אין כיף כמו לחזור לספר שזכור לך כלא מדהים מהפעם הראשונה שקראת אותו - ולגלות שהוא בעצם מעולה.
בחלקו אלו הציפיות הנמוכות שיצרו שנים של זכרון מעומעם שהספר היה לא משהו, בחלקו הוא ההיכרות המעמיקה יותר שיש לי היום עם דיאנה ווין ג'ונס. אני כבר יודעת מה לחפש, איך לזהות את ההומור העדין שלה, את האירוניה, את הקסם המוזר, הלא עקבי, חסר הכללים והגבולות של הספרים שלה.
שבוע המכשפות הוא אחד מספרי קרסטומנסי של דיאנה ווין גונס, סדרת ספרים המתרחשת בעולם של יקומים מקבילים. היקומים האלה מתפצלים זה מזה בעקבות אירועים היסטוריים גדולים כאשר כל יקום נוצר מתוצאה שונה של אותו אירוע היסטורי. לכל אדם בעולם יש מקביל בכל שאר היקומים - חוץ מקרסטומנסי: רב מג עוצמתי שמתקיים רק ביקום אחד ועליו מוטלת האחריות לפתור בעיות שנוצרות כתוצאה מקסם בכל היקומים.
שבוע המכשפות מתרחש בעולם דומה למדי לעולם שלנו, כלומר עולם מודרני עם היסטוריה דומה לזו שלנו - חוץ מזה שיש בו כוחות כישוף והם אסורים על פי חוק. מכשפים ומכשפות מועלים על המוקד כמו בימי הביניים.
הספר מתרחש במהלך "שבוע המכשפות" כך מכונה השבוע שבין ליל כל הקדושים ליום גאי פוקס ביקום בו הספר מתרחש. בשבוע הזה, בעולם של הספר, כוחות הכישוף חזקים במיוחד. הספר עוקב אחר המאורעות בפנימיית לארווד: פנימיה אליה נשלחים יתומים של מכשפים ומכשפות.
במהלך השבוע מספר ילדים בכיתה ו מגלים את כוחות הכישוף שלהם ואירועים קסומים ומסתוריים ומאוד בלתי חוקיים מתחילים להתחולל.
"עולם מתורבת שבו מעלים מכשפים ומכשפות על המוקד לא צריך היה להתפתח" אומר קרסטומנסי בשלב מסויים, ומשאיר לנו הקוראים לתהות האם זו אמירה תמימה או אמירה אירונית, על רקע כל מה שאנחנו יודעים על העולם המודרני שלנו.
בעולם טוטליטרי שבו כל אחד עלול להיות מועלה על המוקד באשמת כישוף, חברויות הן עניין מסוכן. הרי אי אפשר לסמוך על אף אחד. שוחד, הלשנה, פחד, בריונים שצוברים כוח, כל סיכסוך עלול להסתיים בהלשנה לרשויות. דיאנה ווין ג'ונס משרטטת עולם עצוב ומדוייק שבו כוחות הקסם אינם מוסיפים יופי לעולם אלא כאב ופחד.
האם הילדים בעלי כוחות הכישוף שנתונים בסכנה יצליחו להתאחד, לסמוך אחד על השני ולמצוא מוצא מהצרות שהם נכנסו לתוכן, כל אחד בנפרד?
"אני יודע שבריאן מגעיל, אבל עד עכשיו תמיד חשבתי שזה בגלל המצב שלו," העיר נירופאם
צ'רלס לא היה יכול לענות לו מיד, מפני שלא היה בטוח אם אפשר להפריד כך בין טבעו של אדם לבין המצב בו הוא נתון"
חוסר היכולת להפריד בין האופי לבין הנסיבות הוא נושא אחד שהספר עוסק בו: האם אותם ילדים, תחת נסיבות אחרות, היו יכולים להתפתח באופן שונה לחלוטין? אין דרך טובה יותר לחקור את השאלה הזאת מאשר השוואה בין יקומים מקבילים, בהם הנסיבות אכן שונות אך האנשים - אותם אנשים.
ולמרות שבסופו של דבר תימצא הדרך לשנות את הנסיבות ולאפשר לילדים סביבה בטוחה ומיטיבה יותר לחיות בה - קרסטומנסי המוזעק לעזור לילדים לא מוותר להם כל כך בקלות רק בשל נסיבות חייהם. כאשר הם רוצים להישאר מאחור ולתת לו לפתור את הבעיות בעצמו הוא לא מגיב בהבנה לנסיבות החיים הקשות שלהם:
"מה קורה פה?" אמר. קולו היה עדין כל כך עד שכולם הצטמררו. "הבנתי נכון את מה שאתם אומרים? חמישכתם, כולכם ביחד וכל אחד לחוד, חוללתם מהומה גדולה בבית הספר. אין לי ספק שאתם גורמים צרות צרורות למורים רבים מאוד ולשוטרים רבים מאוד. אתם מזמנים אותי הנה ממרחק רב, באמצע עיסוק חשוב ביותר, באופן שמקשה עלי מאוד לחזור למקומי. ועכשיו כולכם מציעים פשוט להסתלק ולהשאיר מאחור את עסק הביש שגרמתם לו. זאת הכוונה שלכם?"
התיקון של הנסיבות יגיע, אבל קודם כל הילדים יצטרכו לצאת מגדרם ולמצוא בעצמם את האומץ והכוח לפעול למענו.
דמות מרכזית בספר היא נאן. אאוטסיידרית, קרבן, ובעלת כוח שהוא ספק כוח קסם ספק כישרון, כמו הרבה פעמים אצל דיאנה ווין ג'ונס - הגבול בין קסם לכוח טבעי מטושטש. נאן היא מספרת סיפורים מחוננת. הסיפורים שלה יכולים ליצור מציאות, ליצור עולמות מקבילים האם זה קסם? או שזה פשוט מה שסופרים עושים עבורנו?
"את יודעת מה אני חושבת?" אומרת חברתה של נאן "כשתגדלי ותיעשי לסופרת ותכתבי ספרים, את תחשבי שאת ממציאה את הסיפורים, אבל בעצם כולם יהיו אמיתיים ונכונים באיזשהו מקום"
והספרים של דיאנה ווין ג'ונס הם בדיוק כאלה: היא ממציאה אותם ממוחה הקודח, אבל באיזשהו מקום הם אמיתיים ונכונים וזה המקום שבו אנחנו מתחברים אליהם.
ואם אתם רוצים לשמוע עוד על הספר ועל עוד ספרים של דיאנה ווין ג'ונס - האופה בתלתלים ואני דיברנו עליו בפרק השני בפודקאסט שלנו, לינק בתגובות:)
