• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מפוצלים

מפוצלים

מאת ורוניקה רוֹת

הביקורת של Paranoid Android

תמונה של Paranoid Android
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
מפוצלים

מפוצלים

מאת ורוניקה רוֹת

הביקורת של Paranoid Android

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של Paranoid Android
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2012
סדרה:מפוצלים #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
☺ נטע התולעת שנכנסת לספרים ולא יוצאת אף פעם ☺
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“אזהרה יש פה יותר מדי ספויילרים אוקיי נתחיל במשפט שאני המצאתי "משמעות הפיצול הוא שאתה נטול פלג,ו”

20/155
ביקורות על מפוצלים
הבאה
Forever
לפני 13 שנים

“וואו.. הייתי מהופנטת במשך 6 שעות.ולא אכפת לי. הספר הזה מצא את דרכו אלי בזמן הנכון או שמא אני מצאתי”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.).

-ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם-
אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו.
קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה.
אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף הפתעה! הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים.
כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים.

לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל.


הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הני דיסקין
ש
שעיונת
ה
הקיסרית הילדותית
א
אור
תמונה של sister fox
sister fox
תמונה של LiveTheDream
LiveTheDream
תמונה של אורגת הדיו
אורגת הדיו
7קוראים|גיל ממוצע30|86%נשים

על המבקרת

תמונה של Paranoid Android

Paranoid Android

חברה מזה 12 שנים
2 ביקורות•7 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של Paranoid Android
Paranoid Android
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות2
לייקים שקיבלה7
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה1

דיון על הביקורת

2 תגובות
ה
הני דיסקין•לפני 11 שנים
את צודקת לחלוטין. לי אישית נמאס מספרי העתיד שמשקפים איזשהו שלטון דפוק ונער ונערה שמאופיינים באומץ לב ורוצים למרוד (ראי נוסח משחקי הרעב, אגדה, הרץ במבוך ועוד בקטגוריה הנ''ל. חוץ ממשחקי הרעב, ששם אהבתי את הנאמנות של פיטה) אבל מה לעשות... פעם היו דרקונים וקוסמים, ואז התקדמו לערפדים ואנשי זאב... וזה מה שנשאר בקטגוריה. מה יהיה הדבר הבא בתור? שנות השישים??
נערה עם קעקוע דרקון
נערה עם קעקוע דרקון•לפני 11 שנים

ספר חביב עם גיבורה איומה, תודה על הביקורת.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Paranoid Android

Paper Towns

Paper Towns

John Green

בסך הכל ספר ממש קליל ונחמד למרות שהעלילה עומדת במקום רוב הזמן והסוף קצת צפוי ומשעמם. ההתעסקות של הגיבור ב'עלי עשב' של וולט ויטמן והנסיון להבין ולהכיר את מרגו בעזרת היצירה היה פשוט מקסים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Paranoid Android

ביקורות נוספות על "מפוצלים"

מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

****




"שלום גאיז אנד גירלז בסדנה לכתיבה יוצרת! מיי ניים איז ורוניקה רות, נולדתי בשנת 1988, ואני לא רוצה לעבוד שוב אפילו וואן סינגל דיי בימי חיי. קראתי את "משחקי הרעב", אפילו פעמיים (טוב, עשרים ושש פעמים), וחשבתי לעצמי, היי, גם אני יכולה לכתוב כזה! איי אם דה שיט, מאן!

כי מה אני צריכה, פור גאד סייקס? עולם עתידי, אחרי חורבן של מלחמה נוראה (אמרו לי שקוראים לזה דיסטופיה אבל אני לא מתה על מילים ארוכות), אני אמציא לו כמה חוקים שרירותיים כדי שיהיה מעניין... אוקיי, כל האנשים שנשארו בחיים מחולקים לארבעה... לא, חמישה פלגים - בעיקר כי מחוזות היו לנו במשחקי הרעב ואסור שזה יהיה דומה, רייט? - לפי ה...אופי. יס, דאטס רייט! לפי האופי. מי שאוהב להילחם יהיה ב"אומץ לב"! מי שאוהב לעזור, יהיה ב"הקרבה עצמית", מי שחכם יהיה ב"אוריינות" וכן הלאה, יו גאט דה בייסיק איידיאה. ואי אפשר לעבור מפלג לפלג. אסור! וואנס בחרת, בגיל 16, דאטס איט, פור לייף! כי לכל אחד יש רק תכונה אחת בולטת. למשל אצלי, זה לגנוב רעיונות, לשנות כמה דברים, ולעשות כאילו זה ממש אוריג'ינל. לונג סטורי שורט, אי אפשר להחליף פלג באמצע. איזה מתח, אני מתה.

אוקיי, פה נכנסת הגיבורה. נערה בת 16, יפה טו דיי פור אבל שלא יודעת את זה, והיא ממש טובה, בחץ וקשת.. או, לא, רגע, אה, כן - השלכת סכינים! פאר אינף... . היא אמיצה, ויש לה מנהיגות. ויש שמה גם מישהו חתיך. עם סוד אפל. זהו. מתאהבים, ידה ידה, ורוצים להרוג אותה בגלל שיש לה כמה יכולות, לא רק אחת! היא גם אמיצה וגם טובת לב וגם רוצה לעזור! זה ממש מאיים על העולם! ועל האחדות של הפלגים! היא מפוצלת! וואו! את זה לא היה בהנגר גיימז, אה?? סאק מיי דיק סוזן קולינס, יאה!

