יש פיתגם בצרפתית האומר, שלמי שיש מזל במשחקים - יש כנראה נאחס באהבה... אז מעניין לברר פעם כיצד משתבצים באלגוריתם הנ"ל אלה שיש להם מזל בקריאה... יצא לי לחשוב על הסוגיה הזו (על משכבי בלילות עלק) כי אני חייב להודות, שבזמן האחרון הלך לי לא רע עם הספרים שבחרתי לעצמי; אמנם ברור כי לא מדובר במזל "טהור", אבל הנה מה שאני מאחל לכם ולי לקראת השנה העברית החדשה (מלבד בריאות, אושר ועושר, ביטחון מדיני ושיגשוג כלכ

מראשית הקריאה בספר הזה היה ברור לי ש<mark>אלכסנדר המון</mark> הוא סופר מבריק. קראתי בחצי הערצה. אח"כ הייתה לי הפסקת קריאה קצרה ואחריה, בלי תנופת ההתלהבות הראשונית, היה קשה יותר לקרוא את הספר. הכובד שלו צנח עלי פתאום.

המון כותב את האמת הכי נקייה מהמקומות הכי מלוכלכים. אולי ככה זה, כשנותנים לך להציץ דרך סדקי הנפש הלא מפויסת של מהגר. אדם תלוש ומבוזה, שמעלותיו נעשות שקופות. שכס הנפש שלו נעשה לא רלוונטי. אדם שאי

איכשהוא, תמיד תימצא הנקודה היהודית.
גם כשהסיפור מסופר בידי סופר בוסני, שחי בארה"ב ומטייל אל נבכי נפשו במזרח אירופה שאחרי נפילת הקומוניזם, הגיבורים הם יהודים, או אולי נכון יותר - רוחות רפאים של יהודים.
זה לא ספר קל לקריאה ואני יכול להבין את אלו שאמרו לי שהספר לא היה לרוחם.
יש כאן מסע פנימי אל מאפליית נפשו של המהגר, הזר, הדחוי, זה המנסה למצוא בית חדש, מולדת חדשה ויותר מהכל חיים חדשים.
ודרך סיפור

בדרך לחדר הכושר נתקעתי בפקק.
הפלייליסט כבר עלה לי על העצבים, שנות השמונים יצאו לי מהאף ושמתי לב שבזמן האחרון הבחירות בשיריהם של כספי או אלברשטיין מעוררות בי עצבות נוראית.
העברתי לרדיו, השמיעו את ״הבוס״ והתרציתי. אין על ספרינגסטין לשיפור מצב הרוח ואולי ראוי באמת שבדרך חזרה אעבור ב-בארנס אנד נובלס ואקנה איזו ביוגרפיה ראויה לשמה על האמן האהוב.
בסיום השיר שמעתי את השדרן אומר כי היה זה השיר האהוב הי

בפרוזה כתובה היטב מתאר המון את המלחמה בסארייבו.
מבעד לאיש שעזב את יגוסלביה המדממת ועבר להתגורר בארצות הברית מתאר <mark>אלכסנדר המון</mark> גם את חיוו בארצות הברית על הקשיים שבהם. הספר בנוי בכמה חלקים וכל חלק מתאר את זוועות המלחמה בצורה אחרת. יש בספר גם הרבה הערות שוליים. לדעתי <mark>אלכסנדר המון</mark> הוא סופר מעולה ואפשר לראות את זה גם בספר הזה וגם בספרים אחרים שלו שקראתי. אני ממליץ על הספר למרות שהוא לא מתאים לכל אחד.

אחרי ה-מון המלצות (בהן ציוני 5 כוכבים לספר בכל מיני עיתונים וכדומ') ניגשתי גם אני וקראתי את פרויקט לזרוס. האמת- אני מאוד אוהבת הצלחה של סופרים, ובהקשר הזה גם במאים אגב, להצליח לשזור מספר עלילות אחת בתוך השנייה ועדיין להגיש מוצר ברור לקורא. <mark>אלכסנדר המון</mark> עושה את זה יפה ורומנטי ורגשי.
ולגבי התוכן עצמו- אולי מעט פחות הערכה מאשר זו שהרגע תיארתי למעלה, אבל עם זאת - המון רגעים של כאב וסימפטיה לתחושת הא

ספר מצוין ומעניין מאוד.
ולדימיר בריק הוא סופר בוסני שחי בשיקגו ארה"ב. "פרשת לזרוס" שהתרחשה בשיקגו כמאה שנה קודם לכן מסעירה את נפשו ןדמיונו של הסופר הבוסני.

לזרוס אוורבוך היה מהגר יהודי צעיר כבן תשע-עשרה, ניצול הטבח שהתרחש בקישינב בשנת 1903, הוא התדפק על דלתו של המפקח שיפי בשיקגו ובידו מעטפה ונורה בו במקום על ידי המפקח בחשד לאנרכיזם.

בריק הבוסני יוצא במסע למזרח אירופה על מנת לחקור את נתיב חי

****





אתם מכירים את הסיפור של לזרוס? אז ככה. לזרוס (אלעזר) מת ואחותו מרתה מיודדת עם איזה אחד ג'יזס קרייסט, הנביא ומחולל הנסים המקומי, אז היא מבקשת ממנו לעשות משהו בעניין. אז מר קרייסט הולך למערה שאיחסנו בה את לזרוס המת ושולף את הגימיק שלו. הוא קורא לו לקום ולזרוס חוזר מהמוות, ואז הוא מדדה בחזרה לחיים ואחר כך נעלם, ומר קרייסט נהיה עוד יותר מפורסם. אחר כך לזרוס עובר למרסיי עם האחיות שלו וא

מתוך הבלוג של פרופ' עמיה ליבליך:

"הרוח והים העירו אותי משנתי בשעה שלוש. משנוכחתי שלא אירדם שנית, לקחתי את הספר שהיה מונח ליד מיטתי, "פרויקט לזרוס" מאת <mark>אלכסנדר המון</mark>, וסיימתי את 50 העמודים האחרונים שעוד נותרו לי. אחר כך חשבתי כי המתח שחשתי לקראת סוף הספר הוא שהעיר אותי. זה איננו מתח של סיפור בלשי, של המתנה לפתרון התעלומה. בשלב זה של הקריאה כבר הבנתי שעד הסוף לא אגלה עובדות קשיחות בנוגע לרצח לזרוס