ביקורת ספרותית על המאסטרו - מפרש # מאת טים וין-ג'ונס
ספר מעולה

---

~אזהרה- לפניכם ביקורת שלא מוסרת הרבה חוץ מספויילרים.~


זה ספר מעולה. ספר ממש מעולה. אני לא יודעת מה לספר עליו, ואני גם לא ממש רוצה. זה יהרוס לי את ההרגשה של הגאונות שלו. וזה ספר די גאוני.
אני יכולה להרשות לעצמי לספר כמה דברים קטנים, כמו העובדה שבהתחלה זה היה ספר של ברירת מחדל, שלקחנו כי לא היינו בטוחים לגביו והיה מבצע. הכריכה הייתה יפה והתקציר היה מסתורי די הצורך כדי לגרום לי להתעניין, ואני לא מתחרטת על שום רגע מחוויית הקריאה של הספר המדהים הזה.
אני יכולה לספר שזה בהחלט הספר המעניין ביותר שקנינו באותה חנות ספרים (שהיה שם חתול, דרך אגב. חתול מגניב ביותר)-
הדמויות היו מציאותיות, ולמרות שעברנו מדמות אחת לחדשה כל פרק עד שישה פרקים- עדיין הייתה הרגשה של קשר בין ברל לדמויות האחרות, ולמרות שהעלילה תמיד זזה ממקום למקום זה לא הפריע לי. בכלל לא.
ומה הכי אהבתי בספר?
הדבר שהכי אהבתי בספר היה הסוף. הפרקים האחרונים. הקרב עם קאל, הבקתה השרופה, האב המתייסר מרגשות אשמה, אלוהים- שלא- היה- אלוהים, הנעליים החדשות. הכל היה פשוט... מושלם. לפחות בעיניי.
ואהבתי את המאסטרו.
הו, המאסטרו. לעולם לא יהיו מספיק מילים כדי לתאר אותו.

אני מניחה שלא כולם יצליחו לאהוב את הספר כמו שאני אהבתי (קשה לי להאמין שמישהו יצליח לגבור על האהבה שלי כלפיי הסיפור של ברל), אבל הוא בכל זאת מומלץ בחום.

~סוף~

"סבתא רובישו האמינה באלוהים. אלוהים שלה היה סבא גדול עם שיער שיבה צחור וארוך, זקן מתבדר ועיניים נוקבות שיכולות לקרוא כל מחשבה עוד לפני שחושבים עליה.
"כשברל ביקר אצל סבתא רובישו, היא תמיד הקפידה שידקלם את תפילותיו. הוא לא התמיד בכך. אבל עכשיו, כשעיניו נפקחו, החל להתפלל- התפלל שזה לא אלוהים שיושב מולו ובוחן אותו בדאגה גלויה כל כך."

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על המאסטרו - מפרש #