“"זה לא משנה אם הסיפור קרה או לא קרה. העיקר שהוא אמיתי! סיפור הוא אמיתי אם הוא יכול היה לקרות בדיוק כפי שמספרים אותו." – אריך קסטנר במסגרת התוכנית המתוכננת והמדוקדקת שלי להשלמת פערים ויישור קו עם הידע העולמי שנצבר על ידי דורות שלמים של מלומדים יודעי ספר, או במילים אחרות, קריאת ספרי ילדים שנתקלתי בהם במקרה, קראתי גם את הספר "פצפונת ואנטון". לאחר שסיימתי לקרוא אותו פעם אחת, לא הייתי בטוח מה ד”

“שלשום חזרתי מנורבגיה, ובאמתחתי עוד שלושה ספרים קרואים, שמגביהים את ערימת הספרים הבלתי מבוקרים עוד יותר. ככלל, נוהגת אנכי לארוז במזוודה שלושה ארבעה ספרים. בשדה התעופה התפתיתי להוסיף עוד שניים, לבל יחסר. ממילא לא נשקפה למזוודה שלי סכנה של משקל יתר. האופנה בנורבגיה לא מי יודע מה והמחירים יקרים להחריד. אם אתם נעשים ירוקים מקנאה, תנוח דעתכם, יפה ככל שתהיה, ארץ הנורדים דומה במקצת לתושביה, יפה, ארוכת ג”

“החלק החשוב ביותר בספר הזה הוא ההקדמה. אני יודעת, וגם קסטנר יודע היטב, שהקדמות זה דבר שפשוט לא קוראים, אבל ההקדמה הזאת היא חשובה ביותר. הוא מספר כיצד רצה לכתוב ספר מסמר אוזניים על הים הדרומי. כלשונו, או כלשון התרגום: "ספר שבו ינקשו שיני הנמרים מרוב פחד, וינקשו גם אלה באלה עצי הדקל והקוקוס. ואוכלת האדם הקטנה, הילדה שגופה משובץ שחור-לבן, זו שחצתה בשחייה את האוקיאנוס השקט רק כדי לקנות לעצמה בסן פרנסי”

“בעת ביקור חפוז בפראג, התברר לי כי דרזדן נמצאת במרחק נגיעה משם. היתה לי תכנית דקדקנית היכן לבקר ומה לעשות אך ביטלתי הכל ברגע; החלטתי שאני נוסעת לעיר ההרוסה כדי לספוג את האווירה שנותרה. לב העיר הצ׳כית היה עמוס תיירים ישראלים ועורקי הכרך הצרים היו אבוסים בחנויות ומזללות, הרגשתי שאני עומדת להקיא והרי לא לשם כך הגעתי. עצרתי מונית ונסעתי לתחנת הרכבת. את האתרים כבר אבחר מתוך ספר שארכוש ברגע שאגיע ליעד.”

“"זה לא משנה אם הסיפור קרה או לא קרה. העיקר שהוא אמיתי! סיפור הוא אמיתי אם הוא יכול היה לקרות בדיוק כפי שמספרים אותו." – אריך קסטנר במסגרת התוכנית המתוכננת והמדוקדקת שלי להשלמת פערים ויישור קו עם הידע העולמי שנצבר על ידי דורות שלמים של מלומדים יודעי ספר, או במילים אחרות, קריאת ספרי ילדים שנתקלתי בהם במקרה, קראתי גם את הספר "פצפונת ואנטון". לאחר שסיימתי לקרוא אותו פעם אחת, לא הייתי בטוח מה ד”

“שלשום חזרתי מנורבגיה, ובאמתחתי עוד שלושה ספרים קרואים, שמגביהים את ערימת הספרים הבלתי מבוקרים עוד יותר. ככלל, נוהגת אנכי לארוז במזוודה שלושה ארבעה ספרים. בשדה התעופה התפתיתי להוסיף עוד שניים, לבל יחסר. ממילא לא נשקפה למזוודה שלי סכנה של משקל יתר. האופנה בנורבגיה לא מי יודע מה והמחירים יקרים להחריד. אם אתם נעשים ירוקים מקנאה, תנוח דעתכם, יפה ככל שתהיה, ארץ הנורדים דומה במקצת לתושביה, יפה, ארוכת ג”

“החלק החשוב ביותר בספר הזה הוא ההקדמה. אני יודעת, וגם קסטנר יודע היטב, שהקדמות זה דבר שפשוט לא קוראים, אבל ההקדמה הזאת היא חשובה ביותר. הוא מספר כיצד רצה לכתוב ספר מסמר אוזניים על הים הדרומי. כלשונו, או כלשון התרגום: "ספר שבו ינקשו שיני הנמרים מרוב פחד, וינקשו גם אלה באלה עצי הדקל והקוקוס. ואוכלת האדם הקטנה, הילדה שגופה משובץ שחור-לבן, זו שחצתה בשחייה את האוקיאנוס השקט רק כדי לקנות לעצמה בסן פרנסי”

“בעת ביקור חפוז בפראג, התברר לי כי דרזדן נמצאת במרחק נגיעה משם. היתה לי תכנית דקדקנית היכן לבקר ומה לעשות אך ביטלתי הכל ברגע; החלטתי שאני נוסעת לעיר ההרוסה כדי לספוג את האווירה שנותרה. לב העיר הצ׳כית היה עמוס תיירים ישראלים ועורקי הכרך הצרים היו אבוסים בחנויות ומזללות, הרגשתי שאני עומדת להקיא והרי לא לשם כך הגעתי. עצרתי מונית ונסעתי לתחנת הרכבת. את האתרים כבר אבחר מתוך ספר שארכוש ברגע שאגיע ליעד.”