• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

מאת ריצ'רד ק. מוראייס

הביקורת של יסמין

תמונה של יסמין
דירוגדירוג
הוצאה לאור:ידיעות ספרים - הכורסא
שנת הוצאה:2010
סדרה:פרוזה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רבקי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

ספר סתמי ומשעמם למדי. לא הבנתי מדוע כל הביקורות משבחות אותו. אין בו כמעט עלילה, דמויות שטוחות, אי אפשר להזדהות אפילו עם אף אחת מהן מרוב שהן שוליות ורדודות. הסיפור לא מתקדם לשום מקום.
ברוב הספר מוזכרות מנות של אוכל, אך לא מוסברות בכלל המילים המוזרות ומה כל מנה מכילה. אולי יותר טוב שכך- הכול עושה רושם של אוכל דוחה. לדוגמא- ארנבת מבושלת בתוך שלפוחית שתן של עגל, שחיטת חזיר, כבד אווז.
שום שבר לא מעורר תאבון.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של בן אסתר
בן אסתר
תמונה של חמדת
חמדת
2קוראים|גיל ממוצע76|50%נשים

על המבקרת

תמונה של יסמין

יסמין

ותיקה
חברה מזה 13 שנים
199 ביקורות•1 נבחרות•1,087 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של יסמין
יסמין
ותיקה
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות199
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,087
דירוג ממוצע3.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת129מתח ריגול והרפתקאות29ספרות מקורית16

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של יסמין

תקשיבו לי

תקשיבו לי

טס גריטסן

סוף-סוף הצלחתי למצוא ספר מתח שלא ניתן להפסיק לקרוא אותו. הוא מרתק ורב תהפוכות מתחילתו ועד סופו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•יסמין
לב רעב

לב רעב

אשכול נבו

הקורא את אוסף הסיפורים בספר זה משול לאדם רעב, שנכנס למסעדה חדשה ומוגשות אליו מנות אוכל רבות. כל מנה (/סיפור) יותר תפלה מקודמתה, חסרת יצירתיות, משעממת, לא משביעה ולא מנחמת. הסועד (/הקורא) המתוסכל והרעב מנסה לעודד את עצמו, ומייחל להאמין שאחרי כל מנה עלובה כזו הוא לפחות יזכה לקבל קינוח מפתיע ומיוחד. אך לאכזבתו הרבה, מנת הקינוח (/סוף כל סיפור) לא מוגשת כלל. כל סיפור משמים ומיותר נקטע ללא כל סוף, פואנטה, רמז או תובנה. לאחר שהסיפור נקטע, הקורא כבר שוכח אפילו את שם הסיפור שקרא או מה היה בכלל תוכנו. אפילו שפת הכתיבה עילגת, רצופה בסלנג, ללא כל אמצעים ספרותיים ושזורה במילים באנגלית שנכתבו בתעתיק עברי מעצבן. יש מספיק ספרים אחרים וראויים יותר בעולם, וחבל לבזבז ולו לרגע את הזמן הנדרש לקריאת ספר מיותר זה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•יסמין
פעמון הזכוכית [מהדורת 2019]

פעמון הזכוכית [מהדורת 2019]

סילביה פלאת

הספר מומלץ מאוד לקריאה עבור כל מי שרוצה לחטוף דיכאון קשה/ להגביר את הדיכאון שהוא כבר שרוי בו/ לנסות להתאבד/להצליח להתאבד. לכן לא מובנות לי כל הביקורות האוהדות שהוא זכה לו, ודבר היותו ספר קלאסי שזכה לפרסום רב.
גם מבחינה ספרותית, הוא כתוב בצורה מבולבלת מבחינה כרונולוגית ובלתי מובנת. לעיתים הדמות הראשית מתארת פגישה עם גבר כלשהו, אך לא מובן אם זה מתרחש בהווה, או שבעצם היא רק נזכרה במה שהיה פעם. הסיפור משעמם ורדוד, הדימויים מדכאים ומעוררי סלידה. יש בו דמויות רבות, שלאף אחת בעצם אין תכונות אופי. כולן כאילו עשויות מקרטון. גם הגיבורה עצמה היא דמות מעצבנת, שלא ניתן להבין אותה או להזדהות עימה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•יסמין
ארכיפלג הכלב

