הספר מאוד מרגש וקל להתחבר אליו.
הוא כתוב בצורה טובה. לא קלילה מדי, ולא כבדה מדי.
אבל אני חושבת שהיה אפשר ליותר.

***

מיכל הייתה ילדה מקובלת. כולם אהבו אותה והיו לה חיים רגילים.
חברות ורכילויות, שיעואים, התאהבויות... הכל נורמלי.
אבל אז היא ראתה בטלוויזיה שאבא שלה נכנס לכלא, והכל השתנה.
החברות שלה מתרחקות ממנה, וכולם חושבים שהיא פושעת בדיוק כמו אביה. אף אחד כבר לא מגן עליה, והיא מגלה מי חבר אמיתי ומי לא.

***

קראתי אותו בזמן קצר מאוד וממש התרגשתי.
אבל הסוף היה קצת לא ברור. מה קרה בסוף? חברותיה חזרו להיות חברות שלה? היא חזרה להיות מקובלת? או שלא?
זה לא היה ברור.
ובכל זאת זה ספר מקסים שידביק אתכם אליו עד שתגמרו, וירגש אתכם.
אני עצמי כמעט בכיתי.

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

היי, הנה עוד ספר שקראתי די מזמן ולא כתבתי עליו ביקורת. אבל, כמו שאמר מישהו חכם ביותר, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
אז הכל התחיל לפני שנתיים, איפשהו בכיתה ו'. הבנות המקובלות דיברו בקולות גבוההים ומתלהבים על טלנובלות ספרדיות שמשודרות בשעת לילה מגוחכת, הילדה הלא מקובלת (כלומר, אני P:) נחרה לה מקצה הכיתה. לפחות, עד הרגע שהמורה נכנסה עם ערמת ספרים חדשים.
הילדה המוזרה קפצה לשמע המילה 'ספר' והתיישבה במהירות, נועצת עיניים במורה. שאר הבנות עברו לדבר בפתקים ובשפת סימנים כשהן חשבו שהמורה לא רואה.
המורה היחידה בכל העולם שהטון שלה לא היה חדגוני התחילה להסביר על כמה מהספרים. אני חטפתי את הספר הזה. עוד 2 בנות לקחו ספר מרצונן החופשי, ואת שאר הספרים לקחו הבנות המקובלות, סתם כדי להפטר מהמבטים המאשימים של המורה.
התחלתי לקרוא כמעט מיד.
הספר לא היה מכביד או מעיק אבל גם לא בדיוק קליל והוא מתאים גם לילדים קטנים.
הוא מספר את סיפורה של מיכל, שאביה נלקח לכלא. כולם רואים בה גרסה מוקטנת של אביה, אף אחד לא מדבר איתה, כולם רואים בה רק פושעת, גנבת, אולי אפילו מצורעת.
אבל בעצם, באמצע כל זה, מיכל לומדת מי החברים האמיתיים שלה, ועל מי היא באמת יכולה לסמוך.

אני לא יכולה להגיד שזה וואו, או שזה נכנס לי ללב בצורה כלשהי, אבל הספר בהחלט טוב והוא מתאים גם לילדים בכיתה ג' או ב' (ככה מרגילים ילדים קטנים לקרוא ספרים!)

אז קחו את אחיכם הקטן, תדחפו לו כמה שיותר ספרים בסגנון הזה, ובשלב מסויים תנו לו את מפוצלים או תיכון לילה או משחקי הרעב. בהצלחה! (:

אני אישית מאוד התחברתי אל הספר הוא ריגש אותי בכיתי המון וזה אחד מהספרים היחידים שריגשו אותי ואין יום שאני לא קוראת ספר (אני חולה על ספרים) זה לא יפה מה שהם עשו לנחמה אני רוצה ללכת לספריה ולקחת את הספר חרם חדוה נווה כי הוא די דומה (לפחות התוכן של ספר זה לשם של הספר חרם) לספר הזה בקיצור מאוד אהבתי ממליצה בחום ...

לא אהבתי.
כנראה קראתי מאוחר מדי.

ספפפפר ממש יפפה :]
שווווה לכווולם לקרוווא אותוו ! :)