ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 בדצמבר, 2012
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
"הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים ב,יב). פסוק זה שימש ומשמש מלבד לתיאור מרהיב של האביב הקרב, כתיאור מטפורי לגאולה העתידה. חיים באר מנסה לפרוש ברומן זה, שהוא גם רומן אידאולוגי וגם רומן חניכה, את הזרמים, את המחשבות ואת הכוחות שרחשו בציבור הישראלי ערב מלחמת ששת הימים.
במוקד הסיפור נמצא נחום גבירץ נער ירושלמי רגיש ומופנם משכונת כרם אברהם, המשרת כחייל ברבנות הצבאית, שנחשף בעת שירותו בשנה שקדמה למלחמה לטיפוסים שונים, המייצגים פסיפס של דעות ושל זרמים. נחום עצמו הוא דמות מופנמת, בודדה, בעיקר מתבוננת וקולטת את אשר סביבה, כאשר במהלך הסיפור הוא מושפע הן ממפקדו הוולגרי וחסר הרגישות, והן משני קברני היחידה, אשר אחד מהם, זיסר, מתגלה כאדם חד, אוטודידקט, חריף ודעתן. רק לקראת סוף הסיפור בעקבות מחלתה של אמו, ורחלי, נערה אשר מעניקה משמעות לחייו, הוא מתחיל לגלות את עצמו. באר, כירושלמי שגדל בסביבה בה מתרחש חלק ניכר מהסיפור: כרם אברהם, גאולה, שנלר, תל ארזה והאזור, מיטיב לתאר את ירושלים של שנות החמישים-שישים על נופיה ועל טיפוסיה השונים ובצורה כובשת במיוחד את היותה עיר מחולקת.
חיים באר לקח על עצמו לכתוב סיפור, עשרים שנה אחרי התרחשותו (הרומן יצא בשנת 1987), אשר מנסה להתחקות אחר השורשים האידאולוגיים שהתחילו לנבוט בשנים הראשונות למדינה ועד מלחמת ששת הימים, ושלימים יבואו לידי ביטוי בתנועת 'גוש אמונים' ובנותיה. הסיפור עצמו כתוב היטב, אך הניסיון של באר להפיח חיים וליצור תיאור אותנטי של הרעיונות האידאולוגים, כושל. באר לעיתים לוקה בשטחיות, לעיתים באירוניה, ובוודאי בראייה חד-צדדית. ניכר שבאר מכיר את הדמויות המוזכרות בסיפור (תלמידי הרב קוק ויוצאי לח"י) אבל היכרות זו היא בעיקר היכרות המבוססת על פופוליזם-פשטני, לא מעבר לכך. ובהקשר זה הרומן אינו יותר מאשר סאטירה פוליטית פשוטה וצפויה.
בשורה התחתונה, הסיפור עצמו איטי ויפה, ואף מצליח לגעת. את הרעיונות והאידאולוגיות קחו בערבון מוגבל.
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