ארכיפלג הכלב

פיליפ קלודל

ספר מעולה, מיוחד, מטלטל ועוצמתי. זהו בעצם סיפור אוניברסלי, שיכול להתרחש בכל מקום וזמן, מעין אלגוריה לטבע האדם. רוב הדמויות בספר קרויות בשמות כלליים כמו: הזקנה, ראש האי, הרופא, הכומר. תחילתו של הספר מזכירה במעט את הדילמה המוסרית שמועלית בספר (מעולה אף הוא) : "אור בין האוקיינוסים". אל אי נידח, בעל מזג אוויר ותנאי מחייה קשים, נסחפות יום אחד שלוש גופות של אנשים שחורים. קומץ האנשים שמגלה את הגופות האלמוניות הללו, מתלבט כיצד להגיב. הרוב רוצים להסתיר את העניין משאר תושבי האי ומהעולם כולו, ולקבור אותן בחשאיות. הדבר נובע מתאוות בצע, משיקול כלכלי ומרצון להימלט מפרסומת שלילית: משקיעים זרים אמורים לבנות באי מרחצאות, שיכניסו כסף רב לאי, ושאליהן יגיעו תיירים רבים. רק דמות אחת בסיפור: המורה, מסמלת את המצפון והמוסריות, והרצון לחקור ולגלות אנושיות. אך הוא עתיד להפוך לשעיר לעזאזל ולשלם מחיר יקר וטראגי.
הספר הותיר בי רושם עז ומחשבות זמן רב לאחר סיום קריאתו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•יסמין
נער האופניים

נער האופניים

אלי עמיר

כמו כל ספריו של אלי עמיר, זהו ספר טוב, קריא מאוד וכתוב בעברית יפה ועשירה. ממש תענוג לקרוא בו.
אלי עמיר מיטיב לתאר לאורך כל הספר את קורותיו של נער בשם נורי, שעלה מעיראק לישראל יחד עם בני משפחתו. התקופה המתוארת היא אמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. נורי נקרע כל הזמן בין שני עולמות מנוגדים שמושכים אותו כל אחד לכיוונו: מצד אחד, העולם הקודם והישן שלו- המשפחה ששולטת בו, תולה בו ציפיות רבות ומחליטה בשבילו היכן יגור וכיצד יתנהג (במיוחד אביו הפטריארך), אימו התובענית והמרירה, אחיו הלגלגניים והבלתי מפרגנים, התרבות העיראקית, המנהגים, המנטליות המזרחית, השמרנות והמסורת. מצד שני- הרצון להידמות ולהתערות בקרב האוכלוסייה האשכנזית השלטת והעולים הוותיקים, הפקידים השולטים בכל הביורוקרטיה, המוזיקה וצורת הלבוש השונה, המבטא האחר והבדלי המעמדות.
נורי מצליח בזכות חוכמתו הרבה השכלית והרגשית, מידותיו הטובות, חריצותו, יושרו ורצונו העז להגשים לאט לאט את כל שאיפותיו (ושאיפות בני המשפחה ממנו).
העלילה מעניינת ופתלתלה, ומכניסה את הקורא לתוך עולם המעברות, ירושלים החצויה ותקופת כהונתו של בן גוריון.
החיסרון היחידי של הספר טמון באורכו הרב. ניתן היה לקצרו לפחות בחצי, והדבר לא היה גורע ממידת ההנאה המופקת ממנו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יסמין
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

אכזבה מרה. אני אוהבת לקרוא על עולם הרפואה, מתעניינת בנושא וגם עובדת בבית חולים. כאשר ראיתי שיצא לאור ספר חדש, המתאר את חוויותיו של רופא מתמחה בגניקולוגיה באנגליה, שהחליט לפרוש מהמקצוע, ולכתוב על קורותיו בצורה מלאת הומור-החלטתי מיד לרכוש לעצמי את הספר הזה, בלי לחכות אפילו שהוא יוזמן לספרייה העירונית.
אבל הספר הזה כל כך מאכזב ולא שווה בכלל לקרוא אותו. אין בו שם עלילה או עניין. הוא כביכול כתוב בצורת יומן, אך בכל יומן חיים שאנו רגילים לקרוא יש רצף של התרחשויות, דמויות ועלילה מתפתחת. למעשה, הספר הזה יותר דומה לספר בדיחות. רובן בדיחות קרש שבכלל לא מצחיקות, וחלקן אנקדוטות דוחות על הפרשות גוף, או חפצים שונים ומשונים שאנשים (ובעיקר נשים) החדירו לגופם. הסוגיה היחידה החשובה בספר היא התנאים הקשים שבהם עובדים הרופאים בשלבי התמחותם (מיעוט שעות שינה, חוסר בזמן פנוי וכולי), אך גם כאן שום דבר לא חדש או מפתיע את הקורא. מערכת הבריאות באנגליה דומה לזו הישראלית. ספר מיותר ולא ראוי לכל הפרסומות והשבחים שחלקו לו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יסמין
הצמה

