פלאשבק דרמטי
אני בספרייה, אחרי חזרה להצגה, משועממת ומחפשת משהו להשאיל. כרגיל, יש לי 5 אפשרויות:
1. לחפש ספרים טובים עד שיקרה נס ואני אמצא כאלה.
2. לחפש המלצות על ספרים בתקווה שהם יהיו בספרייה.
3. לקחת בפעם ה-1000 ספר שכבר קראתי וטחנתי מכל הכיוונים.
4. לגלח את השער ולמכור אותו תמורת ספר טוב. או סתם לגלח את השער.
5. ללכת לאכול שוקולד.
אז למרות שאפשרויות 4 ו-5 קרצו לי מאוד, החלטתי ללכת על אפשרות 2- כבר הרבה זמן שרציתי לקרוא אותו. יחד עם עוד כמה ספרים ממוחזרים ושתי ילדות בנות 11- הלכתי הביתה ברגל.
סיום פלאשבק
-----
~אזהרת ספוילרים~
מבחוץ, אנה היא נערה רגילה בת 13. אז זהו, שהיא לא ממש, אבל באמת-באמת שהיא בסדר.
כן, אין לה בעיות בלימודים, אבל היא יכולה פתאום להיעלם לשבוע מבית הספר, כי היא בבית חולים. לא, היא לא חולה, זו אחותה.
היא יכולה להתכונן חודשים למחנה הוקי, המחנה שהיא כל כך חיכתה לו- ופתאום להודיע שהיא לא יכולה להשתתף. אחותה צריכה לעבור ניתוח, והיא תהיה בבית חולים שבועיים. לאנה אסור להפקיר אותה, הרי אחותה תלויה בה. זה יהיה אנוכי וחסר אחריות מצדה לרצות להשתתף במחנה, כשאחותה זקוקה לה.
כן, יש לה חברות, ברור- רק שקצת, טיפ טיפה, קשה להתחבר למישהי שכל שבועיים נעלמת פתאום לבית חולים. כי קייט חולה, והיא צריכה מאנה תרומת דם או מח עצם או מה שלא יהיה. ואז אנה בעצמה צריכה להתאושש בבית חולים כמה זמן.
היא נולדה כי ההורים שלה רצו עוד ילד, איזו שאלה! הם אוהבים ודואגים לה כמו בת רגילה, רק שהם קצת, ממש קצת, נותנים לקייט יחס מועדף. והם בכלל לא מתייחסים אליה כמו אל בנק תרומות לקייט, הם רק הולידו אותה בשביל זה, למען השם!
אבל חוץ מזה, יש לה חיי חברה, יש לה שעות פנאי, יש לה משפחה נורמלית, אין לה מה להתלונן!
נכון שכל זה מציג את המצב באור חיובי??
אתחיל בזה שאני לא מבינה את ההורים של אנה, בלשון המעטה. למה לעזאזל אתם יולדים ילד רק כדי שהוא ישמש בנק חלקי חילוף לילד אחר? ולמה אתם בכלל לא מתייחסים אליו כמו אל בן אדם בפני עצמו?
לאורך כל הספר, ממש ריחמתי על אנה. חשבתי שהיא בטח לא יכולה להתלונן על כלום, לא יכולה להתווכח או לדבר בכלל: 'תגידי תודה שאת בריאה, והיי- מי נתן לך בכלל זכות להתלונן? את פה רק בשביל לעזור לקייט!'
אני מתפלאת שאנה לא תבעה את ההורים שלה אך ורק מרצונה הפרטי, עוד לפני שקייט ביקשה ממנה.
האבא עוד היה בסדר. הוא כן התייחס אל אנה כמו אל הבת שלו, לפעמים.
אבל האמא, שרה- שנאתי אותה שנאתי אותה שנאתי אותה. היא לא מתייחסת לשום דבר ואף אחד חוץ מקייט.
כשסיפרו לה שקייט חולה, היא הרגישה כאילו עולמה מתמוטט, ולא יכלה לעמוד במראה הסבל של הבת שלה. היא הרגישה נורא ואיום כשקייט עברה טיפולים כואבים ומחרידים, והיה לה קשה עם זה כאילו היא זו שחולה- אבל לא הייתה לה שום בעיה כשאנה, ילדה קטנה ותמימה, נאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים זהים לחלוטין כשהיא עצמה בריאה.
למיטב זכרוני, היא אפילו כעסה מאוד על אנה כשהיא העזה להתלונן או לסרב בתור ילדה קטנה, ואמרה לה שהיא אנוכית. איך את יכולה לצעוק על ילדה קטנה שאת מכריחה לעבור ניתוחים וטיפולים שוב ושוב? איך לא אכפת לך מה היא חושבת ומרגישה כשהיא עוברת את הסבל הזה, אבל כשקייט מצייצת את בוכה ומתפרקת? את לא רואה את הבת שלך- הבת השנייה? גם אם ילדת אותה בשביל שקייט תחיה- שזה כשלעצמו מזעזע בעיניי- את לא רואה מולך את הבת שלך, בן אדם בפני עצמו?
