“בואו נדבר על הטרמינולוגיה של כריכות אחוריות. יש מה לדבר על זה, ודי הרבה. בעצם לא. בואו נדבר על סוגות של ספרים, ובעקר תת סוגות של ספרי מתח. יש כמובן את תת הסוגה של ספר המתח הבלשי. כלומר כזה שיש בלש במרכזו. גם תת הסוגה הזאת נחלקת לתת סוגות משלה, כי זה שונה אם הבלש עושה זאת מתוקף תפקידו או תפקידה במשטרה, או סתם בתור מישהי או מישהו חקרני וסקרני מתוך תחביב. הנה עוד תת סוגה, כזה החביב על כותבי הכריכות האחוריות. יש ספר מתח שהוא לא סתם ספר מתח, אלא "רומן מתח פסיכולוגי". בדרך כלל זה אומר שאנחנו נחווה את הפשע לא רק מצד הבלש, אלא גם מצד מוחו המעוות של הרוצח.
תחשבו על כפר קטן ומאוד פריפריאלי אי שם בבריטניה. יש שם בתים, יש אנשים, חלקם גרים שם כל חייהם, חלק מתנוונים, חלק מתפתחיים, אחד נולד עם רגל צולעת וכולם סולחים לו על זה שהוא פה ושם גונב מכוניות כי הוא מחזיר אותן תמיד, ועוד אחרי תיקון. אחד שתמיד היה חקלאי, אלה שהיו חברים עד שמשהו הפריד ביניהם, אלה שהיו זוג עוד מהתיכון. כפר, קוראים לו שיפקוט. בכפר הזה יש שוטר ושמו ג'ונס הולי. הוא, כמובן, נולד בכפר וכולם מכירים אותו, וגם הכירו את הוריו עד שאלה נהרגו בתאונה. לג'ונס יש את התפקיד הקבוע שלו, הסיבוב בין השכנים שהוא מכיר כל ימיו בכפר שלו ובשבעת הכפרים מסביב, יש לו את השגרה שלו, את אשתו לוסי שחולה בטרשת נפוצה וכבר לא דומה לאישה שהיתה לו.
ויום אחד מתה בכפר קשישה. זה היה רצח, למרות שבמצבה הנוכחי של מרגרט פרידי - משותקת מהצוואר ומטה, לא מסוגלת לדבר ובקושי מגיבה - יהיה מי שיראה בכך המתת חסד. בעקבות הרצח באים לכפר חוקרים מטונטון שהם דיי סנובים ולאחד מהם אפילו קוראים מארוול. ג'ונס נאבק מול העבודה שלו, הרצון לשמר את השגרה ועם זאת הצורך להיות מועיל בתפקיד שלו, ובנוסף לשמור ולהגן על לוסי שהגוף שלה בוגד בה. ואז עוד קשישה דמנטית מהכפר מתה, והחוקר המוזמן אומר שזה רצח. וזה לא נגמר כאן.
ספר מעניין בדרכו, בעיקר ביחסים בין ג'ונס לאשתו. האינטראקציות בין תושבי הכפר נשארות אניגמטיות ולא ברורות, עם כל מיני סיפורי עבר שלא מובהרים עד הסוף, ועם רוצח שמתגרה בשוטר המקומי וכותב לו מכתבים עוקצניים. הסוף, בעייתי. לא יודעת להגיד עם יותר מאכזב או יותר מעצבן. משהו בין זה לזה.
===
לא ספר משמח כל כך, אבל זו סקירה מספר 750 שלי באתר, וזה סוג של ציון דרך. אז אני מציינת.”
