תודה על התשובות שלכן

דוגמאות לגרוטסקה אפשר למצוא בז'אנר הגותי בגותיקה הדרומית יש את פלאנרי אוקונור שמתארת גרוטסקות קיצוניות (והיא אכן סאטיריקנית והגרוטסקה הקיצוניות והמוגזמת היא האמצעי הבולט שבאמצעותו היא יוצרת את הסאטירה שלה. אמצעי נוסף הוא אירוניה). גם אצל טרומן קפוטה יש כמה טובות כמו מבוגר שנראה כמו תינוק מגודל (הגרוטסקות אצלו נוגעות בעיקר למבוגרים שנראים כילדים מגודלים ומעוותים...).
דוגמה בולטת לסאטירה וגרוטסקה אפשר למצוא אצל "מסעות גוליבר" של ג'ונתן סוויפט :)

מירית: גרוטסקי לפי ויקימילון:
1. נלעג, תופעה מוזרה, לעתים הגזמה.
2. אמצעי ספרותי ממשפחת האמצעים הספרותיים הקומיים, שעיקרו עיוות המתואר לשם הגחכתו.
הסיפורים של אפריים קישון נגעו בגרוטסקי (בכוונה סאטירית כמובן). לא זוכרת כרגע אחרים וחבל - זה סיגנון די נדיר וכשהוא עשוי טוב הוא מענג לגמרי.

הוספתי לרשימה שלי, תודה לך.

מירית, ספרים סאטיריים מפורסמים שקראתי ואני ממליצה עליהם: מלכוד 22, החייל האמיץ שוויק והרפתקאות החייל איבאן צ'ונקין

יעל, יש לך דוגמה לספרים נוספים שהם גרוטסקה? לא מכירה כל כך את המושג הזה

העלילה שלו הזויה כי הוא נכתב כגרוטסקה וסאטירה. אם מתייחסים אליו ככזה הוא מספק הנאה - גם שמחה לאיד, גם "כיסוח" פרות קדושות. אם מסתכלים עליו ברצינות הוא יכול לעצבן כמו שהוא עיצבן אותך.

היו רגעים שגיחכתי בספר.. אבל פשוט העלילה היתה יותר מדי הזויה, ולא סבירה לטעמי. ממש נונסנס טפשי. אני לא חושבת שציפיה להגיון וסבירות בעלילה צריכה להיות שמורה רק לביוגרפיות, אלא גם לרוב הסוגות חוץ מפנטזיה\מד"ב.
אסכם ואגיד שאולי אני לא מספיק קלילה בשביל הספר הזה :-)

אף אחד לא חיפש פה אמינות. מי שמחפש מציאות, יכול לקרוא ביוגרפיות. הספר הזה בא ברוח קלילה, כיפית, מעגלית, ובכוונה לא אמינה. ולמרות זאת באופן פרדוקסלי גם אמיתית משהו, וכיפית. לא שחייבים לאהוב, אבל להגיד על הספר הזה "לא אמין ומופרך" זו רמת ציפיות לא נכונה. כמו להגיד על ספר מד"ב שהוא לא תואם לטכנולוגיה המוכרת. הוא לא אמור.

הספר הזה לא אמור להיות הגיוני.. אלא פשוט מצחיק! אולי אם היית בא בגישה שונה, היית נהנה יותר