עלילת מתח מאיסלנד, מקום מסקרן ומרתק ובכל זאת העלילה כתובה בצורה מסורבלת, הרומן לכאורה העוטף את העלילה מיותר לחלוטין, בכל זאת ספר נחמד.

״אחרית פולחן״-אירסה סיגורדרדוטיר

הוצאת כנרת זמורה ביתן
350 דף

חוץ משמות שוברי שיניים של שמות משפחה, ערים ורחובות, הכל נהדר ומותח.
אני חושבת שלא אחדד את האיסלנדית שלי בקרוב.

ת׳ורה גודמונסדוטיר, עו״ד ואמא חד הורית לשני ילדים בני 16 ו-6, מקבלת שיחה מאמיליה גונטליב מגרמניה שמבקשת ממנה לחקור על מותו של בנה הרלד, סטודנט לתואר שני באיסלנד שהגיע בחילופי סטודנטים מגרמניה. היא ובעלה מתלוננים שהמשטרה לא נותנת להם אינפורמציה והם בטוחים שהרוצח שנתפס, איננו אשם.
היא מצרפת אותה לאיש סודה, מת׳יו רייך ואז מתגלים דברים על הרלד.

הרלד גונטליב, הואי, בריאט אינרסדוטיר, בריאנסי, אנדרי ת׳ורסון, בריאון קרלסון, הלדור כריסטינסון ומרתה מיסט היו החבורה הצמודה של הרלד וקראו לעצמם אגודת הכישוף-מלאוס.
אנשים שמתעניינים בציד מכשפות ודברים כאלו שקרו בהיסטוריה.
הרלד נרצח, הואי בכלא מואשם, לכאורה, ברצח שלו והחברים ממשיכים להפגש.

הרלד ביצע בגופו פירסינג, קעקועים, פיצול לשון, השתלת ברגים כדי להראות קרניים ושינויי גוף נוספים.
הוא ירש מסבו ציורים יקרים ונדירים של עינויים מהמאה ה-15.
הוא היה אובססיבי לציד המכשפות שהתרחשו בבמאה זו.
סבו מאד אהב אותו והרלד ירש ממנו את אהבתו להיסטוריה ונרשם ללימודי תואר שני, כשראש החוג הוא פרופ׳ גונר גסטוויק, שהיה האיש הכי לא אהוב בסגל המרצים וגם זה שגילה את הגופה ההרוסה של הרלד.
הרלד התעניין במיוחד בסמלים מאגיים. וגם ליד גופתו היה סמל מאגי שלא ידעו מה הוא מסמל.
בקיצור, בחור מוזר מאד.

כולם אשמים, לכל אחד היה משהו לא תקין עם הרלד.
הנסתר עולה על הגלוי והנסתר נשאר כמעט עד סוף הספר שאז מתגלה הרוצח וזה לא מי שחשבת.

אז מה קשור הספר ״פטיש המכשפות״, נזירים אירים, שלל אבוד מסקאוהולט ושני בישופים, קללות והרלד?

ספר מתח טוב עם כותרת לא נכונה (צריך להיות טקסים אחרונים).
מותח עד הסוף.
והסוף עצמו, ההבנה מי זה הרלד, WOW.
הסוף סיפר את כל מה שקרה ולמה קרה.
שאפו!!!!!

אכזבה היא רגש בעייתי. בדרך כלל היא תוצאה של ציפייה שאינה מתממשת. וציפייה היא משהו שאינך יכול להימנע ממנו: אתה מצפה על בסיס חוויות שחווית, במיוחד אם היו טובות.

התחלתי לקרוא את הספר הזה עם ציפיות, שנבנו על חוויות שסופרים סקנדינביים (איסלנד מוגדרת סקנדינבית?) אחרים בנו: אהבתי את סטיג לרסון בספרי המילניום השוודי, אהבתי את יו נסבו באדום החזה הנורבגי, אהבתי למדי את ספריו של פטר הוג הדני, כמובן אסטריד לינדגרן, אנדרסן, קנוט המסון ואחרים. אני יודעת שזו שטות גמורה להתייחס למוצאו של סופר כאל איזושהי הבטחה - אבל אני מודה שאני חוטאת בזה.

