הוא בן בעלה. כל יום נאלצת היא להתמודד עם הלא נודע ולימוד יומי מחדש. בהמלצת הרופא המטפל בה מנהלת כריסטין יומן בו היא כותבת את אשר עובר עליה במשך היום, מדי בוקר מחייג הרופא ומזכיר לה לקרוא ביומן. זו הדרך היחידה שלה לשרוד וכלי עזר לפתור את חידת חייה. הרופא לקח את המקרה כפרויקט וחשוב היה לו להצליח , מטרתו הייתה להחזיר לה את זיכרונה. ד"ר נאש לקח אותה למקומות מעברה , הוא טען שהתמודדות עם טראומת העבר יכול לשמש כקרש קפיצה לטיפול באמנזיה. הקריאה המחודשת כמדי בוקר ביומן גרמה לה לחשוד בכל אחד מהסובבים אותה. הסיפור מסופר בדרך שגרמה לי להזדהות עם הקושי של גיבורת הספר ולהבין את מצבה ומצוקתה. הספר תופס תאוצה בשליש האחרון והופך למותח ומסקרן.

"......זה כמו למות כל יום, אני יודעת שהלילה אלך לישון ומחר בבוקר אתעורר ושוב לא אדע דבר , וכך גם מחרתיים ויום אחרי יום וכן כך לנצח. אני לא מסוגלת לעמוד בזה. אלו לא חיים, זה רק יום, קפיצה מרגע לרגע בלי לדעת כלום על העבר ושום תוכנית לעתיד ...." (עמ' 197).
אהבתי את הספר, ממליצה על קריאתו.
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

לראשונה מאז הצתרפתי ל"סימנייה", אמליץ לכם לא לקרוא את הביקורת הזאת- הנוכחית שלי, אם יכולתי להמליץ גם לא לקרוא את ביקורת חברי כאן מתחת ובמעלה הדף, הייתי עושה את זה. אבל אני לא יכול, מי אני שיגיד לכם לעשות את זה? אה, אתה עדיין קורא? למרות שהמלצתי שלא. בסדר, אני מבין, לפעמים אני מסתכל על עצמי גם כאדם עקשן. כעת אמשיך: ספרי מתח תמיד היו בתחילת המדף אצלי, אתם יודעים, אלה ספרים שמעבירים משמרת. חלק מקוראי הביקורות עלולים לומר שזאת ספרות בעלת נוסחה, סוגה שתפקידה רק למכור. אבל אני חושב שכשאנחנו נפסיק להיות פה, הספרים האלה ימשיכו. נראה שבשנים האחרונות אמנזיה מעסיקה תסריטאים הוליוודים ומשם הדרך לעיסוק בנושא תחת רומנים כתובים, הופכת קצרה. זוכרים שאמרתי לכם לא לקרוא? יפה, הדמות הראשית בספר אינה זוכרת דבר מימיה ומתעוררת בתקופות שונות בחייה, בקולנוע היו משתמשים בכל הכלים האפשריים להעביר את התפיסה הזאת. ברומן, ישנה סוף סוף הזדמנות אינטלגנטית להתל בקורא, מלבד המתח לגרום לו להרגיש הוא לא זוכר דבר ממה שקרא, לגרום לו להפוך דפים כשחכן. אך במקום זה, הרומן הנפלא הזא מחופש לספרות עקרות בית, רק מה שחסר שהעלילה תתרחש בארה"ב אבל למזלו של ווטסון הוא בחר בדוברי אנגלית מהממלכה המאוחדת. בדיוק כמו שאמרתי לכם לא לקרוא את הביקורת כך גם הדמות הראשית ממשיכה להאמין בחיה למרות שהיא לא צריכה, סקרנות. טימטום..אני לא יודע..גם אני המשכתי להאמין כמוה וכן חברים, נפלתי בפח. נמתחתי כמו מסטיק, ויתרתי על בילויים, עבודה כדי לסיים עוד ועוד שורה מהספר הזה. וכשסיימתי. ידעתי שהייתי רוצה שהספר הזה יגרום ליותר הרהור, יגרום לי לשכוח גם..יהפוך את סיפור חיי לשאלה, כמו מי שרואה את "המטריקס" בגיל 12. במקום כל זה. אני רק מחכה שאקום מחר בבוקר ואשכח את כולו. נכון כבר שכחתם שביקשתי לא לקרוא את הביקורת?, למרות הכל - קראו. רק תוסיפו לכם מחשבות משל מעצמכם- הספר לא טרח לעשות כך. לילה טוב

לפני 13 שנים•עומרי
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

לא חושבת שצחקתי כך מבספר מתח בזמן האחרון.
נותר לי רק להציע לקרוא את הכותרת על הכריכה הקדמית של הספר: "רומן מתח יוצא דופן המבנה שלו מדהים כל כך עד שהוא מסיח את הדעת מאיכות הכתיבה"
כן. איכות הכתיבה.
אוי אני עוד מחזיקה את הבטן.
למה זה כל כך מצחיק? כי כמי שלוקח סדרת קומיקס יפני ומתרגם אותו באופן כל כך יפה חייב להיות כישרון.
אולי זה קשור להיותו של הסופר אנגלי ולא אמריקאי.
אבהיר את עצמי- הסיפור נפלא. הוא מועתק כמעט בשלמות מקומיקס עתיק, סדרת אנימה יפנית.
התאכזבתי רק מעט כי נעלמו כמה דמויות חשובות ומסקרנות, אבל אני מבינה שהספר חייב להיות אמין ובאמת יש ליאנים כמה דברים שלא נתפסים בחברה המערבית (טוב הם עברו טלטלה ובאנימה זה מצוייר מאוד סקסי ויפה)
אבל נהנתי וקראתי עד הסוף בלי קריאת "רוצח!" (בדרך כלל השיבושים של קלאסיקות מעצבנות אותי מאוד)
יופי טופי של ספר, בהחלט עשה צדק לזיכרונותי היפים מספרי קומיקס טובים מתיכון.
מזכירה לכל מי שמחזיק את הספר להתייחס לכותרת העליונה!

צ'או-ווה שינג'סו!

לפני 14 שנים•דובה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“אני חייבת להודות שבתחילת הקריאה דיי השתעממתי כי הרעיון של האמנזיה היה מוכר לי מסרטים והרגשתי שאין פו”