ביקורת ספרותית על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

זהו ספר שונה מספריו הקודמים שקראתי. מה שבטוח שאחרי שסיימתי לקרוא את הספר לא התחלתי להקיף את המתחם בניינים בו אני מתגוררת.
זהו ספר אישי ואוטוביוגרפי על הסופר שכידוע הינו אצן למרחקים ארוכים ומשתתף במרתונים ברחבי העולם. לדעתי הספר הנוכחי מיועד אך ורק לקהל מעריציו שקראו את ספריו הקודמים ולא כל אחד ייהנה מהספר למרות שאני אהבתי אותו.
מהי המנטרה שהאצנים משננים בראשם בזמן המרוץ כדי לדרבן את עצמם... "הכאב הוא בלתי נמנע והסבל נתון לבחירתך" (עמוד 6)
ציטוט אחר מתוך הספר בעמוד 7 שאהבתי וכמה נכון: "אוי, קשה לי. אני לא יכול יותר," זה שקשה לך הוא עובדה בלתי נמנעת, אבל "הלא יכול יותר" תלוי, בסופו של דבר, בסבולת שלך." אני חושבת שהמשפט הזה כמו שהרוקי כותב מתמצת את החלק החשוב ביותר של מירוץ מרתון, ו/או בכלל המרוץ בתוך החיים של כל אחד מאיתנו. האם חיינו לא משולים לאותו אצן?
תוך כדי ריצה הרוקי מוקרמי זוקף בפני הקורא תובנות על קביעת יעדים והתמדה בלהגיע ליעד שנקבע על ידו..... ציטוט: "העובדה שרצתי 310 ק"מ היא הישג לא רע לגבי. ממש לא רע. אם 260 ק"מ בחודש נחשבים ל"ריצה רצינית". הרי 310 ק"מ נחשבים לריצה נחושה".
אחת המטאפורות שאהבתי בספר על החיים, עלינו כבני אדם, הינה המטאפורה בקשר למחשבות האצן תוך כדי תנועה והעננים.
"המחשבות העולות בראשי בזמן שאני רץ דומות לעננים. עננים בגדלים שונים ובצורות שונות. הם באים והולכים, אבל השמים נשארים שמים. העננים אינם אלא אורחים. הם חולפים ונעלמים ונותרים רק השמים. השמים הם רק דבר מה שקיים ובה בעת אינו קיים. הם עצם מוחשי ובה בעת אינם עצם מוחשי. ולנו לא נותר אלא לקבל כמו שהיא את עובדת קיומו ..."
עמוד 29: "כשאני רץ אני מתכוון להרהר בנהר, אני מתכוון להרהר בעננים. אבל למעשה אינני מהרהר בשום דבר. אני רק מוסיף לרוץ בתוך הריק הקטן והנינוח תוצרת בית שלי. בתוך השתיקה המוכרת שלי, וזה דבר מלבב, תגידו מה שתגידו."
אחד המשפטים שלכד אותי בספר: "אני חושב על הדברים בזמן שאני כותב. אינני כותב את המחשבות העולות בדעתי, אני מעלה מחשבות בדעתי בזמן שאני כותב. אני מעצב את מחשבותיי באמצעות הכתיבה". (עמוד 127)
להרוקי יש נטייה להשמנה בניגוד לאשתו שאוכלת כמה שתואכל אינה משמינה ואף אינה עושה פעילות גופנית. ציטוט: החיים אינם הוגנים. יש אנשים שלא יקבלו דברים אם לא יתאמצו להשיגם, וכאשר שיקבלו אותם גם אם לא יעשו מאומה". נשאלת השאלה: מי מאיתנו לא חושב כך מעת לעת על כל דבר אחר שקורה לו בחיו שלו?
הספר עוסק בבריאות, פעילות גופנית, מזון בריא, שנת צהריים (סיאסטה) ובעצם מתרכז בחיו האישיים של הסופר.
לאורך הספר נעשית הקבלה בין הסופר/ מרצה לרץ למרחקים ארוכים.
"הריצה היא מלאכה הולמת מאוד לשינון נאומים"
"אתה הולך ומסדר לעצמך את המילים בראשיך"
"אתה מודד את קצב המשפטים ואמר את הדהוד המילים"
הספר כתוב פרקים ונכתב תוך כדי ריצות המרתון של הסופר בין קיץ 2005 עד סתיו 2006.
אותיות הספר הודפסו בפונט קריא ונוח. אני מאמינה שהוא יתאים רק למעריצי הרוקי מורקמי. למי שרוצה להתחיל לקרוא את ספריו של הסופר הנוכחי אני ממליצה להתחיל לקרוא את ספריו האחרים שלדעתי הם מעולים כגון: "ריקוד האדמה" "יער נורווגי", "קפקא על החוף" "לרקוד לרקוד לרקוד.
אישית נהניתי לקרוא את הספר, ברם אני לא מאמינה שקוראים שלא קראו את ספריו הקודמים של הסופר הנוכחי יצליחו להתחבר לספר הזה.
ומילה אחת טובה למעצבת הכריכה... אהבתי את העיצוב... הסתכלתי על העיצוב לא מעט דקות רצופות ואהבתי את ההתאמה בין התוכן ולמסר של הספר לתמונה.
קריאה מהנה.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה