ביקורת ספרותית על אור בין האוקיינוסים מאת מ.ל. סטדמן
ספר מעולה

---

הספר "אור בין האוקיינוסים" אורז לתוכו סיפור של סערה בין המוח וההיגיון לבין הלב והרגש.
העלילה של הסיפור הזה מטלטלת ומרתקת כאחת ומהווה דרמה המורכבת מרגש, הגיון, אמת, שקר, בגידה, נאמנות, לויאליות נסתר וגלוי.
התקופה - אחר שלהי מלחמת העולם הראשונה כשהחבורות שהותירה מלחמת העולם הראשונה עוד לא הבשילו לגלדים.
הזוג איזבל וטום נישאו ועברו להתגורר על אי מבודד ונטוש כשפעם בשלושה חודשים מסופק להם אוכל, דואר, ביגוד וכו. כל תפקידו של טום הפעלת המגדלור, שמירה על תקינותו ורישום אירועים. (המגדלור סימן את הנתיב לספינות בין האוקיינוס ההודי לבין האוקיינוס הדרומי).
תארו לכם לחיות כך על פיסת אדמה מוקפת מים. ציטוט עמוד 42: "לראשונה נוכח עתה במלוא היקפו של הנוף הסובב אותו. מכאן, מגובה עשרות מטרים מעל פני הים, הוא הופנט מהצניחה התלולה אל מי האוקיינוס המתנפצים אל הצוקים היישר מתחתיו. המים נחבטו בצבע לבן, סמיכים ולבנוניים, ומפעם לפעם נפרד הקצב לרגע וחשף שכבה תחתונה, כחולה כהה, בקצהו האחר של האי נמתח טור של אבנים עצומות, שחסם את קצף הגלים והותיר את המים שבפנימו שלווים כמו אמבט...."
27 לאפריל 1926 – זהו היום שנחרץ גורלם של איזבל וטום שרבורן. באותו יום מגיע לאוזניה של איזבל בכי של תינוק כאות משמיים ובמיוחד אחרי 3 ניסיונות כושלים של הריונות והפלות. הזוג שרבורן מגלים תינוקת בוכייה ולידה גופת גבר. תעלומה? צירוף מקרים? למה עכשיו אחרי ההפלה השלישית?
איזבל אוספת את התינוקת לחיקה ומשכנעת את טום שהתינוקת הזו נשלחה אליהם כמתנה. שכנועיה ותחנוניה של איזבל לא לדווח על האירוע צולחים לזמן מה. למורת רוחו של טום, התינוקת נשארת באחזקתם והאירוע- לא דווח לרשויות על פי הנוהל הקבוע.
בד בבד, איזבל וטום נקשרים לתינוקת לוסי ומעניקים לה את אהבתם ללא גבולות. יחד עם זאת לטום לא היה נוח ובינו לבין עצמו הוא לא היה שלם עם ההחלטה לאסוף את התינוקת אליהם ולהעלים את גופת הגבר. הרהורים רבים שבו ועלו בנושא זה מעת לעת גם בשיחות בין בני הזוג.
ציטוט עמוד 123: "אבל תמיד נותרה בעינה השאלה הפשוטה: האם יוכל לשלול מאיזבל את התינוקת הזאת? ואילו הייתה התינוקת לבדה בעולם? האם באמת נכון היה לנתק אותה מאישה שאוהבת אותה ולהפקידה לחסרי הגורל?"
בכל הזדמנות ניסה טום לדבר על ליבה של איזבל , אבל דבריו נפלו על אוזניים ערלות. איזבל לא הייתה מוכנה לוותר על לוסי למרות שלא הייתה פרי ביטנה ציטוט עמוד 157: "איז, בעיר הזאת יש אישה שחושבת שהבת שלה מתה, למרות שהיא חיה, שלא יודעת מה קרה לבעלה. אלוהים יודע מה עבר עליה. כמה שנגלה לה יותר מהר..."

