הביקורת נכתבה ביום שני, 17 בדצמבר, 2012
ע"י Forever
ע"י Forever
וואו..
הייתי מהופנטת במשך 6 שעות.ולא אכפת לי.
הספר הזה מצא את דרכו אלי בזמן הנכון או שמא אני מצאתי את הדרך אליו.
רגע,אני צריכה לדבר על הספר.אוקיי
אז ביאטריס,אוי ביאטריס ביאטריס
הייתי רוצה להיות כמוה.
לעזוב את המשפחה כדי ללכת בדרך משלך? את אמיצה.
להגן על אהוביך בכל מחיר? את אמיצה.
להתמודד עם פחד שתמיד חוזר? את אמיצה.
ליפול באהבה..את אמיצה.
הייתי רוצה להיות ככה,ללכת בדרך משלי,לא לחשוב מדי אך בכל זאת לחשוב.לתת לחברים למצוא את מי שאת באמת ולהישאר איתם.לא לפחד להיות שברירית.אולי בכל זאת השברים. האלה מחפשיםאת דרכם להיווצר אצלך שוב.להיטמע בך.
ספר.מדהים.שגם עוזר במתן תשובות על שאלות שאנו הדור הצעיר שואלים את עצמנו.בדרכנו אחר משמעות.
עלילה מרתקת,מרגשת,מפחידה,קצת מעציבה אבל עם הכאב הקטן הזה בלב שכיף להכיל.
וכמובן..אהבה.
"אני לא זקוקה לעזרה שלך.חשבת על זה פעם?" אני אומרת."אני לא חלשה,אתה יודע.אני יכולה לעשות את זה בעצמי".
הוא מייד בראשו."את חושבת שהאינסטיקט הראשון שלי הוא להגן עלייך כי את קטנה,כי את בת,כי את נוקשה,(בדגש).אבל את טועה".
"האינסטיקט הראשוני שלי הוא לדחוף אותך עד שתישברי,פשוט כדי לראות כמה חזק אני צריך ללחוץ",הוא אומר ולוחץ חזק באצבעותיו כשהוא אומר "תשברי".
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
