ביקורת ספרותית על שלושים וחמישה במאי מאת אריך קסטנר
ספר טוב

---

שלושים וחמישה במאי? אין יום כזה. בלוח השנה הסטנדרטי זה ארבעה ביוני, וזה היום. בלוח השנה המופרך שברא ראשו של אריך קסטנר זה שלושים וחמישה במאי. יום שבו דני (או קונרד, תלוי לאיזה תרגום אתם מאמינים) הגיע במסע אל הים הדרומי יחד עם הדוד ובעזרתו של הסוס נגרו קבלו הרוכב על גלגיליות.

בהקדמה לספר "אמיל והבלשים" מספר קסטנר כיצד הוא רצה לכתוב ספר מסמר אוזניים על הים הדרומי ("ספר שבו ינקשו שיני הנמרים מרוב פחד, וינקשו גם אלה באלה עצי הדקל והקוקוס. ואוכלת האדם הקטנה, הילדה שגופה משובץ שחור-לבן, זו שחצתה בשחייה את האוקיאנוס השקט רק כדי לקנות לעצמה בסן פרנסיסקו מברשת שיניים אצל חברת 'דרינקוואטר' , תיקרא פטרוזיליה"). וכיצד המלצר בבית הקפה הוריד אותו לקרקע המציאות. המלצר אמר שמי שלא יודע לבשל אווז, שלא יבשל אווז, כי ייצא לו תבשיל מוזר ולא אכיל (ובלשונו של קסטנר, מפיו של המלצר ניטנפיר: "הים הדרומי שלך, ואוכלי האדם, ושוניות האלמוגים וכל הקסם הזה, הם הרי האווז שלך. והרומן הוא המחבת שלך, שבו אתה רוצה לטגן את האוקיינוס השקט, את פטרוזיליה ואת הנמר. ואם אתה לא יודע איך מטגנים חיות כאלה, הרי שיהיה סירחון מפואר, בדיוק כמו אצל העוזרת של נויגנבאואר") במקום זה המליץ המלצר לכתוב על ילד רגיל, ברחובות הרגילים של ברלין הרגילה. וכך עשה קסטנר, המציא את אמיל טישביין, וכתב על אמיל והבלשים. אבל הים הדרומי, עם הילדה פטרוזיליה המשובצת שחור לבן, ועם שאר המעללים לא הפסיק כנראה להציק לקסטנר.

וכך נכתב ספר על הים הדרומי, בידי אדם שאינו יודע דבר על הים הדרומי, וזה לא מעניין אותו. ולא יצא סירחון בכלל. להיפך. הילד החנון, הטוב בחשבון, והגרוע (כנראה) בחשיבה יצירתית, מקבל משימה לכתוב סיפור עתיר דימיון. בסיוע הדוד והסוס, וביום שאינו קיים, הוא מגיע למקום שאינו באמת קיים. עובר הרפתקאות שונות, ופוגש גם את הילדה אוכלת האדם הקטנה שעורה משובץ שחור לבן, ושנקראת כמובן פטרוזיליה. ובערב הוא חוזר עם חיבור כתוב למהדרין, ועם ספר מהנה ביותר, שמתאים לילדים, אבל גם למבוגרים.

===
(הערה: הסקירה עברה עריכה ב- 9.6.13. סידרתי את חדר הבנות ומצאתי סוף סוף, מתחת למיטה, את "אמיל והבלשים". אז לא יכולתי להתאפק והוספתי את הציטוטים מתרגומו של מיכאל דק)

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על שלושים וחמישה במאי