ציטוט עמוד 212: "נקיפות המצפון ה... שלי? למען השם, איזבל, אנחנו לא מדברים כאן על מטבע שגנבת מצלחת הנדבות בכנסיה! אנחנו מדברים על חיים של ילדה! וגם על חיים של אישה. כל רגע של אושר אצלנו הוא על חשבונה. זה לא יכול להיות נכון, לא משנה כמה ננסה להתפתל." ...."טום, אתה עייף ואתה עצוב ואתה מבולבל. בבוקר תחשוב אחרת. אני לא מוכנה לדבר על זה יותר הערב".... "אנחנו לא – אנחנו לא חיים בעולם מושלם. אנחנו צריכים לחיות עם זה".
כאשר טום מחליט בכל זאת לפעול איזבל מרגישה נבגדת... ציטוט עמוד 302: "חשבתי שהוא אוהב אותי, אימא. הוא אמר לי שאני הדבר הכי יקר לו בעולם. ואז הלך ועשה דבר כל כך נורא..."
סערת הרגשות התגברה יותר בחלק השלישי של הספר, כאשר האחות של האם הביולוגית – גוון, מציעה לאחותה האנה (האם הביולוגית של התינוקת לוסי-גרייס) להחזיר את התינוקת לאיזבל. ציטוט עמוד 328: "אני חושבת שאת צריכה להחזיר אותה לאיזבל שרבורן. אני פשוט לא חושבת שיש אפשרות אחרת. לטובת הילדה. ולטובתך, האני יקרה, לטובתך". האם גוון צדקה? האם הצעתה נכונה וטובה לילדה?
גם להאנה היו סערות בתוכה והיא כמעט ויתרה... ציטוט עמוד 358: "התינוקת שנולדה לי-גרייס-כבר לא תחזור. זה ברור לי כעת. העובדה הפשוטה היא שהיא יכולה לחיות בלעדי, גם אם אני לא יכולה לחיות בלעדיה. אני לא יכולה להעניש אותה על מה שקרה. ואני לא יכולה להעניש אותך על ההחלטות של בעלך." לא התחברתי להאנה ברגעים אלה... איך היא מוותרת ונכנעת אחרי שחיכתה כל כך הרבה זמן? אני לא יכולה לשפוט אותה ובכל זאת לא אהבתי אותה ברגעים אלה.
לאורך כל הסיפור איזבל מוצגת כדמות אנושית העורגת לילד משלה ועטופה ברגשות אימהיות. היא הרעיפה את אהבתה ללא נשוא ללוסי התינוקת. בהחלט הבנתי מאוד את כמיהתה לילד ככל אישה , אך מאידך גיסא לא יכולתי לקבל את ההדחקה שהיא עשתה. היא הדחיקה ממנה את הרהורים שאי שם בעולם יש אם ביולוגית המחפשת את התינוקת שנעלמה עם בעלה. דווקא כאן היה מתבקש שאתחבר כל כולי לאיזבל ודווקא - לא אך לא יכולתי לשפוט אותה. מאידך, כן אהבתי את העקשנות של טום לספר את האמת, את הלויאליות והמוסריות שלו גם כשידע שהמחיר יהיה כבד מאוד.
למרות שלב ליבו של הסיפור הינו "אימהות" אני מאוד אהבתי את האבא טום ואת האישיות שהוא גילם בדרמה הזו. להלן דוגמא ממשפט שגרם לי להתאהב בו. ציטוט עמוד 371: "לסלוח צריך רק פעם אחת. כדי לשמור טינה צריך לעבוד כל היום. כל יום. צריך לזכור כל הזמן את כל הדברים הרעים".
טום אהב את איזבל עד יומה האחרון והיה נאמן לעקרונותיו גם בעלות היקרה. הוא סלח לאיזבל וקיבל אותה כמו שהיא. ציטוט מעמוד 381: "זאת אומרת שהבטחתי לעבור יחד אתך את החיים. אני עדיין רוצה לעבור יחד אתך את החיים. איז, למדתי בדרך הקשה שאם רוצים עתיד. צריך לוותר על התקווה לשנות את העבר".
הסיפור נוגע בנושא כואב על הכמיהה והחלום לילד ועד כמה ניתן להרחיק לכת על חשבון הלויאליות, המוסריות והמחיר היקר שיש לשלם כאשר מחליטים את מה שמחליטים. זהו סיפור קשה, עצוב, קולח וזורם וכמו שהוא זורם גם הדמעות זורמות תוך כדי... מחד ומאידך לא בטוח שלוסי-גרייס הייתה בכלל נשארת בחיים לוא לא היו אוספים אותה איזבל וטום לחיקם. זוהי דרמה מרגשת שמעוררת הרבה מחשבות בין המוסר לצדק....ובתשובה לנכתב על גבי הכריכה: יש פצעים שהזמן לא יכול לרפא... וזה לדעתי, סוג הפצעים שלא יגלידו לעולם.
ממליצה לרוץ ולקרוא.
לי יניני
*הערה: על הכריכה נרשם אליזבת בעוד שהשם שמופיע לאורך כל העלילה הינו: איזבל

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אור בין האוקיינוסים