הצמה

לטישיה קולומבני

ספר מעולה, מיוחד, מעורר מחשבה, קריא ונוגע ללב. "גמעתי" אותו תוך כמה שעות. הפרקים בספר נעים לסירוגין בין סיפורן ודמותן של שלוש נשים . לכאורה, שלוש הנשים שונות לחלוטין זו מזו בתרבות, במקום המגורים, באמונה או במצבן הכלכלי. רק בסוף הספר, נשזר הקשר ביניהן, כמו צמה בשיער. החוט המקשר בין שלושתן הוא נחישות, כוח נפשי רב, מסירות למשפחה ו/או לעבודה ואסרטיביות.
אהבתי בעיקר את דמותה של סמיטה ההודית, שנאבקת בכל אמצעיה וכוחה הדלים למען מציאת עתיד טוב יותר לילדתה. התיאורים של הודו המצחינה (פשוטו כמשמעו) אך גם בעלת המנהגים המיוחדים, היו מרתקים ודוחים כאחד.
אהבתי גם את דמותה של שרה, שנאלצת להתמודד לפתע, בעקבות מחלתה, עם יחס מפלה ומכאיב של מעסיק ושותפיה לעבודה.
פחות אהבתי את הפרקים שעסקו בדמותה של ג'וליה. היא לדעתי החוליה החלשה בסיפור. הסיפור שלה היה "קיטשי" מדי לטעמי.
הספר עורר בי עניין רב ומחשבות, גם לאחר שסיימתי את קריאתו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יסמין
בגנו של עוג

בגנו של עוג

לילה סלימאני

הספר הזה הוא מסוג הספרים שהקורא שואל את עצמו תוך כדי הקריאה, ובמיוחד לאחר סיום הספר, מה היה הטעם בכלל לקרוא בו. לא מצאתי בספר עניין ותוכן, לא הפקתי ממנו הנאה, ידע או תובנות. אדל, גיבורת הספר היא דמות שטחית, קרה, ובעלת התנהגות לא מובנת, דוחה, שמעוררת שאט נפש רבה. היא לא משקיעה ומזניחה את בעלה, את בנה הקטן ואת עבודתה בתור עיתונאית, ועסוקה כל העת בחיפוש אחר גברים כדי להשביע לרגע את היצר המיני ודחפיה הבלתי נשלטים. לא אכפת לה אפילו איזה גבר היא מוצאת לצורך המפגש המיני הקצרצר- הוא יכול להיות מכוער לטעמה, זקן, אלים, חבר של בעלה או הבוס שלה. היא לא בוחלת בכלום. היא מוכנה אפילו לעשות זאת באמצע הרחוב, כשכולם מסתכלים.
התלבטתי האם להפסיק את קריאת הספר באמצע. קיוויתי שלפחות הסוף יהיה מעניין. אך הסוף היה פתוח ומעצבן, כמו שאר הספר.
לאור העובדה שנהניתי מאוד מקריאת הספר הקודם (שיר ענוג) של אותה סופרת- האכזבה מהספר הנוכחי היתה כפולה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יסמין
כל הפחדים בעולם