אין לי מושג מי נתן לה רישיון להיות אימא, ומי נתן לה להחליט כאלה החלטות בשביל הבת שלה עוד לפני שזו הייתה בכלל מסוגלת להתנגד. מבחינתי, היא האימא הכי גרועה שיש, והדאגה שלה לקייט, ולקייט בלבד, רק מוכיחה את זה.
[מה הפלא שג'סי, האח הבכור, נהיה עבריין. אף אחד לא מתייחס אליו בכלל. הוא נער מוזנח שכמעט אף פעם לא התייחסו אליו, ואם כן- זה היה כדי לצעוק עליו.]
אז כן, שרה נכנסת למצעד הדמויות שאני שונאת. וקוטפת בלי שום בעיה את המקום הראשון.
ובקשר לקייט- הו, איך שנאתי אותה בהתחלה. משום מה היה לי הרושם שהיא סתם מנצלת את המצב שלה גם כשהיא לא חולה, ושהיא אחות פשוט דפוקה. בסוף הספר הבנתי שאת הקטע המחריד בהתחלה היא "כתבה". היא רצתה למות, ולכן כשהייתה קטנה רצתה להרוג את אנה. אחר כך, ולא בלי הצדקה, היא האשימה את עצמה במותה של אנה. אבל אז הבנתי מי היא באמת.
גם לקייט מגיעה קצת סימפתיה- אחרי הכול, תמיד התייחסו אליה רק בהקשר למחלה שלה ולא ממש כבן אדם [עוד הוכחה ששרה היא אימא מזעזעת]. אין לה חברים, אין לה משהו שהיא אוהבת לעשות- כל החיים שלה סובבים סביב המחלה. מבחינה מסוימת, לה ולאנה יש גורל משותף.
מה שלא אהבתי או הבנתי מה הקשר, היה סיפור האהבה התקוע של ג'וליה וקמבל או איך שלא קוראים להם. מה קשור? בשלב מסוים, כשראיתי לאן זה מתגלגל, פשוט דילגתי על כל קטעי הסיפור שלהם [שהיו סוטים למדי, אפילו יותר מקטעים אחרים בספר].
למרות הכול, העלילה מדהימה [ברובה], אבל הסוף שלה- טוב, ברור שלא הייתה אפשרות אחרת לסיים את זה בצורה כ"כ לא צפויה. כל כך מטלטלת. אבל למה??????????? למה להרוג את אנה?????????????????
נכון שבסוף שרה פתאום מראה אהבה וגעגועים לאנה, אבל מבחינתי זה לא מפצה על כלום. היית צריכה להתנהג אליה נורמלי כשהיא עוד הייתה בחיים, ואולי ככה היא לא הייתה מתה.
קייט, בסוף הספר, סוף סוף מדברת,ושם מגלים מי היא באמת, וזה באמת קטע מרגש- אבל הסוף הזה, למרות הכול, עדיין מדכא ונוראי.
למהההההה?????????
אין לי מושג אם להמליץ או לא. אני אישית התחברתי בגלל כל מיני...אירועים, נקרא לזה, בחיים שלי, אבל לא רק. כי הספר כתוב מעולה, העלילה שלו מטלטלת ואי אפשר להפסיק לחשוב עליו הרבה זמן אחרי זה. מצד שני, הוא קשה וכואב, ושלא כמו ספרים אחרים שמתארים מציאות נוראית- מה שכתוב כאן קרוב מאוד לחיים האמיתיים.
אני לא יודעת איך לסכם את הספר, כי כל פעם שאני מדברת על הספר "שומרת אחותי", אני מרגישה כאילו משהו חונק אותי, מועך לי את הבטן, לופת לי את הגרון.
אני מרגישה כאילו עדיין לא עיכלתי את הספר.
"אבל זה גרם לי לתהות מה היה קורה אילו קייט הייתה בריאה. רוב הסיכויים שעדיין הייתי מרחפת לי בשמים או איפה שזה לא יהיה ומחכה שיחברו אותי לגוף כדי שאוכל לשהות למשך פרק זמן על פני האדמה. אין ספק שלא הייתי הופכת לחלק מהמשפחה הזאת.
אתם מבינים, בניגוד לרוב העולם החופשי, אני לא הגעתי לכאן במקרה. ואם ההורים שלך יולדים אותך מסיבה מסוימת, אז מוטב שהסיבה הזאת תמשיך להתקיים. כי ברגע שהיא תיעלם, גם אתה תיעלם."