מה? זה לא מחזיק וואטר? כי אין היגיון בחמישה פלגים ובכל המבחנים המטופשים שהם עוברים? מה? וזה שיש לה כמה יכולות זה בעצם טוב אז למה שירדפו אחריה? ויש זיליון הולז בעלילה? מה פתאום, בולשיט. קידז וויל לאב איט. אין להם שכל! מספיק שיש ביוטיפול הירו, איזה חתיך, עולם עתידני, היא נלחמת באיוויל, וחשבון הבנק שלי יהיה מיליונרית.

יאללה, תקנו, טינאייג'רז, תקנו! זה טרילוג'י! אז זה שלוש ספרים, במחיר שלושה. כדאי!"


****

(מצטער אם פגעתי, וזה)

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

כקוראת ספרי נוער למודת ניסיון ובתור שירות לציבור עליי להתריע מפני מגיפה.
זה התחיל ב"משחקי הרעב", אותו קראתי בהנאה רבה ובלי שום חשד. המשיך עם הספר "אגדה" שקראתי במשך כל הלילה במקום לישון. כאשר קראתי את "הבחירה" על רצפת החנות צומת ספרים (נכון שאני לא היחידה שעושה את זה?) אחד מהקטעים היה כל כך מעורר מחשבה שהפסקתי לקרוא ובהיתי באוויר בחיוך אווילי, עד שאחד מהמוכרים שאל אותי מה קורה.
מה משותף בין כל ספרים אלו? תנו לי לסכם בקצרה. כל ספרים אלו הם (נסו להגיד את זה בנשימה אחת): טרילוגיות-המתארות-דיסטופיה-ובה-שלטון-אכזר-שולט-ונגדו-מתקוממת-הגיבורה-האמיצה-בת-העשרה-בעודה-מתלבטת-בין-שני-נערים-נאים-המאוהבים-בה-נואשות. אני מחפשת דרך שנונה ומקוצרת לתאר ספרים כאלה, אשמח להצעות.
עד שפתחתי לראשונה את הספר "מפוצלים" כבר הספקתי לצבור ניסיון, והיום אני יכולה להריח ספר כזה ממרחק ולהשליכו מידיי בהבעה למודת סבל. לכן, כאשר הדבר הראשון שחשבתי כשקראתי את הספר היה "לאיזה עולם הכניסו אותי הפעם?" הבנתי שמשהו מסריח כאן וסגרתי אותו בהפגנתיות.
אז בסוף קראתי אותו. ובכן ההתחלה לא הייתה משהו, אבל מהאמצע הספר נהיה גרוע ממש.
והרי מגרעותיו של הספר ועיקרן תחילה:
עונה להגדרה שהזכרתי מקודם, שמוצתה עד דק.
עלילה לא מתוחכמת כפי שהיא מתיימרת להיות.
דמויות שלא ניתן לאהוב (מבטיחה שניסיתי).
סיפור אהבה צפוי להחריד.
בכלל כל העלילה צפויה להחריד.
דיונים פילוסופיים שלא פותחו מספיק.
בקיצור, טעויות מרצפות את הספר כמו לבנים במדרכה. לא פלא שהוא הגיע במהרה למדף נידוני המוות של הספרים (אני מדברת, כמובן, על מדף החמישים אחוז הנחה).
אבל הטעות הגדולה ביותר, הגורלית ביותר והטעותית ביותר נעוצה בקונספט פשטני למדי שיש בספר: החלוקה לפלגים. למה זו טעות? ובכן, זכור לי ספר מסוים המתאר בית ספר בו התלמידים מתחלקים בין בתים שונים על פי האופי שלהם. איך קוראים לו? נכון, הארי פוטר. רב המכר השני בגודלו בעולם.
אז ההקבלה לא מושלמת, אבל הקורא הנבון יכול לעשות את ההקשר בין פלג אוריינות לבית רייבנקלו, פלג ידידות לבית הפלפאף ופלג אומץ לב לבית גריפינדור. לבית סלית'רין אין מקבילה, וניתן רק לשער שזה נובע מחוסר רצון להיחשף לתביעות משפטיות בגין הפרת זכויות יוצרים מצד ג'יי קיי רולינג.
למה זו טעות גדולה כל כך? ובכן, נניח שאתם רוצים להיבחן לנבחרת כדורגל. האם הייתם רוצים שמסי ייבחן לאותו מקום? אם אתם נבחנים באודישן לתפקיד הגיבור, האם הייתם רוצים למצוא את בראד פיט בחדר ההמתנה? ואם הייתם כותבים ספר, האם הייתם רוצים להיבחן בהשוואה אל הארי פוטר? אני יודעת שלא כולם מתים עליו, אבל חייבים להתחשב בעובדה שאת הספר היחיד שעולה עליו במספר העותקים כתב אלוהים.
אז יש לנו את בית גריפינדור ואת פלג אומץ הלב. שניהם מתהדרים באומץ לבם. אבל בעוד שילדי בית גריפינדור מקריבים את עצמם למען חבריהם, משליכים את עצמם לסכנה כדי להציל את העולם ומסתערים לקרב נגד כוחות הרשע, בפלג אומץ הלב הם נאלצים להיאבק אחד בשני, להשליך את עצמם אל תוך ומבעד לרכבת נוסעת ולעמוד על גשר רעוע מעל לנהר סוער.
תנו לי לומר משהו: אומץ הוא מנגנון השמדה עצמית.זה לא מקרה שכל הדברים שמפחידים אותנו- גובה, אש, חושך, ים, מקומות סגורים- מובילים למוות בסופו של דבר. הפחד הוא כלי הישרדותי. כן, להשליך את עצמך מתוך רכבת נוסעת זה אמיץ. ובכן, גם לקפוץ מראש בניין גבוה זה אמיץ. אבל זה אידיוטי. ואם יש שני אנשים שעומדים בראש בניין גבוה, קל לדעת מי ימות קודם- מי שירד למטה דרך המעלית, או האחד שייקח את הדרך המהירה יותר. אני רוצה להעביר מסר הפוך מזה שמועבר במפוצלים: פחד הוא הכרחי וחשוב. אומץ הוא חטא, שקיומו מוצדק רק אם עומדים על המאזניים חייהם של אחרים. כבאי שנכנס לתוך בית בוער כדי לחלץ איש שתקוע שם הוא אמיץ וראוי להערכה. אדם שמכניס את עצמו לבית בוער כדי להראות לחבר'ה, הוא אידיוט. והוא ימות מהר יותר.
פחדו, חבריי. פחד יכול להציק ולהפריע, ובהחלט יש להתגבר עליו. אבל לא לעזוב אותו לחלוטין. פחדו מספרים גרועים ואל תתנו להם מקום בביתכם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מרים
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

