ביקורת ספרותית על כל ההתחלות מאת ג'ון מקגרגור
ספר טוב

---

יש ספרים שיש להם פורמט ברור. מדע בדיוני, מתח, רומן היסטורי. שאפשר לתאר אותם בקצרה על הכריכה, לספר עליהם למישהו שיבין מה קראת. "כל ההתחלות" הוא לא אחד מאלה, אבל הוא פשוט סיפור, ואחד מקסים במיוחד.

הסיפור, כמו שאפשר להבין, פשוט מאוד. דיוויד הוא ילד בקובנטרי שחובב אוצרות ישנים, גדל להיות איש צעיר שעובד כאוצר במוזיאון, מתבגר עם אישה וילדה ומשברים וזהו, פחות או יותר. יש אירוע דרמטי אחד בספר, שנרמז מהעטיפה, ונדמה שהסוד המשפחתי שהוא חושף יתניע עלילה חדשה, אבל לא. הסיפור ממשיך להתנהל פרק אחר פרק, לספר סיפור כמעט כרונולוגי ולהימנע מתהפוכות עד סופו. כל פרק נפתח בחפץ כלשהו- קופסת סיגריות, כרטיס רכבת, צילום ישן- שוזכר בו כלאחר יד ולא כופה את עצמו על הסיפור אלא מנחה אותו בעדינות. הסיפור מספר את מה שקורה עכשיו, ומציע שברי אפשרויות למה שהיה פעם, קצת דיאלוגים, קצת רגשות, התרחשויות פנימיות וחיצוניות, שבבים של פילוסופיה לא מחייבת.
הסגנון מזכיר מעט את "סטונר" המהולל, אבל הוא הרבה יותר נעים ממנו. דיוויד הוא גיבור מעורר אמפתיה, פעיל למדי, והמשפחה שלו הולמת אותו, תומכת בו ומעוררת הזדהות. הכתיבה עדינה, מדויקת, מקפידה על תיאורי נוף ואנשים, על ציור הנוף המשתנה של אנגליה אחרי המלחמה, ופשוט מרגיעה את הקורא, מכניסה אותו לאט לאט לתוך הסיפור.

חשבתי לכתוב כל מיני דברים על זיכרון, על היסטוריה, על השתלשלות של חיים, אבל הספר הזה ראוי פשוט שיעבירו את התחושה הרגועה שהוא משאיר ולקוות שיום אחד גם בעברית יהיו סופרים כאלה.

ופינת העטיפה: אח, הספרים של מחברות לספרות. פשוט מדייקים את הספר. מקסים.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על כל ההתחלות