ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 במאי, 2013
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
"החיים המחורבנים האלה. לא יכול להיות שזה כל מה שיש".
בין ספר לספר אני משתדלת להחליף אווירה, יבשת, תקופה, כל מה שאפשר כדי שכלום לא יהיה דומה. הפעם, בלי ששמתי לב, אולי מפני שאת הספר הקודם לא מאד אהבתי, נשארתי בגרמניה של אחרי המלחמה. טוב שנשארתי.
זה לא ספר על גרמניה. כלומר, גם, אבל זה בעיקר ספר על החיים שלי, על החיים של החברים שלי, ששרו בשנות הנעורים את האינטרנציונל בכנסים של הנוער העובד והלומד, שצעדו באחד במאי מרחוב ארלוזורוב עד לעירייה, שהלכו בכל יום חמישי להרקדה בקן וישבו בכל המועצות והאמינו שהם באמת יכולים לתקן את העולם, ואז הלכו ולמדו משהו ורכשו איזו דירה באיזה פרוור והתחילו לשלם משכנתא ומיסמסו את כל החלומות של התיקון במאבק היומיומי כדי לבנות חיים בורגניים של בית וגינה וכלב וכמה ילדים. ואז שואלים את עצמם בשביל מה כל זה, ואם זה באמת מה שהיינו צריכים, מה שאנחנו רוצים, וחלקם עדיין שואלים איך לעזאזל לוקחים את זה לשם, למקום עם משמעות. אגב, יש איזה הבדל. מינורי. להם, לאלה שבספר, אין ילדים.
זה ספר שיצר בי בהדרגה יחס מאד אישי, גם המוזיקה שנשמעת בו, תקליטים כמו La Scala של keith Jarrett, שהם חלק מפס הקול של הבית שלי כבר הרבה מאד שנים, גם מערכות היחסים שהוא מתאר, הקושי לאפשר לעצמך להתמסר, הרצון להימנע מנוסטלגיה ומקשר רגשי לחפצים ולאנשים שליוו אותך, רצון שלא תמיד אתה מצליח לקיים. ההוויה שעוברת, זה שכלום לא מושלם, אבל היחס שלך לדברים יכול לקבוע מה תקח מזה, מה יישאר מזה, מה יהיו החיים האלה בשבילך. וההומור.
גם המשפט הזה, "החיים המחורבנים האלה. לא יכול להיות שזה כל מה שיש", שחוזר יותר מפעם אחת.
בהתחלה הוא מצריך מאמץ קל, של התמסרות. אני אסביר. לא תמיד ברור איפה ומתי נמצאים. תוך כדי שיחה שמתנהלת במקום אחד עם אדם אחד יכולים להתבצע פתאם מספר מעברים לזמנים אחרים, למקומות אחרים ולאנשים אחרים. ואין התראה. אתה פתאם, באמצע משפט, מבין שאתה כבר לא נמצא במקום שהיית, שהלכת משם ועוד לא לגמרי ברור לאן. אם חשוב לכם לדעת בכל רגע היכן ועם מי אתם נמצאים, יש סיכוי שתשקלו לזנוח אותו. הוא לא עוזר להתמצא. אבל אחרי כמה זמן מתרגלים לזה. זה נהיה נורמלי וכבר לא מפתיע. בשבילי היה שווה להתאפק ולחכות.
אני התמוגגתי.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
עם כל הכבוד לקית' ג'ארט, ביל אוונס שולטטטטט.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
דושקה, איזה בוקר מפוכח נהיה לי. לא הכרתי את השיר הזה. תודה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
חובב ספרות, תודה. אני, בעקבות הספר, העברתי את הדיסק לאוטו.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
נתי תודה (וסליחה על האיטיות)
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
נשמע מעניין ומעורר הזדהות.
רק שלפעמים ילדים מחדדים אפילו יותר את תחושת ההתברגנות הריקה, כשאני חושבת לעצמי איך אני מגדלת אותם לתוך תרבות אינסטנט- עולם שבע וצר מוחין. מה עושים? אפשר ללכת למספרה, לצבוע פס ירוק ולהרגיש מגניבה לחצי יום ואפשר לקחת אותם לראות את אמא שמה ז' בקלפי :) וגם לי יש שיר- http://youtu.be/0X178Y1Eyt0
|
|
|
חובב ספרות
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
הו, מישהי שאוהבת את קית' ג'ארט. יש לי את הדיסק בבית, מזמן לא האזנתי לו. אגב, אני מכור ליצירה אחרת שלו, "הקונצרט בקלן", בטח מכירה. אחפש את הספר, תודה.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה על ההמלצה המסקרנת:-)
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
עולם-נפלא-נורא, קלעת בול, מבחינת התקופה.
אני חושבת שחלק ממה שכל כך מצא חן בעיני זה שהוא מדבר בספר על גרמנים מהדור של מהפכת הסטודנטים ב 68, ולמרות שרק נולדתי בשנים האלה, וממש לא בגרמניה, הרגשתי שזה מאד רלוונטי לגבי. באמת לא כתבתי מספיק על הספר. חבל. כי הסיפור יפה כשלעצמו.
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
היטבת לבטא את התחושות שעורר בך הספר, אחלה ביקורת.
ומשום מה היא הזכירה לי את השיר הזה, למרות שהוא עוסק בדור אחר: http://www.youtube.com/watch?v=JmlMGysJHU8
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה yaelhar
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
נשמע מעניין מאד.
לא בטוח שהייתי רוצה לקרוא אותו, כי למה לי חיבוטי נפש גם בספרים? אבל כתבת יפה ועניינת אותי.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