אתמול בערב הלכתי עם אחי לסרט בסינמה סיטי בראשון
וגררתי אותו לסטימצקי ,
איכשהו יצא שקניתי ספרים @_@
למרות שאמרתי לעצמי שאני לא קונה יותר כלום עד האייקון .
היה מבצע 1+1 אני יכולה לוותר עליו??

בכל מקרה ,הסתכלתי על הספר , והכריכה ממש מצאה חן בעיני,
וגם העלילה אז החלטתי לקנות את הספר ^_^

התחלתי על הבוקר את הספר , וממש חכיתי לחזור הביתה כדי להמשיך לקרוא.
הספר ריתק אותי ונהנתי ממנו מאוד .

בזמן שקראתי את הספר ההקבלה שעלתה לי לראש היא דת ומסורת מה שמצופה מאיתנו לעשות .
ללכת בכיוון שההורים והחברה שלנו מתווה עבורנו .
יכול להיות שההורים שלנו חושבים שהם יודעים יותר טוב או אפילו שהם באמת צודקים ,
אבל בסופו של דבר זוהי הבחירה שלנו להחליט על הכיוון שלנו בחיים .

בזרמים מסויימים בדת שלנו ובכל דת אחרת לצורך העניין
מנדים את אלה שחושבים/מתנהגים בצורה שונה .
אין סובלנות לאחר .
והם תמיד חושבים שהם צודקים ושהדרך שלהם היא הנכונה .

חשיבה כזו היא מוטעית, היא גורמת לפילוג ולשנאת חינם .

אם היינו יכולים לקבל את העובדה שלכולנו יש מחשבה אישית
ואנחנו לא צריכים לצעוד בצעדי הדת או החברה או אפילו של ההורים שלנו
אולי העולם היה נראה קצת שונה.

העלילה היא על נערה בשם ביאטריס , שגדלה בפלג שנקרא הקרבה עצמית .
באיזור מגורייה יש 5 פלגים עיקריים .

1.הקרבה עצמית -פלג בו האנשים מסתפקים במועט , עוזרים לאחר ומקריבים את עצמם לטובת הזולות
2.אוריינות-פלג שמעריך ידע,חוקר את הסביבה וממציא
3.כנות -פלג בו אין סינון ליחס ולצורת הדיבור של התושבים
4.אומץ לב - פלג בו התושבים מסתכנים במעשים "אמיצים " והם מערך האבטחה של העיר כולה
5.ידידות - פלג שבו כל התושבים נחמדים אל השני

יש עוד תת פלג שנקרא חסרי פלג הם למעשה אנשים שלא מצליחים להשתלב באף אחד מהפלגים .

כאשר כל נער ונערה מגיעים לגיל 16 הם עוברים אבחון שמראה לאיזה סוג פלג הם מתאימים , ולמחרת מתקיים טקס בו הם בוחרים לאיזה פלג הם רוצים להשתייך.

במידה והם בוחרים בפלג בו הם גדלו אז הכל עובר על ימי מנוחות .
במידה והם מחליטים לעבור פלג אז המשפחה שלהם מנדה אותם .

הפלג קדום לדם .

ביאטריס גדלה בפלג של הקרבה עצמית , היא לא הורשתה להסתכל במראה כל יום או ללבוש בגדים צמודים או לאכול בשר .הפלג שלה הוא פלג שדואג קודם כל לזולת ורק אח"כ לעצמו.

אני יכולה להבין היא הרגישה לא שייכת (להסתכל במראה אחת לשלושה חודשים???)
כאשר מגיע יום המבחן ביאטריס מקבלת תוצאות חריגות ,
וכאשר מגיע הרגע של המבחן היא בוחרת בפלג שונה .
פלג אומץ הלב.

ברגע שהיא הגיעה להחלטה הכל השתנה .
כעת החיים שייכים לה והיא מחליטה לטובת עצמה .
אך , לא הכל ורוד , כעת היא ניצבת בקשיים חדשים
היא נחשבת עריקה , נחשבת לתת פלג
ועליה לעבור מבחנים קשים על מנת להשתייך לפלג של אומץ הלב.

אך למרות כל הקשיים , היא מגלה צחוק , וחברי אמת , אהבה ,והיא לומדת על עצמה המון .

במהלך תקופת האימונים היא משתנה וכך גם התפיסה שלה לגבי העולם .