כל הפחדים בעולם

פיטר סוונסון

ככה ספר מתח טוב אמור להיות כתוב: מרתק מתחילתו ועד סופו, קריא, בלי אוסף של דמויות שוליות, שלא ניתן להבחין ביניהן ולזכור מי זה מי, בלי קללות בכל דף וגסויות, בלי חזרה לעבר בכל פרק, בלי בלש/חוקר מיוסר ואלכוהוליסט, בעל עבר שרודף אותו ומשפחה לא מתפקדת, שלא מתקלח, ישן או מחליף בגדים כמעט לאורך כל הספר...
אז מה כן יש בו: סיפור אמין (יחסית), מעניין ומותח שמסופר ברובו מנקודת המבט של אחת מהגיבורות, ומידי פעם מנקודת המבט של דמויות בודדות נוספות. שפה קולחת- לא גבוהה מידי אך גם לא ירודה, רוצחים סדרתיים, מעקבים, גופות מושחתות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יסמין

ביקורות נוספות על "מסע של מאה צעדים "

מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

ספר מזה חמוד ,כתוב יפה זורם עלילה מקסימה.
חסן בחור ממומבי מגיע עם משפחתו לצרפת,משפחתו פותחת
מסעדה לאוכל הודי ומשם מתחיל מסעו לעולם השפים.
ממליצה עליו בכיף.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

על מה הספר מדבר, אפשר לקרוא בבירור על הכריכה האחורית. תיאור מדויק למדי. "מסע של מאה צעדים" הוא המסע שעובר חסן בן השמונה עשרה מן המטבח של המסעדה ההודית שפתח אביו בעיירה שקטה בצרפת, אל המטבח ממול, הצרפתי הקלאסי עם השפית הקשישה ומטילת האימה. זה בראש ובראשונה ספר קולינרי, תירוץ להתמוגג ולהתפעל מכל האפשרויות הכרוכות בעבודה במטבח - הקיצוץ, הערבוב, הטיגון, הבישול, עם כל הריחות, הטעמים, הצבעים, והחוויות המתלוות. בצד הזה הספר מצוין. כלומר למי שאוהב בישול ומתחבר אליו. מי שלא - ירגיש לאות מרוב התיאורים.

אז אני אוהבת בישול, ולחלק הזה התחברתי, וקראתי בהנאה רבה. עם זאת במהלך הספר התחיל לגדול בי גרגיר קטן של אי נוחות, ורק בסיום הספר הבנתי למה. שאלתי את עצמי: על מה הספר הזה מדבר? מה התמה המרכזית שלו? האם זה סיפור סינדרלה על בן עניים שהצליח? לא ממש, כי הסינדרלה היה סבו של הגיבור. הגיבור עצמו גדל במשפחת יזמים שהצליחה ואף התעשרה. אז חיפשתי נושאים אחרים: האם מדובר על קשייו של מהגר בארץ גזענית ומוכת דעות קדומות? האם מדובר על קשיי ההכשרה של שפים במסעדות עילית בצרפת? על הקושי המלווה את ניהול חיי המסעדנות? על החוקים הסוציאליים שמאפשרים לעובד מנולל לרושש מסעדן מצליח? על ההתעמרות של מדרגי מדריך המישלך במסעדנים?

ממש לא ברור. וזה לא שאין קונפליקטים בספר. יש ויש. אלא שהם לא מצליחים לתפוס נפח ותנופה בעלילה. למעשה הרגשתי קצת כמו בקריאה של "אן מהחווה הירוקה" - הכל מסתדר עד סוף הפרק, ולכל היותר עד הפרק הבא. מין מתיקות כזאת, קיטשיות שמשאירה את התחושה של אכילת מתאבנים רבים מדי - הבטן מלאה בלי תחושת שבע אמיתית.

וזהו. ספר בסדר. לא יותר ולא פחות.

לפני 13 שנים•נצחיה
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

האוכל הוא חלק בלתי נפרד מחיינו.יש את אלו ש"חיים כדי לאכול",ויש את אלו ש"אוכלים כדי לחיות" (כמוני).האוכל הוא לא רק מזון,אלא גם סממן תרבותי,אתני וחברתי.אוכל יכול להפגין רגשות (לא סתם אומרים ש"הדרך אל ליבו של גבר היא דרך הקיבה שלו"). אבל יותר מזה,אוכל נקשר אצלנו לבית.אצל רוב האנשים זה ככה.טעמים וריחות שהם ספגו בילדותם ילוו אותם לכל אורך חייהם,והם בתורם ינחילו אותם לילדיהם.

