אם יש ספר שאני מרגישה שלא זכה לתהילה שהוא ראוי לה, הנה הוא. וכל המשכיו, כל סדרת "תעלומות פלביה דה לוס" המדהימה.
גיבורה כל כך מקסימה, כה מלאת חן, מפולפלת ומשעשעת, קורמת עור וגידים בכתיבה כה שנונה – איך אנשים לא יודעים לעולם על מה אני מדברת כשאני מזכירה את "המתיקות שבתחתית הפאי"?
מחמאה מפורסמת ויפה שראיתי שפעם נתנו לספר היא "זה כמו לקרוא פתק מהחברה הכי טובה."
אבל במקרה הזה, לא מדובר דווקא בחברה הכי טובה, ובטח שלא בסתם פתק. מדובר בפתק מלא הומור ושופע רעיונות, מהחברה הכי שנונה שלך, הכי מוכשרת, הכי מצחיקה, זאת שאת מחכה לפתקים ממנה לא כדי לרכל על שטויות, אלא כדי להיות לפלוט צווחת צחוק מופתעת באמצע השיעור. כדי להתענג על מה שעלול לרחוש במוח החולני, החריף, הנהדר שלה.
הפואנטה בספר הוא לא התעלומה ולא המתח – המחשבות של פלביה הן לבדן סיבה למהומה שהסדרה הזאת אמורה לעורר. בבקשה, אל תעשו לעצמכם את זה. אל תפסידו את הספר הזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