התקציר על הכריכה האחורית מבטיח: "גופתו של סטודנט גרמני שעיניו עקורות וסמלים חקוקים על גופו..." אבל הסופרת לא חשבה שככל שתשקיע דמיון ותאורי זוועה בתעלומה, (ציד מכשפות, עינויים, מגיה שחורה ועוד) בסוף היא תצטרך לפתור אותה...והפיתרון הוא כה מאולץ ולא אינטליגנטי, שאתה מצטער שהוא בכלל עלה בדעתה.
הסופרת היא סופרת ילדים (כתוב על העטיפה). אני מקווה שכתיבתה לילדים טובה יותר מכתיבתה למבוגרים, אבל אם לשפוט לפי הדמויות הצעירות - סטודנטים ומתבגרים - בספר הזה, אפשר להניח שהצעירים באיסלנד הם לא מפותחים, שמרנים וילדותיים.

אבל אפשר לומר גם משהו טוב על האכזבה שלי: היא תקטין את הציפייה מהספר הסקנדינבי הבא, מה שכנראה יגדיל את הנאתי ממנו...נחמת עניים.

אינני נוהג לקרוא ספרי פשע....הם לא כל כך מעניינים אותי. איסלנד, לעומת זאת, עניינה אותי מאד. לפני כשלוש שנים עסקתי בה קצרות במהלך עבודתי. מקום מסקרן מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית והסטוריה כמעט מכושפת. גם זכורה לי פגישה עם שנים מאזרחיה, גבר ואישה, שהתברכו בעיניים בגוון כחול עמוק מסנוור שכמותו לא ראיתי מאודי.....אז לאחר שנים שהספר הזה העלה אבק על מדף הספרים ולכבוד היום האחרון של החג הראשון של סוכות החלטתי לחפש משהו אחר ממה שאני קורא בדרך כלל. הגעתי לספר הזה.

היתרון הגדול שלו בעיני הוא שהוא קריא מאד וגם שופך מעט אור על ההסטוריה הדתית של איסלנד כמו גם על חלק אפל בנצרות – רדיפת מכשפים ומכשפות. היה לי די ברור שגבר בן 40 ואישה גרושה בת 36 המנסים לפתור יחדיו תעלומה מורכבת יצליחו ליצור עוד שותפות שאינה קשורה בהכרח בתחום המקצועי. זה חלק מהחיים. לא? מעבר לכך העלילה סיקרנה אותי, והדברים שנאמרו שם על איסלנד גרמו לגלות שוב עניין במדינה ובהסטוריה שלה. הואיל וספרי פשע לא מעניינים אותי לא טרחתי לחשוב האם הסיפור אמין או לא, כשם שאינני טורח להקדיש מחשבה למידת האמינות שבסיפור הנזל וגרטל....

זו היתה בעיני קריאה קלה ולא תובענית, אולי הפגם היחיד הוא תיאורים די מבחילים אבל זה כנראה חלק מנושא הכשפים ופולחני השטן למיניהם. אולי אחרים הקוראים ספרי פשע אחרים כעניין שבשגרה לא יראו בכך משהו יוצא דופן.

ובכל זאת ניסיתי לחשוב כיצד יורשיו של האיש מנצרת, זה שהציע להגיש את הלחי השניה והטיף לחמלה ולרחמים, רדפו בחמת זעם ובאכזריות נוראה כל מי שלא נראה להם; דווקא יורשיהם של אותם נוצרים ראשונים, שסבלו רדיפות אכזריות עד שדתם הפכה לדת מדינה, הוכיחו את תקפות דבריו של לורד אקטון: “All power tends to corrupt; absolute power corrupts absolutely".

השורה התחתונה: לא ספרות עילאית מחד, אבל ספר קריא מאד, מאידך. תערובת של הכל מכל – רומאן, פשע וצער גידול ילדים..הסטוריה על קצה המזלג מתובלת במעט נופים. נחמד.

אם כתיבה מנדרינית (סינית) על כל תוויה מסובכת ללימוד. איסלנדית תהייה המתסכלת להיגוי עם כל עיצוריה. (בספר יש לא מעט דוגמאות "שוברות" לשון).