אני לא ארחיב יותר לגבי העלילה ... כי טוב , תקראו לבד ...

מקווה שתאהבו את הספר :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Miaka
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

ספר מצוין!!!
אני ממליצה לקרוא אחרי שאת/ה בן 11 (לפחות) כי יש שם קצת קטעים, איך להגיד? סוטים.
הספר מספר מנקודת המבט המיוחדת של ביטריס/טריס נערה בת 16 (אם אני לא טועה), שצריכה לבחור.
אגב, הבחירה לא כל כך חשובה, בסך הכל מה שיקרא אם היא תטעה זה שהיא תמות, סבבה? העולם לא יתפוצץ אף נבל (כמעט) לא ישתלט על העולם וכאילו, יחסית גורל העולם לא מוטל על כתפיה, סבבה?
כאן מתחילה ההזהרת ספוילר
אחרי שבי/טריס בוחרת (ותוך כדי סוג של נוטשת את משפחתה) היא מגיעה לאומץ - שזה סוג של הצבא של הארץ שלה, מסובך להסביר, כשתקראו תבינו - ושמה היא מתאהבת (זה לא כתוב במפורש בספר!) בבחור חתיך שהשם שלו זה פור (לא טוביס!!! מדגישה!). פור מלמד אותה איך לשרוד בעולם שלהם בתור מפוצלת, מאוחר יותר היא תגלה שגם הוא מפוצל. לבסוף תופסים אותם ו... בכלל לא תאמינו האהבה מנצחת! (איך זה בכלל לא היה ברור מההתחלה!) בלה בלה בלה הם מצילים את החברים שלהם (שהפכו סוג של לרובוטים) ואז בורחים (כי הם עכשיו סוג של פושעים).
ההמשך הוא כבר בספר הבא בסידרה - נאמנים - שאותו אתם כבר יכולים לקרוא בעצמכם.
אגב, לסידרה (שלושה ספרים) עשו גם סרטים, שגם הם מצוינים!! (התמונה שלי נגיד היא מהסרט הראשון)
אני מתנצלת אם יש טעויות, קראתי את הספר לאחרונה לפני בערך שנה, אז בואו נגיד שהזיכרון שלי לא משהו.
זהו, לעכשיו.....

לפני 4 שנים•
★★★★★
•ג'ינה
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

קודם כל, לפני שאני מתחילה, הייתי רוצה לומר תודה לאבא הטוב, הנפלא והמתחשב שלי, שמבין את חשיבותם של המבצעים.
חמישה, הייתם מאמינים?! חמישה!!! אמא שלי התפלצה, אבל זה היה קרוב לתאריך יום ההולדת שלי אז היה אסור לה לצעוק.
אושר!
בעיקרון, הלכנו לקנות בגדים. מדהים. כן, אני יודעת מה תחשבו. אני בת. אני צריכה לאהוב לקנות המון בגדים. לא ממש. אני פשוט נותנת לאמא שלי ולאחותי הגדולה לקנות מה שהן רוצות. אני עצמי מסתובבת עם אבא שלי ועם האחים שלי.
אז... ראיתי סניף של צומת ספרים. למזלי, האבא המדהים שלי (שהוזכר בהתחלה) מבין אותי בצורה מושלמת. לא הייתי צריכה אפילו לפתוח את הפה, וכבר היינו בפנים. הוא הסתכל על המדפים של המבוגרים, אני פשטתי על האגף על הנוער, והאחים שלי סתם הסתובבו וזרעו הרס בכל מקום.
הוא יצא עם שלושה ספרים, אני עם חמישה, והשלמות המשיכה. תולעי ספרים יש בכל מקום, אנשים. פשוט צריך לדעת איפה לחפש.
מפוצלים, כמו שכבר הספקתם בטח לנחש, הוא אחד מהספרים שבחרתי. ספר מדהים. אי אפשר שלא לאהוב ולהתחבר לביאטריס (טריס) ולאופי שלה. אם עדיין לא הספקתם לקרוא, אל תחכו הרבה. אני מכתירה בזאת את הספר הזה לאהוב עלי השבוע.
נו? אתם עדיין כאן?! אני צריכה לתת לכל אחד הכרזה אישית?! (פרי תוצרתה של המורה שלי למדעים... איזו חמודה היא!)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'ן
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

הפעם אני פותחת באזהרה- אם אתם אוהבים את הספר הזה, אל תקראו את הביקורת הזו.
כן, זו לא עומדת להיות ביקורת קוטלת לספר עצמו, אבל זה עדיין יכול לעצבן.
-
יום אחד, כמה בבוקר מישהי בשם ורוניקה (לא שזה קשור, אבל ורוניקה?), היא אהבה לקרוא, והחליטה שהיא רוצה לכתוב ספר, טוב ויפה וי, עד כאן הכל טוב. היא הניחה נייר, עט וקסת דיו (This is my story! Do with it what I want ~) היה לה רעיון נחמד, היה לו פוטנציאל, אבל אז היא התחילה לנסות לנחש מה קורה בראש של נערה בת שש-עשרה, ו- אז באה המפלצת!
מחיית דמעה נוסטלגיה, לא חשוב.

את הספר הזה קראתי בהרבה תקווה, לאחר הדברים שנאמרו עליו ציפיתי למשהו מדהים, הספר היה נחמד ותו לא, אולי הוא היה זוכה לחיבה מצידי אלמלא דבר אחד, טריס.

