ביקורת ספרותית על כל ההתחלות מאת ג'ון מקגרגור
ספר מעולה

---

#
לפני יותר מעשור קראתי את הביקורת של מירב (תודה רבה!) על הספר הזה והשגתי אותו. למה הוא נח מאז על המדף? אולי משהו במראהו או בתקצירו לא שיכנע אותי. לא יודעת. התקציר טוב ומדוייק אך לא מצליח לשכנע בקסם של הסיפור. חבל.

בעיקרון הסיפור הוא על החיים, שמבטיחים לנו הרבה ולא מקיימים. או מקיימים חלקית. ועל היכולת להתמודד עם מה שחסר ולהפיק רסיסי אושר ממה שקיים. זה נשמע בנלי. זה באמת בנלי. אבל הסיפור נכון ועדין ומקסים ומתפתח לאט לאט באופן כרונולוגי, בדילוגים.
דייויד נולד בקובנטרי בתקופת המלחמה, גודל באהבה ויום אחד, כשהוא בן 22 הוא מגלה סוד, ומתקשה להתמודד איתו. דייויד הוא אגרן של חפצים, שהמשמעות שהוא נותן להם היא תמצית עולמו. הוא עובד במוזיאון עבודה עליה חלם מאז ילדותו. כל פרק בסיפור נפתח באיזה חפץ שאליו מוצמדת (וירטואלית) תווית, כמו במוזיאון. ובינתיים החיים לא מחכים לדייויד. יש לו אישה שזקוקה לו, יש לו אם ואחות שאוהבות אותו, יש לו עבודה שהוא (בערך) אוהב. היה מתאים לו לומר את המשפט "עיצרו את העולם... אני צריך עוד זמן"

יכולתי להשוות חלקים מהספר הזה ל"מוזיאון התמימות" של פאמוק. גם שם המספר פורס את חייו באמצעות חפצים סתמיים, מוזיאליים כביכול. אבל חיבבתי את הספר הזה ואת גיבורו, בניגוד ל"מוזיאון התמימות" עם הגיבור המפונק והאגוצנטרי, שלא הצליח לברור עיקר מטפל ולמחוק את המיותר. מקגרגור כתב את סיפורו כך שהקורא מכיר את הסיפור ואת הדמויות בלי הפירוטכניקה המקובלת בהרבה ספרים היום, של קפיצה בזמנים והגיגים מיותרים.

הרבה פעמים אני קוראת בביקורות על ספרים את שם התואר "פסיכולוגי". דהיינו נכנס לקרביים של הגיבורים, כמו שמדומיין שפסיכולוג עושה. לרוב הסופרים אני מרגישה שהתואר הזה לא מתאים. מקגרגור, שנדמה לי שזה ספרו היחיד שתורגם, כתב ספר עם הבנה גדולה לדמויותיו. כתב על דמויות פגומות בפגימות מציאותיות והקורא(ת) מבין מה מניע אותן, בתיאורים הנשענים על מציאות מוכרת ולא דרמטית. גם סוף הסיפור מפתיע באופן נכון ומציאותי. ספר יפה ומהורהר על חיים סתם, שאפשר היה להניח שלא יכתבו עליהם ספרים. אבל הספר שנכתב עליהם – ראוי לכל שבח.


#

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כל ההתחלות