בדרך לחדר הכושר נתקעתי בפקק.
הפלייליסט כבר עלה לי על העצבים, שנות השמונים יצאו לי מהאף ושמתי לב שבזמן האחרון הבחירות בשיריהם של כספי או אלברשטיין מעוררות בי עצבות נוראית.
העברתי לרדיו, השמיעו את ״הבוס״ והתרציתי. אין על ספרינגסטין לשיפור מצב הרוח ואולי ראוי באמת שבדרך חזרה אעבור ב-בארנס אנד נובלס ואקנה איזו ביוגרפיה ראויה לשמה על האמן האהוב.
בסיום השיר שמעתי את השדרן אומר כי היה זה השיר האהוב היותר על אלכסנדר ואני באמת שמח שאתה כאן עמנו באולפן
לקהל המאזינים המצטרף אלינו זה עתה, אנו משוחחים עם הסופר אלכסנדר המון המשתתף כעת בכנס ספרותי מטעם בלה-בלה-בלה.
ידי כבר הייתה על המתג במטרה להעביר לתחנה אחרת, אולי אלביס כשלפתע ניתנה לסופר זכות הדיבור.
היה לו מבטא מזרח אירופאי ומילותיו היו מדודות. כמעט ניתן היה לדמיין את גלגלי מוחו חורקים מרוב מאמץ כאשר ענה על שאלות השדרן.

אינני יודעת על איזה מספריו שוחחו השניים אך תשובתו לקושיה הייתה שיש ליוצר אחריות חשובה על ספרו.
הוא אינו יכול להאשים, לפגוע או להעליב בלי סיבה מספיק טובה, בלי נימוק משכנע שיתמוך בדברים שכתב.
עליו להיות ברור, מובן ולא להתקשט במילים מנופחות ולא ברורות בשאיפה שהקורא יבין על מה מדובר.
ערפול מביא לתסכול, למרמור ולמסקנה שלא כדאי להמשיך לקרוא את הסופר.
מצא חן בעיני דיבורו הענייני.
עצם העובדה שלא ניסה למצוא חן ולתבל את דבריו בהומור.
מאוחר יותר, כשחקרתי עליו באינטרנט הבנתי שהוא אזרח בוסני ולעם הזה באמת אין על מה להתלוצץ. הם עברו דברים קשים, מלחמות אכזריות.
ילדותו של מר המון לא הייתה קלה; דכדוך, אלכוהול ושקיעה במרה עצמית אך על אף הרצון לברוח מהכל ולקרוא כמה שיותר, כתיבתו הינה מציאותית וחסרת פשרות.
הוא אינו מפנטז ואם כן, הוא מודיע לנו על כך.
אינו נמנע מניבולי פה ותיאורים קשים. הוא כמו אותם סרגלים מפלסטיק שהיו מחלקים בלונה פארק. אתה מצליף בהם על פרק ידך, חש בכאב צורב ותוך מאית השנייה הם נהפכים לצמידים. נכרכים סביב הזרוע במעין לפיתת אנקונדה קטנה וחונקים אותך באלגנטיות.

כך גם אלכס וסיפוריו הבלתי מרפים.
בקובץ המצוין ״אהבה ומכשולים״ הוא מספר אודות ילדותו בסרייבו והמעבר המאוחר שלו לארה״ב.
מתאר אנשים, מצבים באופן קולע וללא חארטות.
כותב כמו שהייתי רוצה לראות הרבה אנשים מסוגו שיודעים להתבטא בכתב.
באופן אמיתי וללא התחכמויות.
יש לו מה להסתיר אך הוא מעדיף את האמת הפשוטה על פני השקר הנפוח והמתיימר.
פשטותו קסמה לי ואף נגעה בלבי.
לא אוכל לומר בוודאות כי הספר הפיל אותי לקרשים.
הצטרכתי להתרגל לסגנונו הבלתי מסוגנן, לגולמיות שבו, לאינפנטיליות של הגבר שהוא.
אך זה עבד, אחרי סיפור או שניים כבר הלכתי שבי אחריו וכשסיימתי החלטתי שאני משיגה את ״פרויקט לזרוס״ ומתאבדת עליו.

אם יש לכם פוטנציאל להיות Rough around the edges אלכס הוא איש העט שלכם.
פיקח כמו שועל וחד כמו סכין מנתחים, סופר של פצעים פעורים.
שווה להכיר את עבודותיו.

