ברמת העיקרון הספר טוב, שומר על אותו המתח שגורם לך לא להוריד את הספר מהידיים כמו בשני הספרים הקודמים.
הכתיבה היא אותה כתיבה צינית מצחיקה וסוחפת שגרמה לי להתאהב בספרים של קרלוס מההתחלה.
אבל למה? למה הייתי צריכה לחכות לפרקים האחרונים של הספר כדי לשבת ולקרוא דרוכה וסקרנית?
מבלי לגלות כאן כלום, מודה שהיה שווה לקרוא את הספר בכדי להגיע אל 50 העמודים האחרונים שלו ובאמת להנות ממנו
ולחכות בצפייה מוחלטת לספר הבא.
למי שקרא את צלה של הרוח ומשחקו של מלאך אין ספק שאסור לו לוותר על קריאת הספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
