ביקורת ספרותית על אור בין האוקיינוסים מאת מ.ל. סטדמן
ספר טוב

---

תארו לכם שהדבר היחיד בעולם שאתם ממש ממש רוצים, הדבר היחיד שיכול לגרום לחיים שלכם קצת משמעות- אתם לא מצליחים להשיג.
תארו לכם שאחרי שכבר אמרתם נואש מהלשיג אותו והשלמתם כבר עם החיים האפורים שנידונו לכם ועם תחושת הריקנות התמידית שתהיה לכם בהם פתאום הדבר הזה יגיע אליכם כמו קסם... כאילו ייפול עליכם מהשמים בסוג של נס.
האם הייתם חושבים פעמיים לפני שהייתם מאמצים את המתנה?

עכשיו תארו לכם שעוברות כמה שנים ואותה מתנה שקיבלתם מקבלת פתאום הסבר לאיך היא הגיעה. הסבר שמעמיד את כל אופן קבלת המתנה באור מאוד בעייתי והדבר הנכון לעשות הוא הדבר היחיד באמת בעולם שאתם לא מסוגלים...

טום ואיזבל הם זוג נשוי שגר על אי בודד לחלוטין שבו תום אחראי על המגדלור שלו. הם לבד לגמרי ולמעט סירת אספקה של דברים פעם בשלושה חודשים אינם רואים בני אדם.
יום אחד לאי מגיעה ספינה ובתוכה החלום שלהם שבמשך שנים לא מצליחים להגשים: תינוקת! לצד התינוקת גופת גבר מת והתעלומה גדולה.
זאת המתנה שהם ספק קיבלו ספק לקחו וככה בעצם יוצרים לעצמם את מה שבעתיד הופך להיות האסון הגדול שלהם.

כשדברים מתבהרים אחרי כמה שנים כלום כבר לא כל כך פשוט ואין שום תשובה נכונה למה צריך לעשות.
יש המון טעויות ואין את מי להאשים...
יש המון אהבה ואין מספיק למי לחלק אותה...
יש המון צודקים אבל לא יודעים איך לעשות צדק.

סוגיה קשה שלא באמת ניתן לפתור על מה שנראה כצעד אנושי מלא חמלה ואהבה ממבט אחד ועל גזל של הדבר הכי יקר לכולנו מצד אחר. זה מהדברים האלה שאחרי שהם קורים הם מקבלים חיים משל עצמם ואין דרך לתקן.
בכלל כל נושא אובדן של ילד הוא תחום שאל לנו לנסות בכלל לשפוט בטרם נגיע חלילה וחס לנקודה הזאת. אי אפשר לדמיין זאת כי המוח האנושי לא מסוגל לתפוס זאת.

בערב יום הזיכרון האחרון הופיעה אם שכולה על המסך ואמרה בעיניים דומעות שאם היתה יודעת כיצד ירגיש הכאב בלאבד את בנה החייל ייתכן והיתה בוחרת לא להביא אותו בכלל לעולם...
"איזה דבר נורא להגיד" אמרו לי
"נורא כמו לאבד ילד?" שאלתי חזרה
התשובה לשאלה הזאת אגב היא לא... תמיד לא.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על אור בין האוקיינוסים