בדרך לחדר הכושר נתקעתי בפקק.
הפלייליסט כבר עלה לי על העצבים, שנות השמונים יצאו לי מהאף ושמתי לב שבזמן האחרון הבחירות בשיריהם של כספי או אלברשטיין מעוררות בי עצבות נוראית.
העברתי לרדיו, השמיעו את ״הבוס״ והתרציתי. אין על ספרינגסטין לשיפור מצב הרוח ואולי ראוי באמת שבדרך חזרה אעבור ב-בארנס אנד נובלס ואקנה איזו ביוגרפיה ראויה לשמה על האמן האהוב.
בסיום השיר שמעתי את השדרן אומר כי היה זה השיר האהוב היותר על אלכסנדר ואני באמת שמח שאתה כאן עמנו באולפן
לקהל המאזינים המצטרף אלינו זה עתה, אנו משוחחים עם הסופר אלכסנדר המון המשתתף כעת בכנס ספרותי מטעם בלה-בלה-בלה.
ידי כבר הייתה על המתג במטרה להעביר לתחנה אחרת, אולי אלביס כשלפתע ניתנה לסופר זכות הדיבור.
היה לו מבטא מזרח אירופאי ומילותיו היו מדודות. כמעט ניתן היה לדמיין את גלגלי מוחו חורקים מרוב מאמץ כאשר ענה על שאלות השדרן.

אינני יודעת על איזה מספריו שוחחו השניים אך תשובתו לקושיה הייתה שיש ליוצר אחריות חשובה על ספרו.
הוא אינו יכול להאשים, לפגוע או להעליב בלי סיבה מספיק טובה, בלי נימוק משכנע שיתמוך בדברים שכתב.
עליו להיות ברור, מובן ולא להתקשט במילים מנופחות ולא ברורות בשאיפה שהקורא יבין על מה מדובר.
ערפול מביא לתסכול, למרמור ולמסקנה שלא כדאי להמשיך לקרוא את הסופר.
מצא חן בעיני דיבורו הענייני.
עצם העובדה שלא ניסה למצוא חן ולתבל את דבריו בהומור.
מאוחר יותר, כשחקרתי עליו באינטרנט הבנתי שהוא אזרח בוסני ולעם הזה באמת אין על מה להתלוצץ. הם עברו דברים קשים, מלחמות אכזריות.
ילדותו של מר המון לא הייתה קלה; דכדוך, אלכוהול ושקיעה במרה עצמית אך על אף הרצון לברוח מהכל ולקרוא כמה שיותר, כתיבתו הינה מציאותית וחסרת פשרות.
הוא אינו מפנטז ואם כן, הוא מודיע לנו על כך.
אינו נמנע מניבולי פה ותיאורים קשים. הוא כמו אותם סרגלים מפלסטיק שהיו מחלקים בלונה פארק. אתה מצליף בהם על פרק ידך, חש בכאב צורב ותוך מאית השנייה הם נהפכים לצמידים. נכרכים סביב הזרוע במעין לפיתת אנקונדה קטנה וחונקים אותך באלגנטיות.

כך גם אלכס וסיפוריו הבלתי מרפים.
בקובץ המצוין ״אהבה ומכשולים״ הוא מספר אודות ילדותו בסרייבו והמעבר המאוחר שלו לארה״ב.
מתאר אנשים, מצבים באופן קולע וללא חארטות.
כותב כמו שהייתי רוצה לראות הרבה אנשים מסוגו שיודעים להתבטא בכתב.
באופן אמיתי וללא התחכמויות.
יש לו מה להסתיר אך הוא מעדיף את האמת הפשוטה על פני השקר הנפוח והמתיימר.
פשטותו קסמה לי ואף נגעה בלבי.
לא אוכל לומר בוודאות כי הספר הפיל אותי לקרשים.
הצטרכתי להתרגל לסגנונו הבלתי מסוגנן, לגולמיות שבו, לאינפנטיליות של הגבר שהוא.
אך זה עבד, אחרי סיפור או שניים כבר הלכתי שבי אחריו וכשסיימתי החלטתי שאני משיגה את ״פרויקט לזרוס״ ומתאבדת עליו.

אם יש לכם פוטנציאל להיות Rough around the edges אלכס הוא איש העט שלכם.
פיקח כמו שועל וחד כמו סכין מנתחים, סופר של פצעים פעורים.
שווה להכיר את עבודותיו.