הכירו את ביאטריס פריוור! בלונדינית עם עיניים כחולות, עושה קעקועים פעם ביומיים, ובעלת מנהג מגונה לומר שהיא אנוכית בסוף כל פרק. הדבר היחיד שטוב בה זה שהיא לא יפה. ועל זה הערכתי נתונה לך ורוניקה.
הנה מה שיש לי לומר על טריס-
אוקי! את מכוערת! את אנוכית! למה את כל כך דואגת להזכיר את זה? אני מניחה שהיה בסדר אילו היא הייתה אומרת את זה פעם אחת, אבל היא אומרת את זה כל כך הרבה פעמים שזה נשמע כאילו היא מרוצה מזה. זו אחת הסיבות לא לאהוב אותה.
זה שהיא גאה בזה שהיא אנוכית, לא בגלל שהיא לא יפה.
עוד דבר, היא באמת אמרה שהיא נגעלת מאל רק בגלל שאל בכה?! זה היה כל כך מגעיל שהפסקתי את הספר באותו רגע וגמרתי שני ספרים עד שחזרתי אליו.
סיבה שלישית, היא מתייחסת לכולם כאילו הם נחותים ממנה, כולל את החברים שלה. זה לא היה מודגש אבל זה היה כל כך מעצבן שבאיזשהו שלב היא הפסיקה לחשוב על כריסטינה וויל ורק חשבה על עצמה, החבר החתיך שלה ולהסתובב עם החברה המקובלים.
סיבה אחרונה ומספיילרת- היא הרגה את וויל, אני לא אסלח לה לעולם. ולא. זו לא הייתה הישרדות. קטניס הייתה יורה בו? הארי היה מקלל? לא! הם היו לפחות מנסים! זה היה פשוט מעצבן ולא נחוץ. והפעם היחידה שהספר הזה השפיע עלי.
אה! ההורים שלה נהרגים והיא כולה 'סבבה, לא יכולתי למנוע את זה'.

ועכשיו, לאחר שסיימתי להוציא את כעסי על טריס, ואלה בעצם כעסי על הספר, נעבור לדמויות.

כריסטינה, היא הייתה חמודה, חברה טובה ונערה אמיצה, החברות שלה עם וויל הייתה כל כך צפויה שצחקתי על טריס שהיא לא קלטה את זה. בסך הכל, אני מקווה שכריסטינה עשתה לה הרבה רגשות אשמה בספר הבא.

מי עכשיו?! וויל! וויל הנחמד והמצחיק! וויל שתופס לחם ואוכל אותו! יחי וויל! (רגע, מה?!) הו וויל, הדמות האהובה עלי, אני לא יודעת למה, אין לי מושג. והוא, בדיוק כמו כריסטינה, בעל לב טוב ודמות נפלאה. כן, אני מקללת מישהי עכשיו.

ועכשיו אין לי הרבה מה לכתוב, כי אני ברגשות מעורבים לגבי אל, זה לא היה מתאים לו! פתאום האופי שלו משתנה? איך הוא היה יכול לעשות את זה?! למה הוא לא זרק אותה למים?!!!.
טוב סתם. אבל לדעתי, הוא היה דמות חמודה ונפלאה, וזה לא היה כל כך אמין שפתאום הוא רוצה להרוג ילדה. נקודה פחות רות.

תקעו בחצוצרות כי אוריה מגיע! עכשיו אני ארכין ראשי בסליחה לפני הסופרת ואומר תודה ברגש על יצירת הדמות הזו!.
-סליחה ורוניקה-
הו תודה זה עבר!

קולטת שלא כתבתי כלום על טוביאס
טריס לא ראויה לו. זה מסכם הכל. בסך הכל הוא מגניב, ויש בו משהו חכם. והוא אמיץ, אבל בזה אני לא מחדשת כלום

אם לכלול את כל ה"ביקורת" הזו ביחד. זה בעצם מכתב זועם לוי היקרה על יצירת דמות כמו טריס. אני בכל זאת אקרא את הספר הבא, אני לא מספיק חזקה, אני פשוט אעמיד פנים שביאטריס פריוור לא קיימת והספר יהיה מושלם.

-ג'קס-

לפני 11 שנים•ג'קס
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

*** ביקורת מכילה ספוילרים

בשלוש עשרה שנות חיי הספקתי לאסוף מאגר בלתי מבוטל של אנשים ששנאתי. ביאטריס פריור היא אחת מהם.


ביאטריס "טריס" פריור - נערה בת שש עשרה, (בלונדינית, כחולת עיניים), שחיה בתוך שיקגו האפוקליפטית, המחולקת לחמישה פלגים כדי ליצור עם חזק ומאורגן. וישנם גם המפוצלים, אנשים שעליהם לא שולטת תכונה אחת והם מהווים איום כביר על האימפריה כי "הם לא יכולים לשלוט עלינו, ותמיד נעשה להם צרות".

למרות שחונכה וגודלה בפלג הקרבה עצמית, ביאטריס בוחרת בפלג אומץ לב, שם היא מתוודעת לאהבה ותשוקה שמהם לא סבלה קודם, ועוברת את האימונים המפרכים תוך פספוס מוחלט של לוח המטרה (אימוני ירייה ברובה וזריקת סכינים), והצצה במראה כל כמה שעות (או כמה דקות); ומגלה להפתעתה שלמרות שהיא לא יפה במיוחד, ("עיניי גדולות מדיי ואפי ארוך מדיי"), ולא מצטיינת באיברים מושכים, היא בכל זאת מושא נעיצת מבטיהם של הגברים.