אצלי,זה היה מרק העוף של סבתא פולנייה.איכשהו,תמיד שאני חושב על אוכל,הדבר הראשון שקופץ לי לראש זה המרק עוף של סבתא. אבא תמיד מתלוצץ שפעם המרק הזה לא היה כזה טוב.בהתחלה,מתברר,שסבתא שלי לא בישלה טוב (האימה!מתברר שסבתות לא נולדו מבשלות טובות!).המרק עוף היה יוצא דלוח, ולמעלה היו נראות טיפות שומן. לקח זמן עד שסבתא הבינה שאפשר להקפיא את המרק ואז לחתוך את השומן שמצטבר למטה,שירקות מסוימים נותנים טעמים מסוימים,ושלא צריך לשים עוף שלם אלא אפשר להסתפק רק בעצמות העוף (בלי אבקת עוף חס וחלילה!).
תמיד אומרים שמרק עוף זה מעפן."מה כל כך טוב במרק עוף?".המלעיזים יגידו שזה סתם מרק,לא מרק מפתיע ומקפיץ,בלי איזה פאנץ' במרק.לא נותן לך איזה זבנג,לא מעיף אותך לשום מקום.
אבל מי צריך מרק שיעיף אותך.מרק עוף הוא מרק מנחם.טעם של בית בשיא תפארתו.כל סבתא מתפארת במאכל שלה,ואצל סבתא שלי זה המרק עוף.ושלא תבינו לא נכון,היא יודעת להכין עוד הרבה דברים (רק שאותם אני לא אוהב),וגם סבתא השנייה שלי יודעת לבשל (רק שההתחברות שלי לתרבות העיראקית מסתכמת באורז...).

ריצ'רד מוראייס חוקר בספרו שנראה במבט ראשון כ"סתם עוד ספר" את הקשר בין האוכל שלנו לבין מי שאנחנו. חסן חאג'י יליד בומביי,סופג מינקות את ריחות הבישול ההודי (שסביר להניח שלא ימצאו חן בעיניי).הודו הצבעונית על כל גווניה באה לידי ביטוי בבישול,תערובות תבלינים מקפיצות,חריפות,מתקתקות וחמוצות. חסן ומשפחתו עוברים ללונדון (בטוויסט עלילתי שיכולתי להריח מראש.הא,משחק מילים בלתי מכוון) האפרורית ומשתקעים ברובע האסיאתיים.אבל הגעגועים עזים,והרגליים שלהם (בעיקר של אב המשפחה) מציקות,והוא מחליט לקחת אותם למסע באירופה (אה,שכחתי לציין שהם מיליונרים).הם בסוף משתקעים בלומייר,כפר בעמק הלואר בצרפת.ויד המזל (או יד המחבר) עשתה שהם יגורו בדיוק מול מסעדת שני כוכבי מישלן,"הערבה הבוכייה" ("לה סול פלורה" למצורפתים שבנינו).וכמובן,הם לא סובלים אחד את השני.וכמובן,חסן בסופו של דבר עובד במסעדת כוכבי המישלן.

העלילה מאוד צפויה.הרגיש כמו תסריט של סרט שיכולתי לראות בקולנוע.זה לחלוטין ספר לחובבי בישול.אינני מתיימר להיות בשלן גדול.כן,אני יודע לשבור ביצה ולהכין עוגה (אל תדאגו כמובן לא מהביצה בלבד...).אני יודע לעזור לאמא במטבח שצריך,לטגן את הבצלים-להכין את הקציצות-לטגן ולחכות (וגם לאכול).מוראייס מעלה בספרו את השאלה המעניינת במיוחד "מהו אוכל?".
כשחסן מנותק ממשפחתו ההודית וממסעדתם,והולך את מאה הצעדים (ומכאן שם הספר) למסעדת "הערבה הבוכייה",מסע של מאה צעדים נראה כמסע חוצה עולם.חסן נאלץ להשלים ולהגיע להבנה שעליו להתנתק משורשיו ההודיים אם הוא רוצה להצליח במטבח הצרפתי.חסן חותך את השורשים,וכאן עולה השאלה-"אדם ללא אוכל ילדותו,מהו?".