זהו ספר מרתק המביא איתו משב רוח ספרותית מרעננת של מתח מקורי רווי מיסטיות ומסתורין אפלים.
ספר בעל עלילת מתח מסוג קצת שונה, המתרחשת במקום "טרי וחדש" ששום יד ספרותית לא הספיקה לחרוש ולטחון. הנשקפת מנקודת מבט לא טיפוסית - של אלה שדווקא אין להם יותר מידי רקע בתחום הבילוש וללא יותר מידי סמכויות חוק רשמיות בחקירה.
יש גם אנושיות וחיים המסתתרים בין כל האכזריות, האכזבות, הפולחניות והנקמה. והומור קליל שמסה להסיח מהשיברון שמסביב.
אבל אחר כל ההתודעות אי אפשר שלא לשאול: מה היה קורה אילו לא אותו המקרה המביש? אותו אירוע מצער שנרקם והוביל לסיפור הטראגי של אותו סטודנט תימהוני בעל התשוקה המוזרה לכישוף ועינוי.

היא, תורה, עורכת דין איסלנדית שיודעת גרמנית . הוא מתיו, איש שמייצג כסף גדול מאוד שמחביא הרבה סודות בארץ מאוד תרבותית, במרכז היבשת - בגרמניה. הנה הם יחד, מחפשים דרך לפענח סמלים ומראות לא ברורים. נעליו הקלות ומגפי ההליכה שלה - הוא בקי בעולם שלו, היא בקיאה בעולם שלה. ספר החוקים שלמדה לא מכין אותה לקרוא את המפה כהלכה, הידע שלו על מקומו של הכבוד בעולם של בעלי הממון לא הכין אותו למפגש עם מיתולוגיות נורדיות נשכחות. בין לבין היא מנסה לשפר את מיצובה במשרד עורכי הדין שבו היא עובדת, וגם מלהטטת בין ילדיה המתבגרים שהבעיות שלהם הן הכי אמיתיות, לפחות עבורם. הוא צופה מהצד, ולאט לאט צעד אחר צעד, מוכן לבדוק האם חום המטבח בביתה מתאים לו. מה חשוב הצעיר שנרצח? חשוב שלתורה יש אפשרות לרומן. הפתרון תלוי בשיתוף הפעולה של השניים. וכמובן שהקורא לא יוצא נפסד. ייתכן והתעלומה יכולה היתה לבוא על פתרונה הרבה יותר מוקדם, אבל הייתי מפסידה את כל הכיף.

כשקראתי את הספר חשבתי שהוא הרבה יותר טוב מהאופן שבו אני זוכר אותו.
מסקנה מעט מוזרה זו מלמדת אותי שהספר היה קריא מאוד, מעניין ובעיקר - שיקף תמונה של צפון אירופה כפי שהיא באמת. לא רק שבדים ושבדיות, נורבגים ופינים צהובי שיער החיים חיי רווחה, אלא בעיקר - חברה שמושפעת מאוד מקור, מעט חשדנית, קרירה מאוד ואפילו מעט מיושנת (למרות היותם מאוד "מתקדמים").

הסיפור עצמו מתגלה כסיפור בלשי / מתח - מאוד קטן. אבל זה שווה את הטיול הנחמד בצפון אירופה וההתוודעות למקומות ואווירה שאנחנו לא מכירים מספרים אחרים.

מזכיר מעט ערבוב של "ההסטוריה הסודית" עם "נערה עם קעקוע דרקון".

ספר מצויין - גם בגלל התפתחות העלילה בו והפתרון לרצח אבל יותר מיזה בגלל דמותה הנשית והחזקה של ת'ורה. בין ובין, קטעים משעשעים אנושיים וגם איסלנדיים. תענוג.

הספר קריא
הנושא המקברי שבו הוא עוסק מוצג בצורה מרוככת ולא מבהילה מדי.
מאידך אין כאן שוני או יחוד מהשבלוניות של ספרים מסוג זה, כך שהחידוש נעלם באמצע הספר ואני כקורא נתקעתי בדילמה , האם להמשיך או פשוט לקפוץ לסוף הספר.
היתרונות שלו הם הצגה של דמויות אקצנטריות בצורה מענינת. והתוודעות לתקופת ציד המכשפות באירופה.