ביקורת ספרותית על בן גוריון: האיש מאחורי האגדה (מהדורת 1986) מאת מיכאל בר זהר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 באפריל, 2025
ע"י מירית


אני נהנית לקרוא על ראשית הציונות, על איך הכל פה התחיל. אני מניחה שזה עוזר לי לקבל פרספקטיבה על הקשיים שמדינת ישראל ניצבת מולם היום.
הביוגרפיה מקיפה מאוד וחידשה לי הרבה, היא מתחילה מהולדתו כדוד (דובצ'ה) גרין ושנותיו הראשונות בפלונסק, אז חלק מרוסיה הצארית , שם נולד למשפחה אדוקה והיה תחילה תלמיד ב"חדר" (מה שהפתיע אותי מאוד, תמיד היה לי הרושם שהוא מעוז החילוניות). הוא נולד למשפחה שגם אביו וגם סבו היו חובבי ציון ולימדוהו עברית שוטפת והיה לו ברור מגיל צעיר שיבוא לארץ ישראל. כבר מגיל צעיר ניכר שהיה ילד חכם מאוד ויגיע לגדולות. הוא העריץ את לנין והקומוניזם והאמין בלהיות פועל בארץ ישראל.

הביוגרפיה ממשיכה לתאר את חייו בארץ ישראל תחת השלטון העותומני והמצב הכלכלי המאוד קשה, עד כדי חרפת רעב, של היישוב היהודי חלוצי בארץ ולאחר מכן לימודי המשפטים שלו בקושטא (איסטנבול של היום), יש תמונה נהדרת שלו כסטודנט צעיר עם תרבוש. מתוארת התברגותו אט אט מעלה בייצוג של הישוב הארצישראלי בקונגרסים הציוניים למיניהם. היה מעניין לקרוא על שירותו הקצרצר כחלק מהצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ועל החיכוכים הרבים עם חיים ויצמן על הדרך הנכונה להתמודד עם השלטון הבריטי בתקופת המנדט. היה עצוב לי לקרוא על איבתו לז'בוטינסקי (טען שהוא פשיסט, כינה אותו ולדימיר היטלר!) ולרביזיוניסטים. לאחר מכן מסופר על ההחלטות שלו כמנהיג צבאי בבניית צבא מסודר לישראל מחברי המחתרות וחיסול המחתרות.

ההחלטות שהוא לקח על עצמו, באמת שהוא היה מנהיג עם חזון ונחישות ואומץ.

לאחר מכן, השנים הראשונות של מדינת ישראל, האמונה הגדולה שלו ביכולת של ישראל לקלוט עליה כה גדולה, היעד שלו היה להכפיל(!!!) את האוכולוסיה היהודית תוך ארבע שנים, מה שהצליח לו כנגד כל הספקנים. ולאחר מכן הניהול של מלחמת סיני, ההתמודדות עם הפדאיונים, ההתנהלות שלו מול צרפת ובריטניה בהכנה למלחמה המשותפת, כמה הוא ידע להתעקש מול הבריטים בתכנון המלחמה ולא לוותר גם כשאחרים ניסו לשכנעו ולרוב הוא צדק והביא לתוצאות מרשימות.
ולבסוף ההתמודדות עם הפוליטיקה הישראלית בתחילת דרכה, שהיתה כבר אז לא פשוטה, מול הותיקים במפא"י ומול הצעירים במפלגה שניסה לקדם.

כל התמודדות שהיתה לו הוא עשה עם הרבה קריאה ולמידה, היה ממש אוטודידקט, ומעבר לחכמה שלו, היתה לו יכולת לגמישות מחשבתית, מה שגרם לו להיות מדינאי גדול ולהבין את המציאות מהרבה נקודות מבט ולעתים לראות את הנולד.
איש אחד, שבחייו עשה כל כך הרבה, אפשר בהחלט להגיד שהקדיש את חייו לטובת החלום של הקמת מדינה לעם היהודי וההגנה עליה לאחר שקמה.

כמה דברים שהפריעו לי בספר:
יש מטבע הדברים הרבה דמויות שמוזכרות בספר, לעתים לא מעטות לא מוסבר מי הדמות, חלק חיפשתי בגוגל ומצאתי, חלק לא, די מרגיז ומפריע להבנה.
אין ביבליוגרפיה בסוף הספר, זה היה ממש מוזר, כל כך הרבה ציטוטים ישנם בספר, ואין רישום של המקורות. לי זה היה מאוד חסר.
הרגשתי לעתים יותר מדי את המחבר במהלך הספר, זוהי ביוגרפיה, כלומר ספר היסטורי, הפריע לי שהדעות שלו נכנסו בכל מיני מקומות לא קשורים.
כמו כן, היתה חסרה לי יותר אובייקטיביות מצד המחבר כלפי בן גוריון, ניכר בספר שהוא בן גוריוניסט. היו החלטות שבן גוריון קיבל שהיו שנויות במחלוקת, והיתה חסרה קצת נקודת מבט ביקורתית.

