ביקורת ספרותית על אהבה ומכשולים - סיפורים מאת אלכסנדר המון
ספר טוב

---

אחרי פרוייקט לזרוס, הכה נפלא, מפעים ומרגש, ציפיתי לעוד מנה מזה, מהיכולת לשעשע ועם זאת להיות כל כך רציני וכל כך כואב. זה לא קרה. זה ספר טוב. הוא כתוב היטב, הוא מעניין, ובכל זאת הוא פחות נגע בי. האמת היא שאחרי הסיפור הראשון כמעט נטשתי אותו. גם השני לא הואיל הרבה, אבל הקרדיט שפרויקט לזרוס הקנה להמון אצלי, הוא כה גדול, כך שהמשכתי ואני שמחה שלא פרשתי, כי ככל שמתקדמים הוא משתבח. שני הסיפורים האחרונים ממש טובים בעיני, לא רק כחלק ממכלול.

גם כאן זה סיפור של מהגרים. הוא מספר על ילדות בסרייבו שלפני המלחמה ועל חיי מהגרים בוסנים בשיקגו ובקנדה, מהגרים שהגיעו לשם לפני ואחרי המלחמה. זהו קובץ סיפורים, המתקבצים לכדי רומן, כיון שדמות המספר אינה משתנה וגם חלק מדמויות המשנה, בעיקר בני משפחתו, מתגלגלים איתו מסיפור לסיפור.

יש בספר געגוע רב לבוסניה. ברגע שזירת ההתרחשות היא בוסניה, הצבעים עזים יותר, הכל מתחיל ללבלב, כל מאורע, חסר משמעות ככל שיהיה, יש בו היכולת להרטיט ולגעת.

חשבתי הרבה על מה עושה את הספר הזה לפחות טוב מן הקודם שלו. אני חושבת שיש כמה דברים:
בלזרוס, השזירה של שני סיפורי מהגרים מתקופות שונות, מהגר בוסני מסוף המאה ה 20 ומהגר יהודי מתחילתה, העצימה את האמירה האוניברסלית, מה גם שנעשתה בכשרון ניכר כך שלא ניתן היה להבחין בקו התפר. בלזרוס, דרך סיפורי המהגרים באה גם ביקורת על החיים המערביים, על הרדידות ועל השטחיות ועל היעדר משמעות. פה אין מזה.
מעבר לכך, אני חושבת שחלק ממה שעשה את לזרוס לספר כל כך טוב, זו הדמות הגדולה מהחיים, הססגונית כל כך, של רורה, הבוסני הגוזמאי, שמוליך אותו, את המספר, בסרייבו החרבה, ואף על פי שאתה לא מאמין לאף מילה שיוצאת לו מהפה, אתה לא רוצה שיפסיק לספר את הסיפורים הפנטסטיים שלו. בזכותו סרייבו מרגשת שבעתיים.

גם בקובץ הזה יש דמויות כאלה, מוגזמות ופרועות, אבל המרחב שהוא מאפשר להן קטן יותר ולכן הן משפיעות פחות. אז נכון שיש פה כמה סיפורים נהדרים, אבל כשאתה סופר אתה לא יכול. אתה לא יכול לתת איזה נוקאאוט ואחר כך להרביץ ברכות, כאילו לא קרה כלום. אני זוכרת לו את זה, לטוב ולרע.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על אהבה ומכשולים - סיפורים