ואם אתם תוהים מה גרם לי לשנוא את ביאטריס, אם היא בסך הכל גיבורה רכרוכית טיפוסית - אל דאגה, יש לי ציטוטים.

רגליו קרובות מאוד לראשי. אני צריכה לנחם אותו, אני אמורה לרצות לנחם אותו, לזה חונכתי. אבל במקום זה אני חשה גועל. מישהו שנראה כל כך חזק לא צריך להתנהג כמו חלש. למה הוא לא יכול לבכות בשקט, כמו כל האחרים?

"לא אפגע בך. אף פעם לא רציתי ל…" אל מכסה את פניו בשתי ידיו. "אני רק רוצה לומר שאני מצטער, אני כל כך מצטער, אני לא… לא יודע מה לא בסדר איתי, אני… בבקשה תסלחי לי, בבקשה…"
[...]
"תתרחק ממני", אני אומרת בשקט. הגוך שלי נוקשה וקר. אני לא כועסת, אני לא פגועה, אני לא כלום. אני אומרת בקול נמוך, "ואל תתקרב אלי שוב, לעולם."
עינינו נפגשות. עיניו כהות וזגוגיות.
"אני נשבעת לאלוהים שאם תתקרב אלי אני אהרוג אותך." אני אומרת. "חתיכת פחדן."

(ואת המונולוג המרגש הזה היא אמרה לאלברט, עריק שהיה מאוהב בה נואשות ומסיבות כלשהן הוא נכנס לדיכאון וזה הרס אותו והוא ניסה להרוג אותה, (צעד חכם). הוא התאבד כמה ימים אחר כך בהיעדר מישהו שיעצור אותו. היא לא באה לטקס ההלוויה.)

עכשיו ברצינות: אני לא יודעת למה יש כאלה שמפרשים את הקטע הזה כביטוח לחוזק ולאומץ של טריס - הוא בדיוק ההיפך, משתי סיבות: (א) אדם חזק לא ישפיל אחרים כדי לרומם את עצמו, ו(ב) לסלוח זה דבר קשה, אבל לא בלתי אפשרי. לסלוח משמעותו אומץ, יקירי. להפנות גב הוא לא מעשה אמיץ. לפגוע במישהו שפגע בך הוא לא מעשה טוב. וזהו.

אז, אני לא יודעת אם הבנתם הרבה מהשורות האלה, אבל ורוניקה רות' יצרה מפלצת. היא ערבבה את כל האנשים ששנאתי, את כל הרגעים האלה שבכיתי, לבד, ואף אחד לא היה שם, בתוך דמות אחת, אישיות אחת, תכונה אחת, גיבורה אחת - שמייצגת אומץ לב אבל בעצם פחדנית יותר מכולנו.


אוקיי, כשסיכמתי את עניין טריס כמיטב יכולתי, הבה נעבור לנושא הבא.

"אנשים נוטים לייחס לי תכונות נעלות", אני אומרת בשקט. "הם חושבים שבגלל שאני קטנה, או בת, או נוקשה, אני לא מסוגלת תהיות אכזרית. אבל הם טועים."

תראו, אני לא רואה בעצמי אדם מושלם, וגם לא אדם נעלה או טוב, אבל אני משתדלת, אתם יודעים? אני משתדלת לא להתנהג באלימות כלפי האחיות שלי כי מגיע להן אדם שאפשר לסמוך עליו, ואני נחמדה לכולם כי אני מבינה שלהכיר בתכונות הרעות שלך זה לא מספיק, ורוע לא עוזר לעולם הזה, ואני החלטתי לא להסתפק ב"אנחנו, בני האנוש, רעים ומחריבים את עולמנו", כי לא אכפת לי ויש אנשים טובים, יש, יש אנשים נעלים, ולמה לי לא להוסיף טוב לעולם הזה?
אני מבינה שלחלק מהקוראים היה נחמד לראות שביאטריס לא מושלמת, אבל, קצת פרופורציות; אדם כמוה לא מתאים להיות מנהיג, ולא גיבור, והיא - ביאטריס - זאת שנלחמת באקדחים ועומדת על שלה בעוז - היא לא גיבורה.

והלאה, לנושא הבא: תגובות לא אמינות, פשוטו כמשמעו.

ויל. עיניו חסרות הבעה, והוא פועל כמו אוטומט, והוא בכל זאת ויל. הוא מפסיק לרוץ ומסתכל עלי, רגליו נטועות באדמה ואקדח בידיו. תוך רגע אני רואה שאצבעו על ההגה ושומעת שכדור נכנס למחסנית, ואני יורה. עיני עצומות.
הקליע פוגע בראשו. אני יודעת, כי לשם כיוונתי.

היא רצחה את הידיד שלה. אני, כאילו, באמת צריכה להגיד יותר? שתברח, שתתכופף - שתהמם אותו, שתתלבט. שתביע חרטה. אבל היא דואגת מהחברה שלה, קריסטינה - מהחברה שלו (חברה חברה) - וממה היא תגיד כשהיא תדע שטריס רצחה אותו. כמובן שהיא עצמה לעולם לא היתה מודה בזה - הסיבה היחידה שקריסטינה עומדת לדעת היא שהיא ערקה מפלג כנות, שם מלמדים אותם לזהות אדם שמשקר.

אמא של טריס מתה, כמה עמודים לפני הרציחה של ויל, במחווה עילאית וכדי להגן על הבת שלה. אני לא אתעכב על העניין של הקיטש הצפוי סוחט הדמעות, אלא על התגובה של אבא של טריס, מה שמו.