אבל, אפשר להבין את בר זוהר, אחרי שקראתי את הספר אני מבינה כמה בזכות הרבה מההחלטות שהאיש החכם הזה קיבל יש לנו מדינה משלנו.
תודה לך בן גוריון.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מירית (לפני חצי שנה)
תודה עמיחי, רייסטלין וגלית, מעניין מאוד.
גלית (לפני חצי שנה)
את הפורמט הספציפי הזה כלומר 3 כרכים דחוסים ומתומצתים חילקו לנו בכיתה י"ב עם סיום הלימודים , יש מצב שבגלל זה אין בביליוגרפיה, כי שימש למטרה מסויימת ומוגדרת בהוצאה חד פעמית.(אני רק משערת אין לי מושג)
וסיימתי תיכון ב 1987
רייסטלין (לפני חצי שנה)
בר זוהר אכן בן גוריוניסט מובהק, אם את צריכה פרספקטיבה ביקורתית (מוטה לצד השני..), תנסי את אורי מילשטיין (הכרך הראשון של הסדרה על מלחמת העצמאות). מעניין מה תחשבי על זה...
עמיחי (לפני חצי שנה)
הספר הזה מתמצת את הביוגרפיה הנרחבת שכתב בר-זהר, בת שלושה כרכים.
הוא הניח, כנראה בצדק, שמעטים יצלחו את כל שלושת הכרכים.
מירית (לפני חצי שנה)
תודה כרמלה.
כרמלה (לפני חצי שנה)
תודה מירית.
רוב באי העליות הראשונות, כולל מקימי הקיבוצים, באו מבתים דתיים, בהם מרדו.

בראייתי, בן גוריון היה האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון בשנות הקמת המדינה ובדרך אליה, וגם בשנים הראשונות להיותו ראש ממשלה. בשנים מאוחרות יותר - התמונה מורכבת.

בהמשך לתגובתה של יעל - מיכאל בר-זהר היה מאנשי ב"ג. הצטרף גם למפלגת רפ"י שהקים ב"ג אחרי שהתפטר מראשות הממשלה ופרש ממפא"י.
מירית (לפני חצי שנה)
תודה Pulp_Fiction. מלים כדורבנות.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
ביוגרפיה מעניינת. וגם הביקורת שלך.
דוקא עצם העובדה שבן גוריון הכיר את היהדות מבפנים עזרה לו בהגשמת החזון הציוני הלכה למעשה. הציוניים החילוניים של ראשית המדינה שאבו המון מהמקורות, הגם(שבעיניי בצדק) ניסו ליצור חברה חילונית ומודרנית. אני חושב שההתכחשות והמשטמה של רבים מאלה שרואים עצמם ממשיכים דרכם של מקימי המדינה ונאמנים לרוח מגילת העצמאות לכאורה, לכל סממן יהודי או מסורתי אוטומטית שומטת את הקרקע תחת זכותנו לבית לאומי כאן והופכת אותנו פשוט לאורחים לא רצויים במרחב הזה, לא משנה כמה דגלי ישראל נניף.
בן גוריון עם כל ההערכה אליו היה אנושי ועשה גם דברים שלפעמים לא קל לעכל ויש רבים שעדיין כועסים עליו. אבל ההיסטוריה נעשית על ידי בני אדם שהם כידוע לא מושלמים.
מורי (לפני חצי שנה)
פרפר, הזמנים היו אחרים, האווירה אחרת. מה שהתחיל על אש קטנה, אולי מס שפתיים זעיר, הפך ככל רעל לבעיה רפואית ממארת והיום אנחנו משלמים את פגעי ההקרנות והכימותרפיה. יצאנו קרחים מכאן ומכאן.
פרפר צהוב (לפני חצי שנה)
לבן גוריון יש הרבה זכויות בהקמת המדינה.

אני לא יודע אם היתה לו אפשרות ריאלית ללכת עם היריבים הפוליטיים ולא עם הדתיים, אך ההחלטה ללכת עם הדתיים (שנראתה פתרון קל באותו הזמן) ולתת להם חינוך משלהם, שליטה בתחום הנישואין והגירושין וכו', במקום לחוקק חוקה ולבצע הפרדת דת מהמדינה, הביאה אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו כיום.
פגישתו עם החזון איש היתה צריכה להדליק לו נורה אדומה מהבהבת על עתיד המדינה.
מורי (לפני חצי שנה)
אבל אז תצטרכי לקרוא פי שלושה.
מירית (לפני חצי שנה)
מורי, מעניין מאוד מה שאתה אומר, לצערי בספרייה היה רק את הגרסה הזו. אולי עדיף לקרוא את המקור שמחולק לכמה ספרים.
מירית (לפני חצי שנה)
תודה יעל.
מורי (לפני חצי שנה)
הספר הזה מחכה לי והוא קיצור של כמה ספרים מפורטים יותר, בהם בטח היתה ביבליוגרפיה.
yaelhar (לפני חצי שנה)
מענין מאד.
באותה תקופה היתה גישה דיכוטומית. אם את/ה לא סוציאליסט, מן הסתם אתה פאשיסט. זה מסביר את גישתו של בן גוריון ליריבו, ז'אבוטינסקי. זה גם מסביר את גישתו "בלי חרות ומק"י". גם היום אנחנו לוקים לא מעט בדיכוטומיה הפוליטית הזו.

ביוגרפיה זו הדרך בה הביוגרף מפרש את מה שהוא חושב כעובדות. השקפת עולמו של הביוגרף זולגת, כמובן, ליצירתו. לעניות דעתי אין שום ביוגרפיה שניתן להגיד עליה שהיא נאמנה למקור.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