ביקורת ספרותית על מסע של מאה צעדים - פרוזה # מאת ריצ'רד ק. מוראייס
ספר בסדר

---

על מה הספר מדבר, אפשר לקרוא בבירור על הכריכה האחורית. תיאור מדויק למדי. "מסע של מאה צעדים" הוא המסע שעובר חסן בן השמונה עשרה מן המטבח של המסעדה ההודית שפתח אביו בעיירה שקטה בצרפת, אל המטבח ממול, הצרפתי הקלאסי עם השפית הקשישה ומטילת האימה. זה בראש ובראשונה ספר קולינרי, תירוץ להתמוגג ולהתפעל מכל האפשרויות הכרוכות בעבודה במטבח - הקיצוץ, הערבוב, הטיגון, הבישול, עם כל הריחות, הטעמים, הצבעים, והחוויות המתלוות. בצד הזה הספר מצוין. כלומר למי שאוהב בישול ומתחבר אליו. מי שלא - ירגיש לאות מרוב התיאורים.

אז אני אוהבת בישול, ולחלק הזה התחברתי, וקראתי בהנאה רבה. עם זאת במהלך הספר התחיל לגדול בי גרגיר קטן של אי נוחות, ורק בסיום הספר הבנתי למה. שאלתי את עצמי: על מה הספר הזה מדבר? מה התמה המרכזית שלו? האם זה סיפור סינדרלה על בן עניים שהצליח? לא ממש, כי הסינדרלה היה סבו של הגיבור. הגיבור עצמו גדל במשפחת יזמים שהצליחה ואף התעשרה. אז חיפשתי נושאים אחרים: האם מדובר על קשייו של מהגר בארץ גזענית ומוכת דעות קדומות? האם מדובר על קשיי ההכשרה של שפים במסעדות עילית בצרפת? על הקושי המלווה את ניהול חיי המסעדנות? על החוקים הסוציאליים שמאפשרים לעובד מנולל לרושש מסעדן מצליח? על ההתעמרות של מדרגי מדריך המישלך במסעדנים?

ממש לא ברור. וזה לא שאין קונפליקטים בספר. יש ויש. אלא שהם לא מצליחים לתפוס נפח ותנופה בעלילה. למעשה הרגשתי קצת כמו בקריאה של "אן מהחווה הירוקה" - הכל מסתדר עד סוף הפרק, ולכל היותר עד הפרק הבא. מין מתיקות כזאת, קיטשיות שמשאירה את התחושה של אכילת מתאבנים רבים מדי - הבטן מלאה בלי תחושת שבע אמיתית.

וזהו. ספר בסדר. לא יותר ולא פחות.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מסע של מאה צעדים - פרוזה #