"זה טוב", הוא אומר ונשמע מתוח. "זה מוות טוב."

כן, למה לא, מותק, מוות טוב, מוות זה טוב, כי אנחנו חיים למען המוות, מטרה נעלה, משאת נפשנו.

"יש כאן אנשים עם רובים. כשהם יראו אותי, הם יהרגו אותי, אם יוכלו", אני אומרת בשקט לאבי. אני מחפשת את עיניו. "לתת להם להרוג אותי?"
הוא מסתכל עלי כמה שניות.
"לכי", הוא אומר, "והאל יהיה לצידך."

(אבא של טריס לטריס.)

ואז קורה עוד מקרה דומה, כשאבא של כריס מוסר את נפשו, (בעוד מחווה עילאית למען טריס), היא מיידעת את אח שלה, כאלב (במקור כיילב אבל התרגום גרוע) במותו. ותגובתו כדלהלן;

"מה עם אבא?" הוא שואל.
אני רק מנידה בראשי.
"טוב", הוא אומר וכמעט נחנק, "הוא היה רוצה שזה יהיה ככה."

טוב, המטרה של הציטוטים האלה מלכתחילה הייתה להראות כמה התגובות לא אמינות, אבל אני חושבת שיש משהו מעבר לזה. ורוניקה רות הפכה את כל הפלגים למוקצנים מדיי - גם את הרעים וגם את הטובים. הרעים היו רעים, סתם ככה, בלי מניעים, והטובים בעצמם היו מטורפים על כל הראש, וכך גם הסופרת. יש כאן זלזול עצום, עצום, בערך החיים והערכים הטובים האמתיים ויציאה עצומה מפרופורציות. למה חייבים לענות אותך ולהכריח אותך לספר את כל השקרים שלך בפלג כנות? למה ידע הופך אנשים לרעים באוריינות? למה, בכלל, מוות הופך להיות דבר טוב או נשגב או נעלה?


ועוד בעיה היא השפה הלא אחידה. אני לא בדיוק יודעת אם הבעיה היא בתרגום או בטקסט המקורי, אבל קצת מוזר לכתוב, "קשה לי לעצור את הדמעות כשאני רואה את הפחד בעיניו הכהות" (חרוז!) ו"כתפי כואבת בטירוף", באותה פסקה. לא מקצועי.


בכל אופן, יש רק עוד נקודה אחת קטנה שאני רוצה לציין לפני שאסיים (סוף סוף), והיא דיי שולית ואני דיי בטוחה שאף אחד לא שם לב אליה, אבל היא מתקשרת לשבועות (ועכשיו כבר חודשים) האחרונים בהם יצא השיר החדש של סיה, elastic heart. מי שראה את הקליפ (https://www.youtube.com/watch?v=KWZGAExj-es - אם תרצו), אני מניחה שכבר שמע על הפרשנות השגויה שמייחסת את מה שקורה בין שני הרקדנים למשהו מיני. פדופיליה.
האמת היא שהם אמורים לייצג אבא ובת.

אז כמו שאמרתי, בחלק כלשהו בבחינות הכניסה לאומץ לב המשתתפים נדרשים לתת לבחורים חתיכים לנעוץ בהם אלקטרודות, ולהתמודד עם הפחדים הכי נוראיים שלהם, מול עיניהם של השופטים.
טריס מפחדת מסקס. עד כאן טוב ויפה, אבל לאחר ההתמודדות המרשימה שלה במבחן חברה שלה, קריסטינה, אומרת לה שנפוצה השמועה שזה אמר לזאת שזאת אמרה לזה שאמרו לה שהשופטים צחקו למוות במבחן של טריס.
טריס אומרת לה שהיא מפחדת מאינטימיות.
קריסטינה: "סקס."

הכל היום נהיה כל כך זול ונמאס לי מזה.

(סקירה סופית: כתיבה גרועה למדיי, עלילה ממוחזרת, דמויות נוראיות, סרט עוד יותר, לא מתכוונת להמשיך לקרוא עוד עמוד אחד בסדרה הזאת.)


טוב, אז זאת היתה הביקורת שלי על מפוצלים שנכתבה בערך בשבע שעות שהתפרשו על ארבעה חודשים, אני הייתי ריין ואתם הייתם סימניה. הלכתי ללמוד למבחן באנגלית.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•~RAIN~
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