ואם אסכם,הספר חביב אך לא יותר.צריך רק להוסיף הערת אזהרה לספר-לא לקרוא אותו כשיש מזון ליד.חצי מהספר אני רק מוצא את עצמי מפנטז על אוכל והולך למטבח לאכול משהו.אם עליתי בגלל הספר הזה במשקל,אני אתבט את ההוצאה לאור! (לא באמת,אין לי עורך דין...)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•omers
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

חד משמעית זה רומן של עולם הבישול. נער הודי צעיר ומוכשר מאוד בתחום הגסטרונומי מצליח למרות הקשיים הרבים הנקרים בדרכו לפתוח מסעדה מצליחה בקנה מידה בינלאומי עם מיטב מאכלי הגורמה . את מומחיותו הוא חב כמובן לאביו שהיה בעצמו מסעדן מוכשר ובהמשך -למורתו הצרפתיה שכנתו המבוגרת , בשלנית ושפית ידועה בפני עצמה ,לאחר שזיהתה את יכולותיו וכשרונו ,שהתעקשה לקחתו תחת חסותה ואשר תמכה בו לאורך כל דרכו הקולינרית עד שברבות השנים הצליח להערכה רבה ביותר של שלושה כוכבי מישלן.
מי שאין לו מושג בתחום הגסטרונומי כמוני יעשיר את עולמו באי אלו מושגים מהמטבח ההודי והצרפתי וצירופי מזון שונים ומגוונים כמו: " גוזלי יונים הצלויים .. הממולאים לבלב , כבד ברווז ובצל ירוק , ארנבת ... ביין פורט בתוך שלפוחית שתן של עגל..."( עמ' 216) לחובבי הבישול במיוחד ולכל מי שמזון ואוכל טוב הם בראש מעייניו יתענג מאוד על הספר הזה. ספר טוב ומומלץ.

לפני 13 שנים•שקדנית
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

עלילותיו של חסן, נער רגיל בעל חלומות דרך הודו, אנגליה וצרפת.
נהנתי מאוד מהספר, אהבתי את החיבור בין הסיפור הזורם לבין עולם הקולינריה. אין ספק שהספר ימצא חן בעייני חובבי הבישול בינינו. הסופר שוזר בעלילות כל פרי, ירק, ותבלין הקיימים בעולם, כמו כן את כל סוגי הבשרים הקיימים ומאכלים משלל עדות. מומלץ בחום אך לא לקרוא על בטן ריקה!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אל
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

קראתי את הספר בנשימה אחת. הוא סוחף.
התאורים בספר מצוינים ,גם ציוריים וגם
לא מפורטים מידי.
הוא קליל ,מעניין ומפתיע.
לא עמוק במיוחד ,לא מעורר מחשבות אבל מהנה מאוד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רבקי
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

ספר קליל, לא מזיקטוב לנירוי המח משטויות במיוחד בימים אלו.
הסיפור פשוט, עליה מטאורית, כמעט ללא מיכשולים , ללא טינה ותחרות, של נער מוסלמי ממומבאי בצרפת עד שנהיה שף של מסעדת שלושה כוכבים במישלו.
זהו , בעצם אמרתי כמעט את הכל על הספר.
יש מעט דרמה. מזכיר את החלליות וויג'ר, אשר חצו את מערכת השמש ויצאו אל מיחוצה לה בלי לבזבז אנרגיה מכדור הארץ. העיקרון הוא כי כוכבי הלכת הסתדרו יפה וכל כוכב, בזמן הנכון נתן האצה אל מיחוץ למערכת.
הספר קל לקריאה , נעים ומשעשע.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

ריצ'רד ק. מוראייס

ספרים שמתעסקים באוכל לא עושה לי את זה אבל בכל זאת היה משהו מעבר. סביר

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
מסע של מאה צעדים

מסע של מאה צעדים

מאת ריצ'רד ק. מוראייס

הביקורת של יסמין

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של יסמין
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“קראתי את הספר בנשימה אחת. הוא סוחף. התאורים בספר מצוינים ,גם ציוריים וגם לא מפורטים מידי. הוא קל”

8/9
ביקורות על מסע של מאה צעדים
הבאה
אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“ספר קליל, לא מזיקטוב לנירוי המח משטויות במיוחד בימים אלו. הסיפור פשוט, עליה מטאורית, כמעט ללא מיכשו”