אני מצטער שקניתי את הספר הזה.
ברצינות. רשמית, אני שונא את הספר הזה.
אז עכשיו תשאלו את השאלה המתבקשת-למה, אם כך, דירגתי את הספר עם שלושה כוכבים?
התשובה היא די פשוטה-
זה ספר שנחמד לקרוא כשממש אין לך מה לקרוא, אבל לא שווה לקנות אותו. תשאילו אותו מהספריה, מחבר, אבל לקנות? אם הטעם שלכם בספרים דומה לשלי, תעשו לעצמם טובה, ואל תעשו את הטעות הזאת.
ראיתי את רוב הביקורות כאן, וכול מה שראיתי שיבח את הספר ואמר שהוא טוב וכו' וכו'. אין לי מושג למה חושבים ככה.
למה אני כל כך שונא את הספר?
טוב, א. הוא כתוב בלשון הווה. אני שונא את זה. פשוט שונא. אבל לרוב זה נסבל.
ב. החוקים מטומטמים וההיגיון עקום.
ג. למה יש ****** דמות גיבורה כל כך מטומטמת וכל כך חזקה? כאילו, אם עד היום חשבתי שאלי מתיכון לילה 2 סתומה, אז זה פשוט ואוו. זה שיא גינס. צריך לתת לה פרס על זה או משהו. כשיבוא היום שבו כל המתים יחזרו לחיים ויחלקו פרסים, בפרס "הדמות המטומטמת ביותר בעולם הספרות של כל הזמנים", הקול שלי נתון לך, (ביא)טריס!
ויש גם את העניין הקטנטן שהוא ספויילר שכולל בתוכו קיינד-אוף ספויילר לתיכון לילה 2.עד היום שנאתי רק שתי זוגות בעולם הספרות. רון והרמיוני, אלי וסילבן. היום נוסף זוג חדש! הכירו את טריס(ביאטריס) ואת פור(שכחתי את השם האמיתי שלו!)! כאילו, מה חשבה לעצמה הסופרת המטומטמת?!?! ואגב, אם כבר ספויילר- נכון כתוב שלביאטריס מתאים להיות גם באוריינות? טוב, אני חולק על זה.
יש.
לה.
קליטה.
איטית.
אחרי שהזריקו לה את החומר המזורגג שאמור לשלוט עליה? טוב, ברגע הראשון הבנתי מה זה החומר הזה. היא הבינה את זה רק אחרי כמה עמודים טובים... דברים שהתחברו לי ברגע הראשון לקח לה עידנים להבין.
ונכון היא שאלה את עצמה אם היא אשמה המוות של אל? נכון פור אמר לה שהיא לא?
אז יש לי חידוש עבורכם, טריס, פור. כן!!!!! את אשמה במוות שלו, סתומה!
סוף ספויילר

זה ספר שמתיימר להיות מותח, מרגש, עצוב, בלתי צפוי, שייגרום לאנשים להתסכל אחרת על המציאות ולראות משמעות שונה בערכים.
מצטער, ורוניקה, לא הצלחת. אצלי, בכל אופן. הכל צפוי. אין שום דבר מותח או מרגש או עצוב.
סליחה, יש משהו עצוב. הטמטום של טריס.
כל מה שהספר גרם לי הוא לחשוב עד כמה האנשים שם סתומים כשהם מחלקים את כולם לחמש קבוצות ערכי-על, בהם אסור לעסוק באף ערך אחר, ושהפלג המחורבן קודם לדם.

אז כן, זאת אמורה להיות קטילה. לא מצא חן בעיניכם? חושבים אחרת? מצטער. זאת דעתי ושום דבר לא ישנה אותה.
קראתי אותו רק כי חשבתי איך לקטול אותו אחר כך. אני לא עושה את זה הרבה, אבל את הסדרה הזאת אי לא מתכוון להמשיך. מצטער טריס, הסוף שלך מעניין לי ת'תחת.

אם אין לכם מה לקרוא חוץ מזה, אם לא מפסיקים לנדנד לכם לקרוא את זה, תקראו. אני את שלי אמרתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•The dark dragon
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

גם אתם תהיתם מה גורם לכמות כה גדולה של ספרים דיסטופיים העוסקים בנערה שקבוצת בני גילה מחליפה את משפחתה, שעליה לשרוד טירונות אכזרית, להשיג השגים גופניים על אנושיים, לגלות שהעולם אינו מה שסיפרו לה, לגלות את האהבה (אבל לא את הסקס...) ולגלות שיש לה סגולות יוצאות דופן? נתקלתי לאחרונה במספר ספרים בפורמט הזה - את "משחקי הרעב" קראתי ראשון (ואהבתי) ועוד כמה ספרים באותו נוסח שלא קראתי, והספר הזה.

העולם בו חיה ביאטריס מחולק לפלגים כשכל פלג חורט על דגלו תכונה אחת ומחנך את ילדיו על פי אותה תכונה. אין בדרך כלל יחסים בין הפלגים ורק פעם בחיים, בגיל 16 יכול הנער או הנערה לבחור בפלג שונה בו יחיה מעתה. אם הוא בחר בפלג אחר מזה בו גודל - ינותקו קשריו עם האנשים שעד אז היו הקרובים אליו ביותר. הדילמות שהסיפור מציב מעניינות אבל הסופרת מעדיפה תאור הרפתקאות על פני פיתוח הנושאים היותר מופשטים, בעיקר, אני חושבת, כדי לא להעיק על קוראיה.
הספר כתוב די טוב. הוא מדלג על קטעים לא הגיוניים בסיפור, חותר קדימה ומייצר מתח - גם מלאכותי - ע"י שינוי החוקים.

אין לי מושג מה גרם לכמות הספרים בז'אנר הזה. בניכוי החקיינות וזרם ה"גם אני" יש פה תופעה שאולי מצביעה על צורך: ומה שאפשר להגיד לגבי ארבעה ספרים מקריים בתחום ("משחקי הרעב", "הבחירה", "מחוננת", "מפוצלים") הוא שכולם נכתבו על ידי סופרות צעירות (ונאות לפי התמונות...), כולן אמריקאיות שבאו ממדינות הפרובינציה, וכולן בוגרות של חוגים לכתיבה יוצרת באוניברסיטה...
אפשר לקרוא את הספר הזה שאינו דורש יותר מדי התעמקות, שאין בו כמעט "חפירות", שכולו פעולה ומתח. רוב מי שהתלהבו ממנו לפי הביקורות היו בני נוער. נראה שרות סימנה את קבוצת הגיל של קוראיה הפוטנציאליים וככל שעולה גיל הקורא, פוחת הסיכוי להנאה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar